אורחת קבועה6
New member
מכתב לאהוב שלעולם לא יחזור.
אבקש מראש, שלא תגידו לי שאני חיה בסרט. חייתי בסרט אהוב כמה שנים. אני בחרתי לאהוב ולחיות כך. עם כל הקלישאות והקיטצ'יות.
מכתב לאהובי, שלעולם לא יחזור.
מכתב פרידה. ממך, ומהאהבה שלנו.
פרידה ממך, מהאיש שבך. פרידה מהאהוב שלי. שאני כל כך אוהבת. פרידה מהנשמה התאומה שלי. פרידה מהאהבה שלנו.
האמת שאני לא קולטת שאתה לא כאן איתי. מייעץ לי. אוהב אותי. מקשיב לי, לבעיות שלי, לשגעונות שלי. שאני לא מרגישה את הנוכחות שלך.
אתה הגעת בדיוק בזמן. בשלב שבין התבגרות והתפתחות, בנייה וצמיחה אישית. עברת איתי כל כך הרבה.
אתה היית שם, הקשבת,בכית,צחקת. רקדת,שרת, טעמת, למדת.
היית תומך, מבין, חכם,נבון,מייעץ,אוזן הקשבת שלי. עמוד התמיכה שלי. עמוד השדרה שלי. הייתי מסונוורת ממך. לא סתם אומרים האהבה עיוורת...ומעוורת.
אומרים שאנשים נכנסים מסיבה מסויימת, לימדת אותי המון. אני לא יודעת איך לעכל ולעבד את כל מה שהיה בנינו. את כל החוויות שלנו. הבדיחות הקטנות, המשמעות שתפסנו אחד בחיים של השניה.
הייתי כל כך מאוהבת. אהבתי להיות נאהבת . להרגיש אותך, את המגע שלך. את הצחוק שלך, את היופי שלך והיופי שבך. כל סנטימטר בגופך אהבתי. אהבתי את הריח שלך, אהבתי לחכות לך. למצוא אותך מחכה לי. מריח אותי, אוהב אותי, חושק בי. אהבתי לעשות איתך אהבה, לגעת, לחשוק, להרגיש ברכות, ברוך וביופי.
אתה היית לי היועץ החכם מכולם, כזה שכל דבר שקורה, אני רצה לספר לו. כזה, שתמיד הייתי מקשיבה לו. עושה מה שאומר. גם אחרי כל כך הרבה שנים, התרגשתי וציפיתי לראות אותך מחדש.
האכפתיות שהפגנו אחד כלפי השני, התמיכה הרבה, להיות שם גם כשטוב וגם כשרע. בכל המשמעות של המילה.
היינו ברגעים טובים, חווינו, נסענו, טיילנו, היינו. נגענו, ברחנו, בכינו, צחקנו,שרנו,רקדנו, אהבנו.
היית המשמעות שלי. עמוד הטווח שלי. היית לי להילה סביב לבי. האור שלי. רציתי לאהוב אותך כל החיים. אהבתי לראות אותך גדל, צומח ומתפתח.
אני יודעת שהגיע הזמן ללכת. הגיע הזמן לבנות עמוד שדרה משל עצמי. להיות אני לעצמי. להיות עצמאית, לא תלויה. לאהוב את עצמי, להרגיש אהובה לא בהכרח כתנאי של הסביבה.
הגיע הזמן שלי לפרוח. לגלות מי אני. לא, זה לא קלישאתי. אני בגיל שאני מחפשת עצמי. אני רוצה להתחזק. ללמוד. להתפתח. ללמוד להרגיע את עצמי, ללמוד לסמוך על עצמי. ולא רק עלייך , שהיית לי לגב.
אתה כל כך חסר לי. אני כל כך מתגעגעת שאני לא יודעת איך להביע זאת. הבכי לא מפסיק. ולאט לאט כן. ואני נבהלת. האם אני יכולה להיות לבד? האם זה אומר לקחת אחריות? כן , ותגיע אהבה יותר בוגרת?
עברתי את שלב ההלם. ההלם הראשוני , הפתאומי. שנחת עליי משום מקום, ואולי הייתי בבועה משל עצמי. מצד שני, הייתי כל הזמן חרדה. לאבד אותך. היית הביטחון שלי. אבל אני לא מתגעגעת לביטחון הזה. אני מתגעגעת אליך. לא רוצה שתשלים אותי. רוצה להיות שלמה ושרק תוסיף לי.
