מיוסרת ../images/Emo5.gif
ראיתי עכשיו את הפרק האחרון של הטרילוגיה התיעודית של העיתונאי בן סימון, "עיסקה אפלה בדרום". שמונה שנים גרתי שם, בעיר הדרומית, בעירו של האקס שלי (אני עצמי מהמרכז),והרגשתי, שאני הולכת אחורה עם השנים, יחד עם בני העיר בה גרתי. הייתי מעורבת מתוקף עבודתי, במתרחש בארבע ערים דרומיות, ואני יכולה לומר לכלם, שחוויתי כאבי לב יומיומיים. לראות את האנשים שם נאבקים לחיי כבוד, במעט הכוחות שיש להם אחרי שהם נאבקים על שמירת מקום העבודה שלהם, בו הם מרוויחים פרוטות.... בשארית קולם שאינו נשמע לנבחרי ציבור, משוועים הם לחינוך טוב יותר לילדיהם, לספק, להם תעסוקה לאחר הלימודים, שלא יסתובבו ברחובות ויפשעו בהם, אבל השלטון ערל לב. נבחרי הציבור, עסוקים בקטנות, וחלקם במילוי כיסיהם....במקומות אלו, ויטמין P, הוא לא המלצה, הוא דרך חיים שם. ומי שבחוץ- ב ח ו ץ!! על כל המשתמע מזה. אני, כמי שלא היתה בת העיר, הייתי כמובן בחוץ, אבל תמיד הסתדרתי, מפאת השכלתי וחוסר המורא שלי ממצב שלי חיפוש עבודה(ותודה לאל על כך). שמונה שנים נאבקתי להישאר שם בציפורניים. ניסיתי להתערות בקבוצות פוליטיות על מנת להביא לשינוי בשלטון, ונפלתי יחד עם אישי, קורבן לשרלטנים למיניהם, שעטו עליהם מסיכה של נושאי בשורה...מי טוב יותר, ומי פחות טוב...עד שהבנתי שגם מפה לא תבוא הגאולה... ילדתי שם את בני, וניסיתי לראות עתיד עבורו שם. ראיתי את טובי בני העיר בורחים משם למרכז, ועושים לעצמם ולילדיהם חיים אחרים, כאלו שגם אני הכרתי...וידעתי. בהיות בני בן 4, הכל התמוטט, ובמקביל גם נישואיי. רצף של אירועים שוברי לב, וביניהם היתה הרצון שלי לעקור חזרה למרכז...לברוח מעיר הדיכי הזאת שבה גרתי, ומהדרום המייאש... הוא, האקס, טען במהלך השנים שאין לנו יכולת כלכלית, ואני יכולת או לא, קמתי ועשיתי את שליבי התאווה לו.... בעיקבותי, וגם לאחר התייעצות איתי, עזבו עוד כמה משפחות את העיר. מאז, אני מתייסרת... יודעת שעשיתי את הדבר היחיד שיכולתי לחיות איתו בשלום, מתייסרת על כך שנכנעתי, כמו רבים טובים אחרים, וברחתי למקום בו סיכויי ההישרדות שלי יהיו הטובים ביותר.... היום- פלאשבק. התכנית של בן סימון, החזירה אותי באחת למציאות שבה חייתי שמונה שנים. עצוב...מציאות עלובה ועגומה, אליה מזרימים שוב ושוב עולים חדשים חסרים יכולת. מנציחים את האומללות של המקומות הללו, באין תעסוקה, ואין חיי כבוד. וכבוד, זו מילה שאפשר להבין בכל השפות.. ציטוט מתוך הסרט: "מגדרה עד חדרה, יש ממשלה אין אלוהים. מגדרה עד באר שבע, יש אלוהים ואין ממשלה. מבאר שבע דרומה, אין אלוהים ואין ממשלה...."
ראיתי עכשיו את הפרק האחרון של הטרילוגיה התיעודית של העיתונאי בן סימון, "עיסקה אפלה בדרום". שמונה שנים גרתי שם, בעיר הדרומית, בעירו של האקס שלי (אני עצמי מהמרכז),והרגשתי, שאני הולכת אחורה עם השנים, יחד עם בני העיר בה גרתי. הייתי מעורבת מתוקף עבודתי, במתרחש בארבע ערים דרומיות, ואני יכולה לומר לכלם, שחוויתי כאבי לב יומיומיים. לראות את האנשים שם נאבקים לחיי כבוד, במעט הכוחות שיש להם אחרי שהם נאבקים על שמירת מקום העבודה שלהם, בו הם מרוויחים פרוטות.... בשארית קולם שאינו נשמע לנבחרי ציבור, משוועים הם לחינוך טוב יותר לילדיהם, לספק, להם תעסוקה לאחר הלימודים, שלא יסתובבו ברחובות ויפשעו בהם, אבל השלטון ערל לב. נבחרי הציבור, עסוקים בקטנות, וחלקם במילוי כיסיהם....במקומות אלו, ויטמין P, הוא לא המלצה, הוא דרך חיים שם. ומי שבחוץ- ב ח ו ץ!! על כל המשתמע מזה. אני, כמי שלא היתה בת העיר, הייתי כמובן בחוץ, אבל תמיד הסתדרתי, מפאת השכלתי וחוסר המורא שלי ממצב שלי חיפוש עבודה(ותודה לאל על כך). שמונה שנים נאבקתי להישאר שם בציפורניים. ניסיתי להתערות בקבוצות פוליטיות על מנת להביא לשינוי בשלטון, ונפלתי יחד עם אישי, קורבן לשרלטנים למיניהם, שעטו עליהם מסיכה של נושאי בשורה...מי טוב יותר, ומי פחות טוב...עד שהבנתי שגם מפה לא תבוא הגאולה... ילדתי שם את בני, וניסיתי לראות עתיד עבורו שם. ראיתי את טובי בני העיר בורחים משם למרכז, ועושים לעצמם ולילדיהם חיים אחרים, כאלו שגם אני הכרתי...וידעתי. בהיות בני בן 4, הכל התמוטט, ובמקביל גם נישואיי. רצף של אירועים שוברי לב, וביניהם היתה הרצון שלי לעקור חזרה למרכז...לברוח מעיר הדיכי הזאת שבה גרתי, ומהדרום המייאש... הוא, האקס, טען במהלך השנים שאין לנו יכולת כלכלית, ואני יכולת או לא, קמתי ועשיתי את שליבי התאווה לו.... בעיקבותי, וגם לאחר התייעצות איתי, עזבו עוד כמה משפחות את העיר. מאז, אני מתייסרת... יודעת שעשיתי את הדבר היחיד שיכולתי לחיות איתו בשלום, מתייסרת על כך שנכנעתי, כמו רבים טובים אחרים, וברחתי למקום בו סיכויי ההישרדות שלי יהיו הטובים ביותר.... היום- פלאשבק. התכנית של בן סימון, החזירה אותי באחת למציאות שבה חייתי שמונה שנים. עצוב...מציאות עלובה ועגומה, אליה מזרימים שוב ושוב עולים חדשים חסרים יכולת. מנציחים את האומללות של המקומות הללו, באין תעסוקה, ואין חיי כבוד. וכבוד, זו מילה שאפשר להבין בכל השפות.. ציטוט מתוך הסרט: "מגדרה עד חדרה, יש ממשלה אין אלוהים. מגדרה עד באר שבע, יש אלוהים ואין ממשלה. מבאר שבע דרומה, אין אלוהים ואין ממשלה...."