מישהו כאן?

[חדשה20]

מישהו כאן?

 

[עינבל זה שם יפה]

הינני!!

 

[חדשה20]

בבקשה...די....

 

[עינבל זה שם יפה]

../images/Emo201.gif../images/Emo201.gif../images/Emo201.gif

קבלי את החיבוק שלי. וותרי על שליטה טוטאלית, תסמכי עלי שאני שומרת עליך ואף אחד לא יכול לפגוע בך. על הכאב, תנסי לעשות לך רייקי. שימי את הידיים שלך קרוב אחת לשניה אבל במרחק קצר, שלא יגעו. תתרכזי, תחפשי את החום שהם מוציאות. כשתצליחי תעשי אותו הדבר, אל הכאב.

 

[חדשה20]

מוכנה לקרוא משהו ארוך?

 

[עינבל זה שם יפה]

יאללה

 

[חדשה20]

אולי

אולי הייתי צריכה להסביר יותר. רע כמו שלא היה כבר הרבה זמן. נמאס לי לחיות. אוף אוף. ולא, אני לא אתאבד, אבל בשביל להתאבד לא צריך למות טכנית. יש גם חיים-מתים. לא רוצה להצטרף אליהם, אבל רע כ"כ.

 

[עינבל זה שם יפה]

את סומכת עלי?

תוותרי על שליטה?

 

[חדשה20]

.

לא הבנתי כ"כ למה התכוונת בלוותר על שליטה, חכי דקה, אני עושה העתק-הדבק עצוב כ"כ. היום הייתי בטיפול. סתם דיברתי, הפסיכולוגית שאלה שאלות. ולפתע הכאב בער בי שוב. הורדתי את המשקפיים וכ"כ רציתי לבכות. נתקפתי גל חזק של עצב. אבל לא יכולתי מול הפסיכולוגית. אולי יש לי בעיה לחשוף חולשות שלי, מסיבות שונות. רע לי כ"כ. כותבת והגרון שלי נחנק מהרצון לבכות אבל אני לא בבית אז לא יכולה. ים של עצב נוצר בי. כל הכאב הפיזי תורגם לעצב נפשי עמוק. והכאב מקרין על הלסת שבאזור השיניים, על האוזניים. די. בבקשה. די. ניטלה כל שמחה. נותרתי רצינית כ"כ. עם כ"כ הרבה עצב. הידיעה שאי אפשר לספר לאף אחד, אולי בגלל איסורים שאני גוזרת על עצמי, מקשה עלי מאוד. כ"כ נפגעתי מהפסיכולוגית, על שלא קראה אותי. כשאני נשברת, עצוב, נדכאת עד עפר כמו שהייתי לפתע בזמן הטיפול, הקול שלי נהיה עדין יותר, ההתנהגות ואופן הדיבור נהיים עדינים יותר, עצובים יותר. והיא לא שמה לב. הורדתי את המשקפיים והסברתי לה, מתוך ים העצב, שכואב לי כ"כ. היא לא הבינה אותי מספיק. כל היום מדברת באופן שונה, שקט יותר, כאוב יותר, וכולם מחכים שאתגבר לבד. הלוואי שמישהו היה מושיט יד לעזרה. ואני חושבת שכמה אנשים כבר לא סומכים עלי. וזה עצוב כי הם לא אומרים לי, אני לא רוצה להציק, ואז נשארת בתהייה. ולבד כ"כ. לפעמים כ"כ רוצה, על המדבקות של נפגעות תקיפה מינית, שכתוב עליהן "את לא לבד", לכתוב "רוצים להתערב שכן?", ועכשיו כ"כ עצוב שאפילו לשעשוע הזה אין לי חשק. ויש זמנים שאני מרגישה שמרוב שאני מדחיקה את הקשיים שלי, את העצב שלי (ואפילו לא שמתי לב שאני מדחיקה), אז אני נכנסת למעין טראנס שמתבטא בניתוק חלקי מהעולם. לא מוחלט, אבל רב למדי. זה כבר קרה לי פעם, בעקבות טיול מיוחד שהיה מטעם התיכון, בנושא השואה, ולא רוצה עכשיו שוב. פוחדת. עצובה קצת על שהתחלתי טיפול פסיכולוגי כי הכל נשבר בי היום. רע כ"כ.

 

[עינבל זה שם יפה]

את יודעת...