רוצה שוב להרגיש אותך, לדעת אותך. לגעת בך, ללטף אותך. לשמוע את הקול הענוג שלך. לדעת שאתה שלי, כמו שרק אתה מסתכל עליי. כמו שרק אתה יודע. ונוגע.
כרגע, לא יכולה שמישהו אחר יגע, יהיה. יחווה איתי. נהנתי ממך. אהבתי לראות איך אתה מתגייס, משתחרר. חווה דברים. חולם חלומות. שואף ומגשים. אתה היית החלום שלי, ובכך לא התפתחתי בעצמי. רוצה לחזור אליך , שתחכה לי בזרועות פתוחות.
רוצה שתחזר אליי, שאהנה מחיזורייך. שארגיש מילותייך. שתדבר אליי. שתגיד לי שאתה מתגעגע. אני צריכה לקבל המציאות שזה לא יקרה. שלא תחזור. שלא תהיה נוכח בחיים שלי יותר. שלא תהיה שם בכל דבר שקורה, צומח ומתפתח לצדי.
קיוויתי. קוויתי שנחזיק מעמד. שהאהבה שלנו תנצח הכל. התבגרנו ביחד. גדלנו יחד. בדיוק בשנים המשמעותיות לבנייה עצמית.היינו הכי קיטצ'יים, שנואים,אהובים שיש. לבבים, מברכים, אוהבים.
אני מתגעגעת אליך, אהוב שלי. ואני לא יודעת איך להביע זאת במילים.
מתגעגעת, ורוצה להרגיש את החיבוק שלך. לנשק אותך. לנשום אותך ואיתך.
מתגעגעת למגע פנייך ומגע ידייך, עוטף אותי ברכות, סביב, באהבה, בתשוקה.
שתצלצל אליי בכל פעם בדרך לעבודה, בחזרה, בדרך לסידורים ותחביבים. היית לי הרוגע והשלווה. היסבת לי שקט ומרגוע. רק אתה ידעת איך להרגיע אותי, להכיל אותי, לשאת אותי, לפנק אותי, להיות איתי. לעולם לא אשכח איך היית לצדי בכל הרגעים,הטובים והרעים.
לא האמנתי שאפשר כך לאהוב. אני יודעת בזכותך, שהכל אפשרי בחיים.
כמו יד נקטעת, עזבת. האהבה שלנו הייתה עוצמתית מאין כמוה.
רוצה להסתכל על הפלאפון ולא לראות אותושקט, דומם, ריק. ריק מאנשים, מאהבה, מייחס חם וטוב. רוצה לראות הודעות אהבה ממך, ואכפתיות. היית חם ואוהב, אכפתי ורגיש!
היית לצדי ברגעים הקשים שחוויתי בחיים. וזה לא אשכח לך לעולם.
אף אחד לא יכול לקחת את מה שהיה בנינו. אני רוצה אותך. רוצה בך. להרגיש אותך שוב, לא פעם אחרונה. רוצה שתהיה האיש שלי, המאהב שלי, האחד שלי.
הייתי מוכנה לוותר על כל הגברים בשבילך, לתמיד, ולהיות רק איתך.
אתה חסר לי כל כך. לא מאמינה שלא תחבק אותי יותר, שלא תקרא בשמי יותר. שהיינו כל כך קרובים, וברגע אחד, כבלון מתפוצץ, כרעם ביום בהיר – התנתקות,זרות,ריחוק. נתק מוחלט. לא יודעת מה אתה עושה, מרגיש. לאן אתה הולך. נהנתי ממך. והכל בדמיוני, מה אתה עושה בחייך עכשיו. עם מי תהיה, מה תהיה. לראות את עינייך, את מבטך וחיוכך היפיפיה והמאיר פנים לכולם. אתה אהוב על כולם. כנראה שבכל זאת יש בך משהו. =]
אני רוצה שתחזר לי ותהיה המאהב שלי. רציתי להיות לך לאישה, גם אם ידעתי שזה לא יקרה, ושזהו לא רצונך.
