מכתב מרגש של ילד צעיר שווה קריאה.

מכתב מרגש של ילד צעיר שווה קריאה.

( הועתק מפורום שלושים + ) אנשים יקרים! המכתב הזה נכתב מילד שהודיעו לו שהוא חולה במחלה סופנית ולא יזכה עוד להוות חלק בעולמנו. המשאלה האחרונה של הילד הייתה שיקראו ויפנימו את מה שאמר כצוואה וכמורשת אחרונה ממנו. כך כתב : " אני די נרגש שאני כותב את המילים האלו אני יודע שהם יהיו זכרון אחרון ממני בעולם הזה העולם הלא צודק או הכן צודק הזה...אתם תחליטו מלאו לי 16 לאחרונה אני עוד ילד, תינוק בעולם הזה.. הספקתי להתאהב הספקתי לשנוא הספקתי להכשל ולעומת זאת גם להביא 100 אחד הביתה שנתלה בגאווה על המקרר במטבח הספקתי להגיד לילדה שאני אוהב אותה הספקתי להגיד לאמא ואבא תודה על התמיכה גם ברגעים הקשים (וכן, יש הרבה מדי) הספקתי לקנות את הג`ינס ב500 שקל וזין על הכל כי בשביל מה עבדתי כל החופש ? הספקתי... לאכול את הארוחה הכי טעימה בעולם הספקתי להכנס לאתר פורנו להוריד סרטים ולהשאר ער כל הלילה הספקתי לעזור לזקנה לעבור את הכביש הספקתי ללכת להופעה של הלהקה שאני הכי אוהב גם אם זה דרש ממני נסיעה לצפון ביום גשום הספקתי להרביץ לילד מהשכונה שתמיד היה מצ! יק לחבר שלי הספקתי לקחת מקום 1 בתחרות הספקתי לרוץ ערום בים עם חברים למרות שזה היה כבר דצמבר הספקתי להשאר לילה אחד, ולהסתכל על הירח לדמיין שהיו אנשים שנגעו בו והיו עליו הספקתי לנסות פעם אחת איך זה לגשת למבחן בלי להתכונן בכלל הספקתי לשבת, ולכתוב לכם את זה... כל הדברים שכתבתי לכם הספקתי לעשות מהיום שהודיעו לי שסופי קרב... עד אז. לא היה לי אומץ. עד אז מנעתי מעצמי להנות מהדברים הקטנים של החיים עד אז.. לא הבנתי מה הם חיים ודווקא בצורה אירונית שכזאת שהודיעו לי שהרבה כבר לא נשאר לי..אז התחלתי לחיות.. אני לא רוצה לבוא ולהגיד לכם "תהנו מכל רגע" כי זה אבסורד ואני יודע שזה בלתי אפשרי אני לא רוצה לבוא ולהכנס לראש של כל אחד ואחת מכם שקרואים את זה ולדרוש ממכם לרחם עלי ולהגיד כמה העולם ככה או אחר אני רק רוצה שתדעו ותזכרו דבר אחד. החיים האלה כמה שהם לא הוגנים כי... הילדה שאני אוהב מאוהבת באחר והג`ינס ב500 שקל בכלל לא מתאים לי ושאמרתי לאמא ואבא תודה הם ראו בכלל את החדשות של ערב חדש ושאכלתי את הארוחה מיד אח"כ כאבה לי! הבטן וה100 שקיבלתי היה במקצוע הכי לא חשוב והנכשל כמובן במתמטיקה וההופעה שהלכתי... הייתה עם הפסקת חשמל באמצע השיר הכי טוב האתר פורנו היה של סתם זקנות מגעילות המכות שהבאתי לילד מהשכונה סיבכו אותי בתיק במשטרה התחרות שלחקתי בה מקום 1 אפילו לא שודרה בטלויזה . . . אבל כל זה.. לא משנה ! כי אני יודע שעשיתי מה שרציתי לעשות! וזה מילא אותי בההרגשה הכי טובה ההרגשה האחרונה שזכיתי להרגיש בחיים האלה. אל תשמרו דברים בלב, תוציאו אותם אל תאבדו פרופרוציות, תנסו לייצב את עצמכם אל תתביישו להגיד לאדם שאתם אוהבים אותו מנסיון זאת ההרגשה הכי מדהימה בעולם לשמוע את זה אל תעצרו את עצמכם. תהיו אתם עצמכם בכל זמן נתון שיש לכם... ואל תשכחו אותי כי לא אשכח אותכם!! תשמרו על עצמכם, אני אוהב אותכם הכי... מוקדש באהבה לכל החברים . ובכלל לכל מי שאי פעם יקרא את זה. ד.שוהם.. נפטר 3 ימים לאחר שכתב את זה תעבירו את זה לכמה שיותר אנשים.. בשבילו ובשבילכם. אנשים תחיו את החיים תקחו סיכונים! אבל תדעו את הגבול מתי לעצור מתי להפסיק שלא יפלו פניכם אם קרה אסון מותר לבכות כשכואב, עם אוהבים על תהססו כי אז לא תהיה עוד פעם ובהצלחה אנשים בחיים כי כל מה שקורה בהם הם מיכשולים שהחיים מציוים לנו ובוחנים אותנו ונותנים ניסיון לחיים.
 
