מכתב שלא נשלח

מכתב שלא נשלח

(אני חברת פורום ותיקה מאוד, אך לשם צנעת הפרט, פתחתי ניק חדש). היא לא מאושרת היא לא מאושרת, עוד לא, יש לה בעל מקסים ובנות מדהימות בית ענקי ויפהפה סביבה תומכת אבל היא סגורה בתוך עולמה עולם דכאוני ומנוכר עולם עם הרבה חרדות היא ישנה המון ביום ובלילות היא מסתובבת כסהרורית היא בוכה הרבה מאוד היא לא קמה מהמיטה המצב הזה נמשך יותר מ- 15 שנה אבל לאחרונה, בחמשת הימים האחרונים, המצב הולך ומחמיר. בעלה נמצא כעת בחו"ל ואינו יודע על ההחמרה במצבה. שתי הבנות-אמנם כבר גדולות (אחת מהן קטינה) כואבות את המצב ואינן יודעות כיצד לעזור לאמן. במקום לחגוג את יום המשפחה בשמחה ובהודיה היא שקועה עמוק עמוק בתרדמת של החיים האפורים והמשעממים אני לא מצליחה להגיע אליה לא מצליחה לעזור לה. היא בטיפולים המון שנים ולאחרונה החליפה פסיכיאטר אבל המצב עדין מאוד קשה. האשה מדברת הרבה על מוות "אני רוצה למות...למות...למות..." היא בוכה לי בטלפון וקורעת לי את הלב. אני אחותה. עומד מנגד, מנסה לעזור ולא מצליחה. שנים שאני הפסיכולוגית, האחות, החברה הטובה, השכנה שאין לה, הבעל, הבנות. יש לה הכל 0- ואין לה כלום. היא רוצה רק להיות מאושרת אבל משהו מונע ממנה. הדכאון. לאחר לידה. מעל 15 שנים עברו ועדין הדכאון עוטף אותה ולא מצליחה להשתחרר ממנה והיא לא מצליחה להשתחרר ממנו. הבאתי לה את אמנו כדי שהיא תרגע אבל במקום זה היא עטפה את הראש מתחת לפוך ונעלמה לה שקעה בדכאונות. אחותי היקרה, אני אוהבת אותך מאוד רוצה לעזור לך ולא יודעת איך. לא רוצה לאבד אותך. רוצה להתקשר לבעלך אבל את לא מרשה לי. תהיי מאושרת, תדעי שיש מי שחושב עליך יום וליל, בבקשה, תתעוררי. תראי כמה החיים יפים. תזכרי במכתב הקשה שבתך כתבה לך לפני כשנתיים את ישנה המון לא נהנית מהפרחים שמסביבך לא יודעת אם מי הבנות שלך התנשקו מי היתה האהבה הראשונה שלהן, מי הגבר שיוצא איתן. אין להן אוזן קשבת. המכתב הזה לא נשלח אני יודעת שאם אשלח אותו אגרום לך צער רב יותר. אחותי היקרה, תתעוררי, תראי כמה החיים יכולים להיות יפים, גם כשהם נורא קשים. תתקלחי, תתאפרי, עשי צעד אחד ואנחנו נעשה שניים. תני לנו לעזור לך, תני לנו לגעת בך להגיע אליך. אנחנו עצובים מאוד. אוהבים אותך המון. שלך, אחותך, בנותיך ובעלך
 
זה נורא!!! אולי תתקשרי לער"ן?

אולי תעשו מפגש של כל המשפחה איתה- למרות שהיא ביקשה לא? אולי תתיעצי עם הפסיכולוג (והיא תתן את רשותה שתדברי איתו?). לא יודע- אבל זה נורא!!
 
השאלה אם היא מטופלת אצל

פסיכיאטר, יש טעם לפנות לער"ן? ער"ן = עזרה ראשונה נפשית, והיא הרי מטופלת. אוף אוף אוף. אני לא יודעת מה לעשות. המצב הקשה שלה משפיע עלי מאוד. אני פוחדת שהיא תעשה משהו לעצמה. אני פוחדת להתקשר לבעלה כי כי כי לא יודעת. היא ביקשה ממני לא לספר- אז לפגוע באמון שלה בי?
 
מה הוא לא יודע? שהיא במצב קשה?

שהיא לא יוצאת מהמיטה? שהיא בדיכאון? את אומרת ש15 שנה זה המצב, מאז הלידה הראשונה(?), ואני מניח שזה אותו בעל- אז 15 שנה הוא לא שם לב? אם כן- זו בהחלט יכולה להיות סיבה לדיכאון- אם הבעל לא שם לב לאישתו שהיא במצב כזה במשך 15 שנה!!! ואני לא שיפוטי- אני זועק!!! אז אולי כדאי באמת שלא תערבי אותו. תתחילי עם ער"ן- הם מנוסים- הם ידעו מה לשאול אותך ולאן לכוון אותך. וגם שיחה עם הפסיכולוג שלה- בלי לבקש ממנו למסור פרטים- אלא לנסות לקבל ממנו יעוץ מה לעשות ואיך לפעול...
 
