מישהו/י יכול לעזור לי?

[בבר]

מישהו/י יכול לעזור לי?

בוקר...... יש לי שאלה : מה עושים שידיד טוב שאני אוהבת מודיע לי שנשאר לו לחיות עוד שנה כי יש לו סרטן ואחריי שהוא אמר לי את זה הוא גם אמר שהוא לא רוצה להיות איתי יותר בקשר כי זה יהיה לו קשה יותר ואני אמרתי שלי זה מאין תקיעת סכין בלב הפרידה ממנו ושחשוב לי להיות איתו בקשר השנה הזו אבל הוא לא רוצה וזה כואב. איך מתמודדים? מה עושים? בתודה מראש, אני.

 

[סהר-תמיכה]

שלום

ברוך שובך אגב, עינב את יודעת, זו תגובה מאוד טיפוסית למישהו שיודע שהולך למות, שמצבו הולך להדרדר, אולי עד כדי פגיעה בכבודו העצמי. מרחיקים את כולם, כדי שלא ירחמו, כדי שלא יכאב להם. אבל את לא חייבת להתרחק. ברור מאוד מה את מרגישה, הבגידה, שהוא לא רוצה לתת לך להיות איתו בזמן הזה, שלא רואה את הכאב שלך. תני לו זמן. דברים עוד ישתנו אצלו, אבל את נהגי על פי הרגשתך. אם את לא רוצה להתרחק, המשיכי לנסות להתקרב, עד שיסכים. יש עמותה שנקראת חוס``ן (חולי סרטן נלחמים) - מצרפת לך קישור למטה. יש להם קו חם. תתייעצי איתם, יש להם קבוצות תמיכה ומסגרות אחרות בהן אנשים שחולים והקרובים להם יכולים להיות פעילים וביחד. ותבואי לכאן לקבל עידוד וחיזוק, גם לך מגיע. גם לך מאוד מאוד כואב ללא ספק.

 

[בבר]

תודה

ול``מזלי`` בציניות מולחטת המזלי סבתי וסבי מצד האבא שהייתי מאוד מאוד קשורה אליהם מתו מסרטן אז אני מבינה טיפה במחלה . אבל אני לא יודעת עם לכבד את רגשותיו ולא להיות איתו בקשר=לא להתקשר אליו או לא לכבד וכן להתקשר =להציק? אני אוהבת ורוצה לעשות את הדבר הנכון בשבילו ובשבילי אולי הוא צריך קצת זמן לבד ואני אתקשר אליו עוד שבוע? בכל אופן תודה על הכתובת שצירפת.

 

[רחל-נשמה]

סהר-אין לכם מושג כמה שאתם צודקים

כשאדם גוסס, הוא מאוד מאוד רוצה את האנשים שהוא אוהב איתו לתמוך בו, לקבל ממנו חום, אהבה-אך מנגד וואו אחד הדברים שהורסים לא פחות מהמחלה, זה המצפון. אין לכם מושג, כמה זה כואב והורס לראות את האנשים שאתה הכי אוהב בעולם, חסרי אונים מותשים, בוכים על ידך, או מחייכים ומנסים לשקר לך שעוד תנצח. אני אישית ממש מבינה את אותו בחור -למרות שתודה לאל לא בסרטן חליתי, אבל עמדתי מהצד של מי שזרק את כולם ממנו, צרח על כולם על שטויות, ומנגד מאוד רציתי את כולם לידי. היו כמו העיצה שנתתם כאלה שהתעקשו להיות לידי , ולאט לאט לא לחצו , מצאו את הדרך והתירוץ ועל כך אחכ הודיתי להם. קצת אירוני אבל אחד האנשים שבא פעם אחת לבקר אותי היה בחור בן 31 בעלה של חברה טובה, כאב לו עלי כשראה אותי עם הקנולה בגרון, ניסה לעודד אותי, ובעצם הוא הגיע לבקר אותי יודעים מאיפו? כן לא פחות ולא יותר אחרי טיפול כימוטרפי-הוא נאבק בסרטן כמו בשפעת, שיחק אותה חזק-בדעבד רק אחרי מותו כן לפני שנה הוא כבר מת, אישתו(חברתי) אמרה, איך כולם לא ראו שהוא מתמוטט, איך כל המחלקה המכובדת בבית החולים המפורסם לא ראתה, ובבת אחת בשבועות האחרונים הוא הגיע למצב נפשי שגם פסיכאטר כבר לא יכל לעזור. אז אני מחזקת את מה שאמרתם, כן להיות ליד, כן לתמוך, כן למצוא את הדרך התירוץ לבוא. אבל דבר אחד מאוד חשוב, אל תנסי לשחק אותה , תרשי לעצמך כשהוא בוכה לבכות איתו, להיות אמיתית ולא לרחם,לא לתת לו הרגשה שהוא מסכן, צער כן , כאב כן, אך מסכנות לו. תהיי חזקה. ותזכרי-אין כזה דבר סוף ברפואה של היום-גם חולי סרטן מבריאים ולא תמיד יש לרופאים הסבר לכך, לא תמיד התחזיות שלהם לגבי כמה זמן נותר תואמות את המציאות.

 

[בבר]

אז ככה..

יצא שסבא שלי וסבתא שלי מתו מסרטן אז אני קצת מבינה בזה ויודעת שלא צריך רחמים אלא צריך כתף תומכת ואוהבת ולהשאר אותם אנשים ממקודם. ואגב אני בחורה ולא בחור. והבעיה שלי איך לשמור איתו על קשר בלי להרוס כי אני אוהבת אותו והחלפנו מזכרות . אני בוכה כשאני כותבת את זה אבל אני מרגישה כאילו תקוע לי סכין בלב ושאני מדברת על הידיד שלי הוא מסתובב עוד ועוד ומחורר לי חור ענק בלב. תודה על העצות, עינב.

 

[סהר-תמיכה]

ברור שזה כואב

ובנוסף לכל הנאמר, אני רוצה להגיד לך שאנשים לא עומדים במקום, הם עוברים תהליכים. הוא ישתנה כל הזמן, ועל השינוי הזה את יכולה לבנות. וגם על אהבתך אליו. אין סיבה שתפרדו כבר עכשיו ואת לא חייבת להשלים עם זה.