מכתב לעצמי
שלום לי, נו, מה יהיה? מתי תזוזי? את הרי יודעת שהוא לא היה האחד. את ידעת זאת גם כשהייתם ביחד. כבר בפעם הראשונה שהייתם חברים הוא לא רצה את אותם הדברים. את ידעת שזה לא זה ובכל זאת נשארת. למה? כי הוא ידע לחבק אותך כשהיית זקוקה לזה? כי הוא גרם לך עונג ברגעי חסד? ומה לגבי שאר הרגעים? מה לגבי הדרישות המשונות, הלחצים, הרמיזות המעליבות? זה לא העיר אותך? הרי עזבת אותו כי אמר שאינו רוצה ילדים. במשך שנתיים היה מופיע כאילו מאיכפתיות ונעלם למחרת. ביקשת ממנו להעלם והוא שב וחזר. ואת כמו פתיה קיבלת אותו . יצאת עם אחרים והוא תמיד חזר. ואז כשסוף סוף החלטת להסתדר בלעדיו ובלי אחר ועמדת להודיע לו שזהו, זה נגמר, שיעלם מחייך, הוא בא וביקש לנסות שוב במטרה להתחתן. כבר היית אז במקום אחר. ידעת שהפעם המיקוד הוא על העתיד, על ילד, לא על בן זוג, ולא נפלת מיד. ולאחר מחשבה החלטת אולי בכל זאת, הרי ילד זקוק גם לאבא. ונתת לא לעבור לגור איתך, לנסיון. הוא לא השתנה. אנשים לא משתנים.הוא חזר להערות המעליבות, להתיחסות אליך כמובנת מעליה. הוא נהנה מהנוחות שסיפקת אבל את הדבר היחיד שרצית ממנו הוא לא נתן, ולא התכוון לתת. הרי כבר לא רצית את אהבתו, רצית ילד. ואת שתקת. עברת השפלות ועלבונות ושתקת. רק אחרי שדעכת לאיתך והתחילו הנזקים הגופניים, רק אז אזרת אומץ להגיד לו שילך. תתעוררי כבר! תזיזי את עצמך ! מספיק כבר עם הבכיות על שגיאות העבר. את מבזבזת זמן. הענשת את עצמך מספיק. תעשי ילד לבד! הבן זוג כבר יגיע בעתו, או שלא. מספיק לחכות. אז סדר הדברים יהיה אחרת ממה שחינכו אותך. בכל מקרה תהיי לבד. החברים הכי טובים שלך, שתמיד אומרים שיהיו לצידך, לא תמיד יהיו שם. גם המשפחה לא תהיה תמיד. לכל אחד יש חיים משלו, וזה בסדר. הסתדרת לבד לא רע. את יודעת שאת מסוגלת לעשות כל מה שתחליטי, אז קדימה, תחליטי! הרי מרגע ההחלטה הכל רץ, זו רק ההתלבטות שמעקבת. תזכרי את הדבר הכי חשוב, גם כשתהיי הכי לבד, תמיד יהיה לך אותי. כי אני אוהבת אותך. עכשיו קדימה, בואי נאחד את הכוחות. היום ל' שבט, יום האם, קדימה, תרימי טלפון למרפאה. אוהבת מתמיד אני
שלום לי, נו, מה יהיה? מתי תזוזי? את הרי יודעת שהוא לא היה האחד. את ידעת זאת גם כשהייתם ביחד. כבר בפעם הראשונה שהייתם חברים הוא לא רצה את אותם הדברים. את ידעת שזה לא זה ובכל זאת נשארת. למה? כי הוא ידע לחבק אותך כשהיית זקוקה לזה? כי הוא גרם לך עונג ברגעי חסד? ומה לגבי שאר הרגעים? מה לגבי הדרישות המשונות, הלחצים, הרמיזות המעליבות? זה לא העיר אותך? הרי עזבת אותו כי אמר שאינו רוצה ילדים. במשך שנתיים היה מופיע כאילו מאיכפתיות ונעלם למחרת. ביקשת ממנו להעלם והוא שב וחזר. ואת כמו פתיה קיבלת אותו . יצאת עם אחרים והוא תמיד חזר. ואז כשסוף סוף החלטת להסתדר בלעדיו ובלי אחר ועמדת להודיע לו שזהו, זה נגמר, שיעלם מחייך, הוא בא וביקש לנסות שוב במטרה להתחתן. כבר היית אז במקום אחר. ידעת שהפעם המיקוד הוא על העתיד, על ילד, לא על בן זוג, ולא נפלת מיד. ולאחר מחשבה החלטת אולי בכל זאת, הרי ילד זקוק גם לאבא. ונתת לא לעבור לגור איתך, לנסיון. הוא לא השתנה. אנשים לא משתנים.הוא חזר להערות המעליבות, להתיחסות אליך כמובנת מעליה. הוא נהנה מהנוחות שסיפקת אבל את הדבר היחיד שרצית ממנו הוא לא נתן, ולא התכוון לתת. הרי כבר לא רצית את אהבתו, רצית ילד. ואת שתקת. עברת השפלות ועלבונות ושתקת. רק אחרי שדעכת לאיתך והתחילו הנזקים הגופניים, רק אז אזרת אומץ להגיד לו שילך. תתעוררי כבר! תזיזי את עצמך ! מספיק כבר עם הבכיות על שגיאות העבר. את מבזבזת זמן. הענשת את עצמך מספיק. תעשי ילד לבד! הבן זוג כבר יגיע בעתו, או שלא. מספיק לחכות. אז סדר הדברים יהיה אחרת ממה שחינכו אותך. בכל מקרה תהיי לבד. החברים הכי טובים שלך, שתמיד אומרים שיהיו לצידך, לא תמיד יהיו שם. גם המשפחה לא תהיה תמיד. לכל אחד יש חיים משלו, וזה בסדר. הסתדרת לבד לא רע. את יודעת שאת מסוגלת לעשות כל מה שתחליטי, אז קדימה, תחליטי! הרי מרגע ההחלטה הכל רץ, זו רק ההתלבטות שמעקבת. תזכרי את הדבר הכי חשוב, גם כשתהיי הכי לבד, תמיד יהיה לך אותי. כי אני אוהבת אותך. עכשיו קדימה, בואי נאחד את הכוחות. היום ל' שבט, יום האם, קדימה, תרימי טלפון למרפאה. אוהבת מתמיד אני