מכתב שמישהי פעם כתבה,אולי אפילו כאן בפורום

תאומיה

New member
מכתב שמישהי פעם כתבה,אולי אפילו כאן בפורום

"שלום לך סיגריה אהובה, בדרך כלל את בידי השמאלית , אבל עכשיו, כמו תמיד כשאני כותבת או מקלידה את עוברת לימין. לא יודעת איך לומר לך זאת אבל אנו עומדות להפרד. ואני מקווה שהפעם לתמיד. איך לומר לך: זה לא את זו אני... אני לא בנויה לקשר הזה יותר. רציתי שתהיה ביננו אהבה והנאה ללא תלות. ואכן אהבה גדולה היתה. היית לי חברתי הטובה ביותר. לך סיפרתי את כל סודותיי, איתך ביליתי בכל שעות היממה. את היחידה בחיי שדאגתי שתהיה איתי בכל מקום בכל רגע. איתך ישבתי שעות גם בשיחותיי האינטימיות ביותר עם בן זוגי, עם חברותיי. איתך שמעתי מוסיקה באוטו, בבית, איתך סיימתי כל ארוחה. בכל קפה שיתפתי אותך. היית עדה לרגעיי השמחים ביותר והשפלים ביותר. בעבודה סיפקת לי את מסך העשן לו אני כל כך זקוקה מול קהל. את ואני מול כולם. וכשלא הרשו לנו להיות ביחד , לא נכנעתי תמיד דאגתי למצוא לנו מקום בו נוכל לקיים את אהבתנו. כשהייתי במבוכה תמיד סיפקת לי מקום להתחבא. בימים הקשים ביותר היית לי הסיבה לקום בבוקר. דרכך נשמתי את חיי. רק מה? שכל זה לא הספיקו לך. רצית ממני עוד ועוד. השתלטת על גופי ונשמתי . כשאני אומרת לך שאני עייפה וצריכה חופש שעה שעתיים , את מתגנבת מבלי שארגיש ולא נותנת לי להנות מחברתו של הסלט או השוקולד. כאילו בגדתי בך נוראות. כשאני מרוכזת בדבר אחר את מתייצבת וממלאה את ראשי ברעיונות סמיכים ואני מבלי להרגיש, שוב כולי שלך. כשהייתי אומרת לך "לא עכשיו, לא מתאים לי" תמיד היית מתעקשת בחוסר התחשבות. שלא תביני אותי לא נכון חברתך נעמה לי מאוד, והיית לי היקרה מכל . גם כשהסובבים דיברו עלייך רעה ידעתי כי זר לא יבין את מה שיש ביננו. "היא לא עושה לך טוב" "אתן מתראות יותר מדי" "זו אהבה עיוורת", "את מרזה מדי בגללה" תנסי להיות בלעדיה ותראי איזה פלא יקרה לך" היו רק חלק מהדברים שאנשים אהובים אמרו לי. ואני מסרבת להקשיב למרות שבתוך תוכי יודעת כי יש אמת בפיהם. ואת בטח זוכרת שאחרי תקופה שהרגשתי "מנת יתר" ממך זרקתי אותך מהבית . דווקא אהבתי את הימים האלו למרות שלא הפסקתי לחשוב עלייך. ברגעים קשים חברתי הטובה (זו שלא מתה עלייך) לא הפסיקה להחמיא לי על העצמאות, התזזיתיות החיננית, היצירתיות. אבל אני, לא הצלחתי למחוק אותך מליבי ואת התחננת. "אני אהיה טובה , בואי נשאר ידידות, רק אבוא לבקר" ואני נמסתי והזמנתי אותך לנסות שנית. אלא מה יקירתי, זה לא עובד.כבד לי בנשמה, את לא נותנת לי לנשום שניה בלעדייך. היחסים ביננו לא בריאים. כנראה שלא אוכל להתמסר יותר לאהבתנו כי השנים עוברות ואני מבינה שאני יותר מפסידה מאשר מרוויחה. אני יודעת שיכאב לי לראות אותך מתרועעת בחברת אחרים, אני יודעת שהריח שלך יקרא לי מכל מקום. אני יודעת שאסתובב בעיר ואחפש אותך. אבל משהו חדש חייב לקרות בחיי ואת מסתירה לי. אני רוצה לקום בבוקר עם תיאבון חדש , אני רוצה להספיק לעשות את כל מה שבא לי מבלי שתקצרי את חיי, אני רוצה לדבר עם אנשים מבלי שתפריעי לי, אני רוצה לחיות את החיים נטו בלעדייך. לא, אל תדאגי אני לא הולכת לחפש אחרת במקומך. אני רוצה את הזמן שהינו מבלות ביחד לעצמי. רק לעצמי ולאלוהים. כשתקבלי את המכתב עוד תהיי בסביבה, רציתי לעשות את זה פייר, לא להתגנב לך באמצע הלילה. כי אני רוצה שנסיים את זה יפה.יקח כמה ימים עד שנתרגל לרעיון. אבל אין דרך אחרת, אז באמת פשוט תקחי את עצמך עם הקופסאות שלך ותני לי לחיות את חיי. באהבה, אני."
 

g a v i

New member
מצד אחד כ"כ מדהים ועצוב ואמיתי...

מצד שני דרך ממש לא טובה להסתכל על גמילה. יש את הדרך של willpower (כח רצון) - וזה מתואר בדיוק במכתב - כמה קשה, כמה בא לי, אבל אסור לי... זו דרך של התייסרות, של געגעוע, של "להחזיק את עצמך" כל החיים... זו דרך מסוכנת שיכולה להוביל לקנאה ובסוף לכניעה ולחזרה לעישון. יש את הדרך השניה (זו שמתוארת בספר של אלן קאר) - הדרך שמראה לך איך לשנות את כל הגישה וההסתכלות על עישון. שזה *לא* דבר להתגעגע אליו - שזה לא סיפור אהבה!! להבין שה-X האלים הוא לא באמת אוהב אותך! הוא לא מחמיא בגרוש - הוא אובססיסיבי ויהרוג אותך בסוף. עם כל הכאב והקושי להבין שהוא רע לך ו*לא אוהב אותך* ולא להתגעגע! אין למה להתגעגע - הוא בן-זונה!! (סורי, נכנסתי לזה חזק
) אני חושבת שקשה להצליח בדרך הראשונה - אני חושבת שבקלי-קלות נגמלים בדרך השניה. מעשנת = אישה מוכה נגמלת = השתחררת מהאלימות לא צריך להיות כאן שום געגוע או כאב בפרידה - רק אושר והרגשת הקלה וחופש. ברור שזה קל להגיד... אבל צריך לקרוא את הספר ואז מבינים שזה גם קל לעשות. בכל אופן, תודה שהעלית את זה - זה דווקא ריגש אותי (יותר להבין איפה הייתי ואיפה אני עכשיו...)
 
למעלה