וואי...

כמה עצוב לקרוא את הדברים האלו. אבל עצוב יותר לדעת שלמרות זאת אנחנו לא באמת נפנים את מה שכתוב שם ונמשיך להתלונן ולהתעצבן משטויות, לפספס כ"כ הרבה רגעים שאסור לפספסם... הלוואי וזה באמת יצליח לחלחל לכמה מאיתנו ולקחת אותנו למקומות הנכונים שבהם אנחנו צריכים להיות... עצוב
 
צודקת קושקוש .. עצוב כל כך ...

לילד הזה היה מסר וכל אחד מאתנו צריך להפנימו.... חיו את היום... את הרגע... מלאו את סביבתכם אהבה.... החיים קצרים, דעו לנצלם!
יהי זכרו ברוך
 
צודקת מתוקה שלי

ערך החיים והאנשים החשובים בחיינו הם ערך יותר חשוב מיתר הדברים ועלינו להעריך יותר את יקירינו וקרובינו!!!
 

Cobe1982

New member
הייתי בלוויות של שני חברים שלי

בינואר. הם ועוד חבר נהרגו בהיתקלות עם מחבלים. לא היה להם זמן להתכונן לזה נפשית, בטח שלא לכתוב מכתב כזה מרגש. אבל מספיק היה להיות בלוויות האלו בשביל להבין: לקובי היתה חברה שהוא אהב, הוא עשה שטויות, כמה שכמעט עלו לו בתיק פלילי, כמה שסתם העלו חיוך על הפנים כשהזכירו אותן... הוא חי את כל העשרים ואחת שנים שזכה להן, גם בלוויה שלו השמיעו את MY WAY של סינטרה, שכל כך התאים... בלוויה היו בלונים, חברים, סיפורי הלל וגם כמה קטעים הורסים... לרון היתה לוויה שקטה. הוא היה ביישן ומסוגר, מתבודד. הוא השאיר אחריו אמא וכמה חברים טובים. בלי סיפורים, בלי מורשת, בלי מוסר השכל. שניהם מתו גיבורים, אבל קובי עוד איכשהו חי ביננו. כל מי שכאן, יודע שאולי מחר הוא יחטוף איזה צרור. לא מתרגשים מזה, אבל כבר לומדים לחיות את החיים כאילו אין מחר. מקסימום יהיה, נוכל לחיות עם הפדיחות, אבל לא נוכל למות בלעדיהן. *קובי תוהה מתי הפכו חיי אדם זולים כל כך...?*
 

Cobe1982

New member
הלוואי ולא היה לי מה לכתוב שם...

לצערי, הם לא היחידים. ואצלנו המצב עוד טוב- הכרתי לוחם שייטת שמכל הצוות שלו נשארו ארבעה בחיים... אז לא לחיות את החיים זה פשוט בגדר סתימות נטו...
 

JONE BOY בת

New member
פשששששש

וואווו זה מכתב כל כך אבל כל כך מרגששששששש. וממש כתוב בצורה בוגרת .
 
חחח ז"א אני לא חכמה במיוחד...

זאת החתימה שלך...אופסייייי...זה פשוט לא כ"כ נשמע טוב אם זאת לא החתימה שלך:))) טיפשה שכמותי
 
למעלה