חייתי בחלום, פשוט הוספת לי לחיים, ואיתך התמודדתי עם החיים בצורה היפה יותר שלהם.
רוצה שתחזור אליי, אני קוראת לך. לא מבינה איך מנקודה שלא הייתה יכולה להיות קרובה יותר אחד לשני, אתה קר , מנוכר, זר , אדיש, לא מרגיש, לא מתעניין לשלומי. לא רוצה להרגיש בי, ומחכה ש"זה" יעבור לך. חודש, חודש שלוש וזהו ,שיהיה מאחורייך.
ועכשיו הזמן לחזור למציאות.
יפה שאני שוקעת בחלומות. לדעתי תהליך העיכול יהיה לאט לאט, כשלאט לאט אבין שאני לא חוזרת לישון איתך בלילה מחובקת.
שאתה לא שם יותר. לא נוכח ונמצא כאן, נפשית ופיזית. שלא ארגיש אותך יותר. שלא אבחר בך כל יום מחדש.
אומרים שאנשים נכנסים לחיים לא סתם. אלא ללמד אותנו משהו.
לא אשכח אותנו אף פעם. את כל מה שעברנו וחווינו, איך אהבנו ,צמחנו והתפתחנו, אחד עם השני, ואחד לצד השני.
איתך החיים באמת היו יפים יותר, כי הארת לי את החיים, מילאת המון.
ריק לי, חסר לי, ואף אחד לא יכול למלא את הריק שהשארת בי.
אף אחד לא יכול לקחת את מה שהיה בנינו. את החום, האהבה האינסופית שהרגשנו שלא נגמרת. הרגל שאהבתי, ואהבתי לאהוב.
תמיד אחבק אותך. תמיד אזכור אותך. היית לי הראשון בהכל. האהבה הראשונה, החבר הראשון, הפעם הראשונה, החוויות של אהבה הראשונות. לימדת אותי להרגיש, לחיות, לקוות. לטעום מהחיים.
להתסכל על הצד החיובי שבהם, לא לוותר.
חושבת מה אתה עושה. רואה אותך מחובר. תוהה האם אתה חושב עליי . תוהה מה איתי. איך אני מרגישה. לא רוצה להאמין שאתה לא רוצה בי עוד. שאתה וויתרת על כל מה שהיה בנינו. על כל הטוב שחווינו. לא מאמינה שאתה רוצה ללכת לדרכך, בלעדיי. היית כל כך חד וברור פתאום. כל כך מכוון מטרה. ואני לא הייתי אחת משאיפותייך יותר. אני יודעת שזו לא פרידה זמנית כמו פעם, דיברת אחרת. אמרת שנתגבר בעוד כמה חודשים. שהספיק לך .
שחלומותיי התנפצו בשניה, שניפצת אותם.
אני חושבת עליך, כל הזמן. 24 שעות ביממה, ליוות אותי איתך גם אם פיזית לא היית נוכח.
ידעתי שיש אותך,הוספת לי כל כך הרבה.אני יודעת שתזכור הכל לטובה, ושאמרת שהיו כלכך הרבה רגעים. היית לי העוגן. עוגן הוא עוגן, הוא יציב במקומו. ואתה פשוט הלכת. וויתרת. נלחמתי עלינו, עשיתי כל מה שיכלתי , ועכשיו הזמן לשחרר.
לא רוצה להתגבר. רוצה להמשיך לחיות לצדך, ואיתך. לא רוצה לעכל. רוצה רק אותך . לא רוצה לרצות אחר. לאהוב אחר. לנשק אחר. לא רוצה שתאהב אחרת. רוצה שתחזור אליי, שתבין שאתה לא יכול בלעדיי. שלא הייתי לך רק לתקופה של כמה שנים, אלא לכל החיים.
תמיד אוהב אותך, תמיג אזכור אותך. תמיד אזכור את הקשר שלנו, כאחד הדברים היפים יותר שהיו לי בחיים.
לא רציתי להפוך לזיכרון קטן. אבל אתה בחרת. וכנראה יש סיבה למה דברים קורים.
מחכה לך, אוהב תמיד ואחכה תמיד, גם אם הציפייה תהיה לשווא, וגם אם לעולם לא אשמע,אראה ,ארגיש ,אזכה בך, אוהב כמוך ואותך.
