בבר יקרה שאלתך נכונה לכל מחלה
סופנית באשר היא. אין לי ידע בסרטן-בכוונה תחילה, כי ישר אפתח את כל סימני המחלה, ראיתי את הסרטן אצל אחותי,אצל ידיד, אצל סבתא.והסרטן נמצא בכל מקום מסביבנו. הקושי בהתמודדות של ידידך הוא לדעתי במקרה שאת מתארת, הוא לא עם המחלה עצמה, כמו עם הבושה ממך.אחד התופעות של הטיפולים הכימותרפיים-היא נשירת שיער, עד כדי קרחת, ירידה במשקל-עד כדי עשיית החולה לפעמים כמו סמרטוט, היא לפעמים מלווה בהמון כאבים פיזים, בחילות,הקאות,בכי. ידידך, נראה לי מתבייש שאת או קרוביו, יראו אותו במצבים האלה. הוא חושש שאחרי שיגיע, או שכבר הגיע למצבים האלה פחות תואהבו אותו. הדרך היחידה שלך לנהוג לדעתי היא לא להתעקש להיות לידו כרגע במילים, אבל כן להתעקש להיות לידו אחרי הטיפולים, בצורה של הגשת עזרה פיזית, בלי מילים. הגשת עזרה בטבעיות כאילו בכלל את לא שמה לב שירד במשקל, כאילו בכלל את לא שמה לב שיש לו קרחת או אולי אפילו להתלהב מהקרחת בצורה הכי טבעית שאפשר , יו איזה יופי-עושה אותך גזעי. כלומר ברגע שהחבר שלך יראה, שגם כאשר הוא צריך להקיא לידך, או גם כאשר גופו כתוצאה מהטיפולים יהפך אולי לדוחה מבחינתו, את תתנהגי טבעי, לא תראי דחיה, לא תראי חוסר אונים, לא תראי יו מסכן-אז הוא בעצם ישתפך לידך ויגיד לך שהוא זקוק לך לידו. תעזרי אומץ, אל תתעקשי במילים עכשיו, ובשום פנים באופן אל תפגעי ממנו כרגע. הוא לא דוחה אותך, הוא מתביש ממך, והוא מרגיש כרגע אולי שהוא יצליח להתגבר על הכל לבד. הזמן יעשה את שלו, הוא ילמד לקבל עזרה, בתחילה על ידי אנשים זרים במחלקה שבא יאושפז ולאט לאט על ידי קרוביו. מקווה שהבהרתי לך כמה דברים. הלוואי שינצח את המחלה והרופאים טעו. תהיי חזקה
