מישהו!!!

rimbd

New member
מישהו!!!

אני סתם מרגיש צורך להוציא בצורה כלשהי כמה דברים וחשבתי שאולי זה המקום היחיד שאני גם יכול לקבל איזה מילת עידוד. אני בן 19, הייתי אמור להתגייס לפני תשעה חודשים, ביקשתי לדחות את הגיוס בחודש וחצי כדי שתהיה לי אפשרות להתקבל למשהו שנורא רציתי. לא תיארתי לעצמי לאן זה יתגלגל. במשך החודש הבא הייתי בקשר עם בנאדם ששימש כמין איש קשר בין מתגייסים לצבא. הוא אמר שהוא סידר הכל אבל כשהגענו לשבועעים לפני ועדיין אין לי צו ביד הבנתי שמשהו קורה. התקשרתי, הוא אמר שזה לא הסתדר ואם אני רוצה הוא יכול לסדר לי משהו דומה חודש וחצי מאוחר יותר.... אמרתי בסדר, כל החברים ששאלו קיבלו תשובה, התחלנו ממש להכנס לזה, לדבר על הצבא, להתכונן, לחשוב מה יהיה. הגיע התאריך, טלפון, הוא מודיע שלמרות שהבטיח, הוא ניסה, אבל אין מקום. ואם אני רוצה הוא יכול לסדר לי את מה שאני רוצה, אבל בדחייה הפעם של כמה חודשים (עד לימים האלה). הפעם זה כבר היה לחכות משהו כמו 3-4 חודשים, כשכל החברים שלי התגייסו, ופתאום הרגשתי כזאת בדידות. כולם התגייסו לפני חצי שנה, ארבעה חודשים....מגיעים בסופשים מדברים, מה היה, מה קרה, על החברים החדשים. הרגשתי די מנותק. הפעם, התאריך ה"חדש" די הסתדבר דווקא, הכל הלך טוב.... התאריך הוא ממש בימים הללו... התחלתי שוב להרגיש את האווירה המיוחד הזו שיש לפני...כל מי ששאל כבר ידע, שוב, אני הולך, לאן, מתי.. הכל בסדר.... התכוננתי, התרגשתי, שכחתי מכל הרע שהיה בחודשים האלה....איכשהו שיכנעתי את עצמי, שלמרות האיחור ביחס לחברים או אקס חברים, והלבד, אני עדיין מתגייס באותה השנה... שיכנעתי את עצמי שזה בסדר, יכול היה להיות הרבה יותר גרוע. כל יום שחלף יותר התרגשתי, כל מכר שראה אותי שאל על הגיוס. מה יהיה, איך אני מרגיש ("עוד מעט מתגייסים הא?"). עד שבום. פיצוץ. בעיה רפואית. הדוקטור אומר לי שאם אני רוצה לטפל בה, צריך ניתוח, אם אני רוצה ניתוח (וצריך כמובן..), אני נדרש ל- 4 חודשי החלמה. זה קרה השבוע. קרוב כל כך לגיוס. שוב פעם כשכבר חשבתי שהכל מסתדר, נופל משהו. זה עוד נורא טרי וחדש לי, ברגע ששמעתי אותו אומר את המילים הללו, הכל שחור. הייתי אצלו חצי שעה לפחות וכשיצאתי, חוץ מהמילים הללו לא הצלחתי לזכור כלום. ראיתי שחור, הכל התנפץ לי בפנים. דיכאון. אני לא יודע איך אני יוצא מזה. אני אפילו לא יודע מה גורם לזה. הניתוח, הריחוק מהחברים, ההתנתקות, איך אני עכשיו מספר לכולם ששוב פעם יש דחיה (יתחילו להסתכל עלי כבדיחה, יגידו זה רציני - רציתי להוכיח את עצמי במשהו!), זה שאני מתגייס שנה אחרי כולם ובעצם, יחד עם חברה שקטנים ממני בשנה, איך אני שוב פעם עובר חודשים ארוכים כאלה ממש לבד, בלי שום דבר לעשות. איך אני מסתכל לאנשים בעיניים... להורים שלי שהתרגלו להתגאות בי, בחברים שלי שכל הזמן שאלו, ושוב פעם דחיה. זה החזיר אותי לימים הכי רעים ואומללים בחיים שלי. אני מרגיש איום, כל העולם התנפץ לי לרסיסים, הכל שחור, הכל פסימי, הכל פתאום נראה לי כל כך לא חשוב. במשך חודשים חשבתי על צבא, חלמתי, דימיינתי, ואז דחייה, ושוב... חשבתי שזה יהיה חלק הכי מרגש בחיים שלי.....וזה ממש הופך לבדיחה רעה שהרסה לי את כל הטוב שעוד היה בי. זה כל כך קשה לי, כל כך כבד עלי!! אולי כ חסרה לי איזו פרספקטיבה לחיים. אבל האופי הדפוק שלי שוב תוקע אותי.
 