מתגעגעת אלינו,
אהובתך.
אבקש מראש, שלא תגידו לי שאני חיה בסרט. חייתי בסרט אהוב כמה שנים. אני בחרתי לאהוב ולחיות כך. עם כל הקלישאות והקיטצ'יות.
מכתב לאהובי, שלעולם לא יחזור.
מכתב פרידה. ממך, ומהאהבה שלנו.
פרידה ממך, מהאיש שבך. פרידה מהאהוב שלי. שאני כל כך אוהבת. פרידה מהנשמה התאומה שלי. פרידה מהאהבה שלנו.
האמת שאני לא קולטת שאתה לא כאן איתי. מייעץ לי. אוהב אותי. מקשיב לי, לבעיות שלי, לשגעונות שלי. שאני לא מרגישה את הנוכחות שלך.
אתה הגעת בדיוק בזמן. בשלב שבין התבגרות והתפתחות, בנייה וצמיחה אישית. עברת איתי כל כך הרבה.
אתה היית שם, הקשבת,בכית,צחקת. רקדת,שרת, טעמת, למדת.
היית תומך, מבין, חכם,נבון,מייעץ,אוזן הקשבת שלי. עמוד התמיכה שלי. עמוד השדרה שלי. הייתי מסונוורת ממך. לא סתם אומרים האהבה עיוורת...ומעוורת.
אומרים שאנשים נכנסים מסיבה מסויימת, לימדת אותי המון. אני לא יודעת איך לעכל ולעבד את כל מה שהיה בנינו. את כל החוויות שלנו. הבדיחות הקטנות, המשמעות שתפסנו אחד בחיים של השניה.
הייתי כל כך מאוהבת. אהבתי להיות נאהבת . להרגיש אותך, את המגע שלך. את הצחוק שלך, את היופי שלך והיופי שבך. כל סנטימטר בגופך אהבתי. אהבתי את הריח שלך, אהבתי לחכות לך. למצוא אותך מחכה לי. מריח אותי, אוהב אותי, חושק בי. אהבתי לעשות איתך אהבה, לגעת, לחשוק, להרגיש ברכות, ברוך וביופי.
אתה היית לי היועץ החכם מכולם, כזה שכל דבר שקורה, אני רצה לספר לו. כזה, שתמיד הייתי מקשיבה לו. עושה מה שאומר. גם אחרי כל כך הרבה שנים, התרגשתי וציפיתי לראות אותך מחדש.
האכפתיות שהפגנו אחד כלפי השני, התמיכה הרבה, להיות שם גם כשטוב וגם כשרע. בכל המשמעות של המילה.
היינו ברגעים טובים, חווינו, נסענו, טיילנו, היינו. נגענו, ברחנו, בכינו, צחקנו,שרנו,רקדנו, אהבנו.
היית המשמעות שלי. עמוד הטווח שלי. היית לי להילה סביב לבי. האור שלי. רציתי לאהוב אותך כל החיים. אהבתי לראות אותך גדל, צומח ומתפתח.
אני יודעת שהגיע הזמן ללכת. הגיע הזמן לבנות עמוד שדרה משל עצמי. להיות אני לעצמי. להיות עצמאית, לא תלויה. לאהוב את עצמי, להרגיש אהובה לא בהכרח כתנאי של הסביבה.
הגיע הזמן שלי לפרוח. לגלות מי אני. לא, זה לא קלישאתי. אני בגיל שאני מחפשת עצמי. אני רוצה להתחזק. ללמוד. להתפתח. ללמוד להרגיע את עצמי, ללמוד לסמוך על עצמי. ולא רק עלייך , שהיית לי לגב.
אתה כל כך חסר לי. אני כל כך מתגעגעת שאני לא יודעת איך להביע זאת. הבכי לא מפסיק. ולאט לאט כן. ואני נבהלת. האם אני יכולה להיות לבד? האם זה אומר לקחת אחריות? כן , ותגיע אהבה יותר בוגרת?
עברתי את שלב ההלם. ההלם הראשוני , הפתאומי. שנחת עליי משום מקום, ואולי הייתי בבועה משל עצמי. מצד שני, הייתי כל הזמן חרדה. לאבד אותך. היית הביטחון שלי. אבל אני לא מתגעגעת לביטחון הזה. אני מתגעגעת אליך. לא רוצה שתשלים אותי. רוצה להיות שלמה ושרק תוסיף לי.
