מכתבים למיכלי

[יין אדום24]

מכתבים למיכלי

הדגש|מכתבים למיכלי אלג'יר מילים ולחן: אביב גדג' מתעורר מטושטש בחדר מפואר. לילה בלי שינה בחדר העבודה. מתעורר מעוצבן בקרון הישן . מכתבים למיכלי נהיים יותר ויותר עצובים. מהרחוב ועד החוף געגועים. אלוהים, אל מלא רחמים. תוריד אהבה וגשמים. אלוהים, אל מלא רחמים. תוריד אהבה וגשמים. האשה שאני אוהב, היא האשה שאני מאכזב. מכתבים למיכלי נהיים יותר ויותר ארוכים. מהרחוב ועד החוף געגועים. אלוהים, אל מלא רחמים. תוריד אהבה וגשמים. אלוהים, אל מלא רחמים. תוריד אהבה וגשמים. ואיך כל זה נגמר? עם הטעם הטוב או עם הטעם המר. פותח את החלון פותח את כל התריסים. וצועק: אלוהים. אלוהים, אל מלא רחמים. תוריד אהבה וגשמים. כמה השיר הזה מחזיר אותי אחורה , וכמה הוא מקבל משמעות עכשיו

 

[pizi33]

לא מכירה את אביב גדג'

לא מכירה את מיכלי שלו. אלמלא הייתי אתאיסטית הייתי משנה אות אחת וחותמת על השיר בעצמי. מיכל היא אישה שאני אוהבת מיכל מאוכזבת. והיא כל כך ישרה והוגנת שאפילו לא אמרה "ממך". פשוט "אני מאוכזבת". היא לא תדע אבל אני אוהבת אותה. לקרוא לה מיכלי אסרה עליי. מיכל יש המון, היא מיכל שלי. ולכן כשהיא לא יודעת, כשהיא לא שומעת אני קוראת לה מיכלי, וחותמת בשם שהלוואי והיה נפוץ כמו מיכל אבל הוא לא. את שמי בתוספת י' רק אבא מעיז להגות. אפילו גרושי, אבי ילדי קרא לי חום (קיצור של חומד), ידע ששמי בתוספת י' השייכות מותר רק לאבא שלי, כי... כי שמי בלי י' הוא בהחלט ייחודי, אין צורך לעשות אותו "שלי". ובכל זאת אבא קורא "XXXתי", ויש מי שלא מכיר את החוקים, ומנסה, ואומר "XXXתי", זוכה במקרה הטוב ל... "כן מה?" , בטון של "אני לא חברה שלך", ובמקרה הרע ל"אני לא שלך, אל תקרא לי כך". אני עשיתי טעות איומה עם מיכל, קראתי לה מיכלי, כי כך קרא לה מישהו אחר שהיה בסביבתה (לא בעלה, לא אביה ולא אחיה), לו היא הרשתה, לי לו. מותר לה. אבל... על שם החיבה המקובל היא כעסה עליי. מאוכזבת היא היתה כשלא הצליחה להעביר לי גבולות, והיא היתה מאוכזבת, לא ממני, מהסיטואציה. להרגיז הרגזתי אותה, לפעמים בשגגה לפעמים בכוונה, לאכזב? זה אני לא יכולה, אני לא גרמתי לה לשום ציפיה, הציפיות היו כולן שלה, ולכן האכזבה, זם היא כולה שלה ולא שייכת אליי.