א ב ד ו ן

New member
../images/Emo42.gifrimbd ../images/Emo42.gif../images/Emo26.gif

וואו, קראתי פעמיים את מה שרשמת וכל כל כאב לי על הלב עליך.. הרגשתי דרך הכתיבה שלך כמה אתה רוצה להתגייס לצבא וכמה זה חשוב לך להשיג את מה שאתה באמת רוצה - ואני רוצה להגיד לך כל הכבוד על זה שנלחמת על מה שרצית - ואני נורא מצטערת שלא קיבלת בסופו של דבר את מה שרצית והכל נהיה יותר שחור כמו שאתה אומר.. אבל אתה חייב להבין כמה דברים.. אל תאמלל את עצמך בגלל דברים שלא היו בשליטתך - אל תאשים את עצמך ואפילו אל תנסה לחשוב מה אחרים יגידו - למי אכפת?! אם הם באמת אוהבים אותך הם יתמכו בך לאורך כל הדרך - הם יבינו את המצב שנכנסת אליו והם יתמכו בך ויהיו איתך לאורך כל הדרך! אחרי כל כך הרבה פעמים שכמעט היית כבר עם רגל אחת בפנים, כל פעם משהו התפוצץ לך בפנים - הרגשה נוראית, אני בטוחה - אבל אתה חייב להוציא את כל הרע שיש לך בפנים - ולנסות לצאת מהמקרה הזה הכי אופטימי שיש - אני יודעת שזה נורא קשה ואני יודעת שאתה מרגיש שכאילו אין לך ממש למה להיות אופטימי - אבל אתה חייב כדי לשקם את החיים שלך בחזרה! כדי להיות מאושר שוב ואולי להתחיל לעשות שוב את אותם הברים שגרמו לך להיות מאושר בעבר - אתה צריך להאמין בעצמך ולדעת שאתה מסוגל להכל! אז נכשלך בכמה דברים בחיים - מי לא נכשל?! אנחנו בני אדם! לא מכונות! אל תתן למקרה הזה להרוס אותך ולהרוס את כל הטוב שהיה בך! אל תתן לזה.. את תכנע! את תתיאש! אנחנו תומכים בך ואנחנו יודעים שאתה מסוגל להכל - אני חשתי בזה מתי שקראתי את מה שרשמת - אני חשבתי שמדובר בבן אדם מיוחד במינו - שילחם על כל מה שהוא רק רוצה והוא בחיים לא ירים ידיים מתי שיש רגע של משבר - וששום דבר לא יעצור אותו!
"בעולם חשובה מאוד הצלחה מביאה היא שמחה ותמיד יש לדעת כי להצליח בכל יכול רק אדם החושב כי יכול כי יכול הוא לקפוץ גבוה מכל כי יכול הוא לחצות את מדבר החול כי יכול הוא לגבור ולהשיג ניצחון וכל זאת תלוי במידת הרצון ובמידת האמונה בעצמך תלויה מידת הצלחתך אם תחשוב כי לא תוכל - אז נכשלת אם בלי היסוס תהיה החלטי - אז ניצחת לכן כל אדם חייב להבין כי בעצמו ובכוחו חייב הוא להאמין"
אתה מבין? אתה חייב אבל חייב להאמין בעצמך ואתה חייב להאמין שאתה מסוגל להכל ויכול להגשים את כל מה שתרצה ואתה לא תתן לכמה מכשולים בחיים שלך להכניע אותך ולהוריד לך את כל הביטחון ואת כל מה שנשאר בפנים... יש בעולם הרבה דברים. עצים פרחים ואנשים ומי שפוקח עיניים לראות מגלה כל יום 1000 דברים נפלאים לפחות ורק עם נושיט הידיים ונפשיל שרוולים,היופי והאור של כולנו יצא לאור פי שבעתים גם אם לפעמים השמש לא זורחת ובעיה על בעיה צומחת עצום את העיניים לרגע אחד ותראה שהכל די מיוחד ועם קצת מאמץ תראה לכולם שאתה מסוגל אפילו לשנות את העולם! שלך, שי
 