רוצה שוב להרגיש אותך, לדעת אותך. לגעת בך, ללטף אותך. לשמוע את הקול הענוג שלך. לדעת שאתה שלי, כמו שרק אתה מסתכל עליי. כמו שרק אתה יודע. ונוגע.
כרגע, לא יכולה שמישהו אחר יגע, יהיה. יחווה איתי. נהנתי ממך. אהבתי לראות איך אתה מתגייס, משתחרר. חווה דברים. חולם חלומות. שואף ומגשים. אתה היית החלום שלי, ובכך לא התפתחתי בעצמי. רוצה לחזור אליך , שתחכה לי בזרועות פתוחות.
רוצה שתחזר אליי, שאהנה מחיזורייך. שארגיש מילותייך. שתדבר אליי. שתגיד לי שאתה מתגעגע. אני צריכה לקבל המציאות שזה לא יקרה. שלא תחזור. שלא תהיה נוכח בחיים שלי יותר. שלא תהיה שם בכל דבר שקורה, צומח ומתפתח לצדי.
קיוויתי. קוויתי שנחזיק מעמד. שהאהבה שלנו תנצח הכל. התבגרנו ביחד. גדלנו יחד. בדיוק בשנים המשמעותיות לבנייה עצמית.היינו הכי קיטצ'יים, שנואים,אהובים שיש. לבבים, מברכים, אוהבים.
אני מתגעגעת אליך, אהוב שלי. ואני לא יודעת איך להביע זאת במילים.
מתגעגעת, ורוצה להרגיש את החיבוק שלך. לנשק אותך. לנשום אותך ואיתך.
מתגעגעת למגע פנייך ומגע ידייך, עוטף אותי ברכות, סביב, באהבה, בתשוקה.
שתצלצל אליי בכל פעם בדרך לעבודה, בחזרה, בדרך לסידורים ותחביבים. היית לי הרוגע והשלווה. היסבת לי שקט ומרגוע. רק אתה ידעת איך להרגיע אותי, להכיל אותי, לשאת אותי, לפנק אותי, להיות איתי. לעולם לא אשכח איך היית לצדי בכל הרגעים,הטובים והרעים.
לא האמנתי שאפשר כך לאהוב. אני יודעת בזכותך, שהכל אפשרי בחיים.
כמו יד נקטעת, עזבת. האהבה שלנו הייתה עוצמתית מאין כמוה.
רוצה להסתכל על הפלאפון ולא לראות אותושקט, דומם, ריק. ריק מאנשים, מאהבה, מייחס חם וטוב. רוצה לראות הודעות אהבה ממך, ואכפתיות. היית חם ואוהב, אכפתי ורגיש!
היית לצדי ברגעים הקשים שחוויתי בחיים. וזה לא אשכח לך לעולם.
אף אחד לא יכול לקחת את מה שהיה בנינו. אני רוצה אותך. רוצה בך. להרגיש אותך שוב, לא פעם אחרונה. רוצה שתהיה האיש שלי, המאהב שלי, האחד שלי.
הייתי מוכנה לוותר על כל הגברים בשבילך, לתמיד, ולהיות רק איתך.
אתה חסר לי כל כך. לא מאמינה שלא תחבק אותי יותר, שלא תקרא בשמי יותר. שהיינו כל כך קרובים, וברגע אחד, כבלון מתפוצץ, כרעם ביום בהיר – התנתקות,זרות,ריחוק. נתק מוחלט. לא יודעת מה אתה עושה, מרגיש. לאן אתה הולך. נהנתי ממך. והכל בדמיוני, מה אתה עושה בחייך עכשיו. עם מי תהיה, מה תהיה. לראות את עינייך, את מבטך וחיוכך היפיפיה והמאיר פנים לכולם. אתה אהוב על כולם. כנראה שבכל זאת יש בך משהו. =]
אני רוצה שתחזר לי ותהיה המאהב שלי. רציתי להיות לך לאישה, גם אם ידעתי שזה לא יקרה, ושזהו לא רצונך.
חייתי בחלום, פשוט הוספת לי לחיים, ואיתך התמודדתי עם החיים בצורה היפה יותר שלהם.
