מכתב שלעולם לא ישלח

טוארג

New member
מכתב שלעולם לא ישלח

אני כבר לא זוכר מתי היתה הפעם הראשונה ששמעתי את השם שלך... אבל זה היה הרבה לפני שנכנסת לחיים שלי בצורה משמעותית. תמיד היית שם. ברקע. אני לעולם לא אשכח איך עזרת לי ועודדת אותי כשלא היה לי מוצא וכשכמעט נחנקתי, פיזית ומטאפורית. אבל איפה הכוח הזה שלך עכשיו? למה אתה לא ניסית להלחם עליי? שידרתי שלא טוב לי. אמרתי לך שלא טוב לי. אמרתי לך שכל החברות שלנו זה משהו שמאוד מכאיב לי. אני כמעט סגור על זה שגם צחקת עליי מאחורי הגב. מה יצא לך מההעמדת פנים הזאת? או שאולי לא העמדת פנים. אני לא יודע. הייתי נותן הרבה בשביל לדעת מה חשבת. או מה אתה חושב. אבל מה שהכי מטריד אותי, זה איך יכול להיות שבנאדם שאנחנו מעריכים ואוהבים, מגלים לו כל פרט הכי קטן על החיים שלנו, כל סוד, כל הרגשה, כל חיוך... לא מסוגל להחזיר חצי אפילו. בדיעבד, אני פשוט מרגיש שהייתי שם לבד... ומה שהכי עיצבן אותי זה חוסר היכולת שלך לקחת החלטה. החלטה שאני לבד לא הייתי לוקח. כי לא רציתי. כי חשבתי שיכול להיות טוב יותר. בנאדם חייב לקחת החלטות בחיים שלו. אסור להשאיר דברים באוויר. ביחוד לא דברים שנוגעים לא רק לך. וגם כשלקחתי את ההחלטה בשבילך, וניתקתי הכל, עדיין לא הרפית. השארת דברים שלי אצלך. ביקשת מהחברה שלך לדבר עם החברה שלי. השארת אותי על אש קטנה. בשביל מה? בשביל מה היית צריך להזכיר שאתה קיים? אתה הרי יודע שאני כבר לא רואה אותך ממטר. אז למה לעשות בכוונה? זה כדי להכאיב? או בשביל מה? ל-מ-ה? למה שלחת לי שנה טובה? מתוך נחמדות? הרי אתה יודע שלא היתה לי שום כוונה לשלוח לך כלום. למה אתה לא מסוגל להשלים עם ההחלטה? למה הכאבת לי ככה? על מה חשבת אז? מה חשבת עליי? יש הרבה שאלות שרציתי לשאול אותך... אבל ההבדל ביני לבינך, זה שאני יכול לשים את השאלות האלה בצד ולהמשיך בחיים שלי. ואתה פשוט לא. אז הנה. אני אגיד לך דברים שירחיקו אותך ממני עוד קצת. אני לא רואה אותך ממטר. אני רואה את המספר שלך במסך של הפלאפון שלי כשאתה מצלצל או שולח הודעה, ובא לי להתקשר לאורנג' לבקש שיחסמו את המספר שלך אליי. אני שומע את השם שלך או של החברה שלך ויורק שלוש יריקות. אני כועס עליך. אני יצאתי מחוזק כי דיכאת אותי בכל התקופה שהיינו חברים. אני בחיים לא אהיה בקשר עם אנשים חלשים כמוך. תתחיל לשנן לעצמך שאני יצאתי מהמשחק. הפסדתי? אני לא כל כך בטוח.
 
למעלה