shani שני

New member
היי לך, ברוך הבא ../images/Emo140.gif

זה נשמע כ"כ מתסכל, מה שעברת ושאתה עובר.... אני עברתי הרבה דחיות לפני שהגעתי לצבא, אני יודעת מה זה אבל כשזה קורה כ"כ קרוב לגיוס - זה נוראי. ואצלי ניתוח פשוט גרם לי להריסת חלום שהיה לי בצבא. אז באמת...אני מבינה אותך. התסכול.....גם אני לא שמעתי כמעט כלום ממה שהוא אמר.....הוא רק אמר "שבועיים גימלים" וחשכו עיני.... אבל בנוגע לבריאות שלך - אתה חייב לטפל בזה. אסור אסור להזניח! בשום פנים ואופן לא! זה יתנקם בך אח"כ. מה שאתה יכול לעשות זה לעשות את הניתוח, ותוך כדי תקופת ההחלמה לברר עם הצבא שבאמת תלך לאן שאתה רוצה. להלחם, להתקשר כל הזמן (ככה זה צבא), לא לוותר, כדי שזה לא יידחה לך שוב. אני רוצה להגיד לך משהו חשוב: אולי זה נהיה כמו בדיחה אבל זו לא אשמתך. אתה לא נהיה בדיחה. אתה לא מפסיק להוות גאווה להורים שלך. זה שיש פאקים בצבא (ויש המון) לא אומר עליך כלום בתור בנאדם! אתה נשמע מלא אמביציות ושאיפות, נשמע בנאדם איכותי. זה שזה מה שקרה לא הופך אותך לפחות מזה!!! בבקשה אל תשכח. אני רואה כמה קשה לך וכמה זה כבד עליך. בבקשה, תן לנו לנסות ולהקל מעט את הכובד. זה לא קשור לפרספקטיבה. זה קשור למשהו שחשוב לך. גם אני מגיבה ככה כשדברים חשובים לי נהרסים. זה בסדר גמור. וואו, אני חושבת שכתבתי יותר מדי. אשמח לדבר איתך (אייסיקיו 142492310, תכתוב שזה אתה) או משהו אחר. בבקשה, אל תתייאש. אתה יכול ואתה תצא מזה. אני איתך
.
 

שטיה

New member
היי לך!

אוקי קודם כל מגיע לך ברוך הבא!
!
דבר שני- אני חושבת שיש סיבה לכל הדברים שקורים לנו... כלומר ה' מתכנן את זה! סימןשה' מתכנן לך משהו והוא לא רוצה שתהייה בצבא באותו הרגע או באתה השעה או לא יודעת מה! בקיצור אני רוצה להגיד לך שתנסה להסתכל על חצי הכוס המלאה! כי... מי יודע מה יקרה בעתיד! אתה יודע מה..... אני אספר לך משהו שהמורה לשי סיפרה לי...זה קרה לחברה שלה... חברה שלה נוסעת תמיד בקו 19 (או קו 18 אני כבר לא זוכרת) לעבודה... יום אחד היא הגיעה באיחור לאוטובוס וחשבה שהבוס שלה ירצח אותה והיא שנאה את עצמה ואמרה שלא יכול היה להיות יותר גרוע!! היא אמרה שהלוואי שהיא לא הייתה מפספסת את ההסעה... היא חזרה הבייתה ושמעה שהאוטובוס שהיא הייתה אמורה לעלות אליו התפוצץ... היא הייתה בשוק! אם היא לא הייתה מפספסת את האוטובוס היא הייתה עליו! ולפני כמה דק' היא בכתה עד כמה הגורל של רע! אז מוסר ההשכל פה הוא: אתה אף לא יודע מה יקרה... ואם קורה משהו...סימן שהוא אמור היה לקרות! הוא לא קורה סתם!
 
למעלה