רוצה שתחזור אליי, אני קוראת לך. לא מבינה איך מנקודה שלא הייתה יכולה להיות קרובה יותר אחד לשני, אתה קר , מנוכר, זר , אדיש, לא מרגיש, לא מתעניין לשלומי. לא רוצה להרגיש בי, ומחכה ש"זה" יעבור לך. חודש, חודש שלוש וזהו ,שיהיה מאחורייך.
ועכשיו הזמן לחזור למציאות.
יפה שאני שוקעת בחלומות. לדעתי תהליך העיכול יהיה לאט לאט, כשלאט לאט אבין שאני לא חוזרת לישון איתך בלילה מחובקת.
שאתה לא שם יותר. לא נוכח ונמצא כאן, נפשית ופיזית. שלא ארגיש אותך יותר. שלא אבחר בך כל יום מחדש.
אומרים שאנשים נכנסים לחיים לא סתם. אלא ללמד אותנו משהו.
לא אשכח אותנו אף פעם. את כל מה שעברנו וחווינו, איך אהבנו ,צמחנו והתפתחנו, אחד עם השני, ואחד לצד השני.
איתך החיים באמת היו יפים יותר, כי הארת לי את החיים, מילאת המון.
ריק לי, חסר לי, ואף אחד לא יכול למלא את הריק שהשארת בי.
אף אחד לא יכול לקחת את מה שהיה בנינו. את החום, האהבה האינסופית שהרגשנו שלא נגמרת. הרגל שאהבתי, ואהבתי לאהוב.
תמיד אחבק אותך. תמיד אזכור אותך. היית לי הראשון בהכל. האהבה הראשונה, החבר הראשון, הפעם הראשונה, החוויות של אהבה הראשונות. לימדת אותי להרגיש, לחיות, לקוות. לטעום מהחיים.
להתסכל על הצד החיובי שבהם, לא לוותר.
חושבת מה אתה עושה. רואה אותך מחובר. תוהה האם אתה חושב עליי . תוהה מה איתי. איך אני מרגישה. לא רוצה להאמין שאתה לא רוצה בי עוד. שאתה וויתרת על כל מה שהיה בנינו. על כל הטוב שחווינו. לא מאמינה שאתה רוצה ללכת לדרכך, בלעדיי. היית כל כך חד וברור פתאום. כל כך מכוון מטרה. ואני לא הייתי אחת משאיפותייך יותר. אני יודעת שזו לא פרידה זמנית כמו פעם, דיברת אחרת. אמרת שנתגבר בעוד כמה חודשים. שהספיק לך .
שחלומותיי התנפצו בשניה, שניפצת אותם.
אני חושבת עליך, כל הזמן. 24 שעות ביממה, ליוות אותי איתך גם אם פיזית לא היית נוכח.
ידעתי שיש אותך,הוספת לי כל כך הרבה.אני יודעת שתזכור הכל לטובה, ושאמרת שהיו כלכך הרבה רגעים. היית לי העוגן. עוגן הוא עוגן, הוא יציב במקומו. ואתה פשוט הלכת. וויתרת. נלחמתי עלינו, עשיתי כל מה שיכלתי , ועכשיו הזמן לשחרר.
לא רוצה להתגבר. רוצה להמשיך לחיות לצדך, ואיתך. לא רוצה לעכל. רוצה רק אותך . לא רוצה לרצות אחר. לאהוב אחר. לנשק אחר. לא רוצה שתאהב אחרת. רוצה שתחזור אליי, שתבין שאתה לא יכול בלעדיי. שלא הייתי לך רק לתקופה של כמה שנים, אלא לכל החיים.
תמיד אוהב אותך, תמיג אזכור אותך. תמיד אזכור את הקשר שלנו, כאחד הדברים היפים יותר שהיו לי בחיים.
לא רציתי להפוך לזיכרון קטן. אבל אתה בחרת. וכנראה יש סיבה למה דברים קורים.
מחכה לך, אוהב תמיד ואחכה תמיד, גם אם הציפייה תהיה לשווא, וגם אם לעולם לא אשמע,אראה ,ארגיש ,אזכה בך, אוהב כמוך ואותך.
מתגעגעת אלינו,
אהובתך.
ממש ממש מרגש
