ממה נהנתי ב"מות הנזיר".
לא אכתוב כאן המלצות ולא סיכומים , כבר דשו בזה הרבה. אכתוב רק מה מצא חן בעיני. *השפה העשירה. פשוט הייתי המומה מהעושר. הביטויים , הדימויים. (הייתי כשיכורה) *העלילה היתה נאמנה להיסטוריה. שילוב של עלילה דמיונית עם עובדות היסטוריות. *המעבר שלו מגוף ראשון לגוף שלישי, באותו משפט מצא חן בעיני. נתן את ההרגשה גם של מביט מהצד וגם מעורב בסיפור. *המעברים הקיצוניים במצב הרוח של הגיבור. שניה אחת שונא שניה אחת אוהב. נמשך ופתאום נגעל. *ריבוי השמות לאותו אדם . השם היהודי , השם הערבי , הכינוי , המקצוע. (משום מה זה הזכיר לי את ספריו של סולז'ניצין , שבספרות הרוסית , היה משתמש פעם בשם פרטי של האדם , פעם בשם משפחה , פעם בשם הפרטי ושם האב , ועוד שהבנת מיהו מה יצאה הנשמה). *סגנון מיוחד משלו. דימויים הזכירו לי את השפה הערבית , מילים נרדפות (כמו שמחה , גיל , דיצה , רינה והכל באותו המשפט ) הזכירו לי דוקא את אידיש. *מה שגם הפליא אותי , שפרט לחלק הראשון של הספר שחשתי מעט (מאד) רחמים כלפי הגיבור , לא פיתחתי שום רגש אליו. לא שנאה. לא אהבה. לא רחמים. לא אמפטיה. לא דחיה. ממש כלום. *תיאורים אירוטיים. זאת הפעם הראשונה שאני קוראת תאורים אירוטיים הומוסקסואליים (לא לסביים) והם נראים בפני מקסימים. ולא דוחים. הסופר הצליח כאן לתאר יחסים הומוסקסואליים בצורה יפה ונוגעת ללב , כדבר שיש לשאוף אליו. ****** השפה , כבר אמרתי? ,
לא אכתוב כאן המלצות ולא סיכומים , כבר דשו בזה הרבה. אכתוב רק מה מצא חן בעיני. *השפה העשירה. פשוט הייתי המומה מהעושר. הביטויים , הדימויים. (הייתי כשיכורה) *העלילה היתה נאמנה להיסטוריה. שילוב של עלילה דמיונית עם עובדות היסטוריות. *המעבר שלו מגוף ראשון לגוף שלישי, באותו משפט מצא חן בעיני. נתן את ההרגשה גם של מביט מהצד וגם מעורב בסיפור. *המעברים הקיצוניים במצב הרוח של הגיבור. שניה אחת שונא שניה אחת אוהב. נמשך ופתאום נגעל. *ריבוי השמות לאותו אדם . השם היהודי , השם הערבי , הכינוי , המקצוע. (משום מה זה הזכיר לי את ספריו של סולז'ניצין , שבספרות הרוסית , היה משתמש פעם בשם פרטי של האדם , פעם בשם משפחה , פעם בשם הפרטי ושם האב , ועוד שהבנת מיהו מה יצאה הנשמה). *סגנון מיוחד משלו. דימויים הזכירו לי את השפה הערבית , מילים נרדפות (כמו שמחה , גיל , דיצה , רינה והכל באותו המשפט ) הזכירו לי דוקא את אידיש. *מה שגם הפליא אותי , שפרט לחלק הראשון של הספר שחשתי מעט (מאד) רחמים כלפי הגיבור , לא פיתחתי שום רגש אליו. לא שנאה. לא אהבה. לא רחמים. לא אמפטיה. לא דחיה. ממש כלום. *תיאורים אירוטיים. זאת הפעם הראשונה שאני קוראת תאורים אירוטיים הומוסקסואליים (לא לסביים) והם נראים בפני מקסימים. ולא דוחים. הסופר הצליח כאן לתאר יחסים הומוסקסואליים בצורה יפה ונוגעת ללב , כדבר שיש לשאוף אליו. ****** השפה , כבר אמרתי? ,