לא! הוא לא יודע על ההחמרה

מהיום שהוא נסע, לפני כשבוע. שמהיום שהוא נסע היא שוכבת במיטה כמו חולה סיעודית, שצריכה שיגיעו לה לאכול, שיזכירו לה מתי לקחת תרופות, שיזכירו לה ויסחבו אותה למקלחת. הוא לא יודע. אני מאמינה שאם ידע, היה חוזר מחו"ל. אני לא רוצה להדאיג אותו אבל מצד שני אני מ-א-ו-ד דואגת. בעלה יודע שהיא היתה מטופלת אצל פסיכיאטרית ועברה לפרופסור אחר. הוא יודע ששינו לה את כל התרופות והורידו לה את הרזידין (נגד החרדות, כי כל התרופות שונו). היה חיה על קלונקס. נהייתי כבר לצערי מומחית לתרופות. היא שולחת אותי לקנות לה תרופות כי היא לא מסוגלת לקום מהמיטה. ואני נקרעת בין הרצון לעזור לה לרצון לצעוק לה "ת-ת-ע-ו-ר-ר-י לפני שיהיה מאוחר מדי! לפני שבעלך יקח מישהי בריאה עם הרבה שמחת חיים ויעזוב אותך".
 
בואי נגיד שהגירושין זה הדבר האחרון

כרגע שצריך להדאיג אותך- החיים של אחותך הרבה יותר חשובים. אז הוא יודע- בסדר. אני חשבתי שהוא לא יודע בכלל. את חושבת שהיא אדונית לעצמה כרגע? שהיא שפויה? אם לא- את יכולה ליצור קשר עם בעלה. אבל לפני כן- אולי תצרי קשר עם הפורפסור ותגידי לו מה המצב? אולי הוא יבוא לראות או יתן משהו לשיפור? אולי הוא יגיד שזה צפוי? את חייבת לטפל בדברים בצורה מחושבת- וטלפון לפרופ' זה הדבר הראשון לדעתי...
 
היא חולה, את לא יכולה כנראה לצפות

ממנה "שתתעורר" רק בגלל דברים שתאמרי לה. היא לא רואה את המציאות בצורה ראציונאלית כמוך. לדעתי צריך ליצור קשר דחוף עם הפסיכיאטר שלה. אני לא יודעת אבל אולי צריך לשקול אישפוז (אם היא מהווה סכנה לעצמה אז נראה לי שאפילו אישפוז כפוי). חייבים למצוא תרופות בתמיכה של טיפול פסיכולוגי שיאזנו אותה ויחזירו לה את שמחת החיים ויתנו לה סיכוי לחיים נורמליים.
 

ציפי ג

New member
לפסיכיאטר

לא ערן ולא נעליים. קלונקס גורם בדיוק לתופעות עליהן את מדברת. יש אנשים שקלונקס מגביר להם מאוד את הדכאון.
 

guykush

New member
אני לא הייתי יושב בחוסר מעש

פן חלילה יהיה מאוחר מדי לפנות לכל גורם מקצועי שנראה לך שיוכל לעזור, ער"ן זה בהחלט אפשרות
 
מי אמר שאני יושבת בחוסר מעש?

אתמול הייתי אצלה כמה שעות ובכיתי מרוב דכאון וייאוש. ושוב, ערן משמע עזרה ראשונה נפשית. האשה מטופלת - אז יכולים לתת לה טיפול שנוגד את הוראות הפסיכיאטר. איך אני מצליחה להגיע אליה? איך?
 
אני הייתי מתקשרת לבעלה למרות שהיא

לא מרשה. לפי מה שאת כותבת היא חייבת אפילו טיפול תרופתי אם הפסיכיאטר לא עוזר. חבל שיהיה מאוחר מידי.
 
היא מקבלת טיפול תרופתי

נעשתה החלפה עם התרופות מכיון שהיא החליפה פסיכיאטר. היום העלו לה את כמות התרופות והרופא אמר שיכול להיות שבימים הבאים תהיה הטבה. בינתיים כל שעה שעוברת פשוט סיוט. נעשיתי חולה מזה. הילדות לא מקבלות ארוחות כי אמא לא קמה מהמיטה. אמנם הן בגיל שיכולות לחמם אוכל לבד, אבל קצת אמא, יחס, אהבה, חיבוק, מילה, עידוד, משהו?
 
קופת חולים יודעת?

זה פשוט הדבר הראשון שעלה לי לראש שהיא צריכה טיפול תרופתי. אני לא יודעת מה הפסיכיאטר נותן לה מלבד שיחות כי את לא מספרת. ובכל מקרה שולחת לך
.
 

guykush

New member
אולי לארגן ש 24 שעות יהיה איתה

מישהו מכם, מהמשפחה ,תתחלקו בינכם עם תורנויות שמירה עד שהבעל חוזר
 
זה בלתי אפשרי. כולנו בעלי משפחות

עם הרבה ילדים, אנשים עובדים עם בעיות פרנסה על כתפינו. אני רוצה להתקשר לבעלה אבל פוחדת מאוד מהתגובה שלו ושלה. אני לא רוצה להלחיץ אותו. הוא נסע לעבודה ולא לבילויים והמקום שהוא נמצא, ממש בסוף העולם.
 
למעלה