כשהייתי קטנה גם אני הייתי ככה. העולם שלי היה ירוק, עם גבעות ירוקות ופרחים. עם שמש.. אבל לא חם. נעים. עם חיות שמסתובבות חופשי ושמיים כחולים. אני הייתי שם לבד. רק מי שרציתי נכנס. הכנסתי לשם מישהי אחת. את המורה שהיא כיום חברה שלי, שסיפרתי לך עליה קצת. ומאז העולם כבר לא נהיה העולם שלי, אלא העולם שלנו. (הכל בדמיון כמובן). לוותר על שליטה, זה לוותר על כל המחסומים האלה שמונעים ממך לבכות, שמונעים ממך לצרוח ולדרוש חיבוק עזרה. לוותר על שליטה אני מדמיינת אותך נשברת ונופלת על הרגליים ועל הכתף שלי בוכה ובוכה עד שכל הגב שלי רטוב ואני מחבקת אותך ושומרת עליך, מספרת לך כל הזמן כמה את יקרה וחזקה וכמה את בטוחה עכשיו. לוותר על שליטה זה להכניס מישהו לעולם שלך. תסכימי?

 

[חדשה20]

.

די........... רוצה שהכל יפסיק. רע כ"כ. בואי, תצילי אותי, ב-ב-ק-ש-ה...

 

[עינבל זה שם יפה]

אני פה!

אם את במרחק אוטובוס אחד בינערוני אני באה. אם לא אנחנו נצטרך להסתפק בוירטואלי. פשוט קבלי את החיבוק הבטוח שלי.

קבלי אותו ותשארי עליו..

 

[חדשה20]

לא...

אני באזור ת"א עכשיו. צריכה ללכת כדי להמשיך בהצגת החיים. כאילו טוב לי. לימודים, קישקושים, ועוד כל מיני שטויות שעוזרות לי להדחיק אולי... כואבת מאוד. עצובה מאוד. אבל יודעת להמשיך לשחק כאילו אני בסדר כשיש צורך. תודה בכל אופן. מעריכה מאוד.

 

[עינבל זה שם יפה]

היי..

כרגע את במרחק המתאים בשביל שאגיע אחרי הלימודים שלך אם תרצי. רק תגידי. בבקשה, תמשיכי לדמיין את החיבוק שלי, גם מאחורי המסיכות המושלמות.

 

[דקת דומיה]

מתוקה ../images/Emo201.gif

אני מאד ממליצה לך להגיד לפסיכולוגית מה הרגשת. לא כדאי לנו לצפות מאנשים שידעו לקרוא אותנו גם אם הם פסיכולוגים. הרבה יותר קל ועדיף להגיד מה אנחנו מרגישים, ואז אין ממה להתאכזב. להיות ישירים זו דרך הרבה יותר טובה לתקשורת מאשר לנסות לגרום להם שיבינו אותנו ואז להתאכזב מזה שהם לא. אנחנו יכולים לבחור אם להיפגע או לא, במקרה כזה, ואנחנו יכולים להסביר מה אנחנו מרגישים. אני כל כך מכירה את התחושה הזאת של "הלוואי שיבינו אותי בלי שאצטרך לדבר", אבל זו פנטזיה. זו משאלה, ולא כל אחד מסוגל לזה. אסור לנו גם לצפות לזה, זה פשוט לא עובד...

ד.

 

[חדשה20]

מקווה שאצליח...

לא יודעת אם יילך לי טוב, אם אזכור הכל, אם היא לא תיפגע או תכעס עליי, אבל אולי יהיה בסדר. מקווה... אוהבת מאוד ושולחת

 

[דקת דומיה]

אולי תכתבי לה מכתב ובפגישה תקריאי לה אותו?

 

[חדשה20]

אמממ

אני לא טובה ברשמיות כ"כ, מעדיפה לומר לה ישירות, אבל, אוף, אני מרגישה שאני אהיה כ"כ מגעילה אם אני אגיד לה, ואני פוחדת שזה יפגע בטיפול. זה לא שעכשיו זה פנטסטי, ושעדיף להבליג, ממש לא, אבל... לא אוהבת להגיע למצבים שאני צריכה להגיד דברים לא נחמדים לאנשים. תודה, מתוקה, בכל אופן. אוהבת ושולחת

 

[מירני מתוקה]

נשמה אני כאן מה קרה..

 

[חדשה20]

.

קצת פירטתי למעלה את הסיבות. עצובה. כואבת. לא אוהבת לחיות היום בכלל. לבד לבד. צריכה ללכת כי יש כל מיני דברים לעשות. שוב אדחיק את העצב. "ההיטב חרה לך? היטב חרה לי עד מוות". כ"כ מבטא אותי. ולא, כבר כתבתי למעלה, לא אפגע בעצמי. זה אחד מהאיסורים של אעבור עליהם. שבורה היום, למרות שלא היה כך קודם.