מיואשת ומתוסכלת

[נטע לי2]

מיואשת ומתוסכלת../images/Emo7.gif

שלום לכולם. כתבתי פה כבר פעם ואני כותבת פעם שנייה. רציתי לשתף אתכם שוב במצבי המייאש והמדכא. אני גם סובלת מגמגום, אבל הבעיה היא בניגוד אליכם, כנראה, היא שאצלי הגמגום מתחיל להחמיר עכשיו וממש משתנה לרעה. אני בגילאי העשרים המאוחרות. ולא עובדת. אני לא עובדת בגלל הבעיה הזאת. זה ממש קשה לי עם המצב. בעיקר עם זה שעד היום המצב היה עוד איכשהו בינוני , ופתאום עכשיו הוא מחמיר וזה מקשה עליי ב למצוא עבודה וגם למצוא בן זוג, הרי זהו הגיל שהסביבה לחוצת להתחתן וכו'. ובקשר לעבודה - זה הכי מטריף אותי. אני ניסיתי להתחיל לעבוד אבל פרשץי בגלל הבעיה הזאתי. ואני אומנם כרגע חיה אצל ההורים אבל כל הזמן יש לי "פחד קיומי", כלומר אני חושבת לעצמי: הרי במצבי יהיה לי ממש קשה למצוא עבודה. ומה יהיה אם לא אמצא??? אגור כל חחי עם ההורים שלי?? אני ממש לא רוצה לגור כל חיי עם ההורים שלי!! אני רוצה להרגיש בוגרת ועצמאית ולא לפחד מהחיים, וכרגע אני מפחדת מאוד מהחיים, בגלל שאני מפחדת שלא אוכל להתקיים ולפרנס את עצמי. למעשה, אני בדיכאון וחושבת על למות - זה נראה לי הפתרון הכי הגיוני. כי אין לי הורים עשירים שיוכלו לפרנס אותי. המצב של ההורים שלי גם קשה. והם כל הזמן מציקים להתחיל לעבוד. אני מרגישה שקשה לי עם החיים האלה כבר. אני מרגישה שאין לי את הכלים לחיות חיים רגילים ונורמלים כמו כולם. הכי הכי מפריע לי זה הנושא של העבודה. אני ממש לא רוצה שאנשים יידעו שאני שונה. אז מה אעשה? איך אתפרנס??? אני ממש מיואשת וממש אשמח אם למישהו יש עצות בשבילי..

 

[stkachov]

נטע שלום

קודם כל דעי לך שאת לא לבד. פחדים וחששות מהסוג שלך משותפים למרבית המגמגמים, גם אם לא תמיד נוח להודות בכך. לדעתי צריך להסתכל על המצב כמו שהוא... והמצב הוא לא טוב ולא מעודד, אבל אם נהיה מספיק נחושים ומתמידים אני מאמין שאפשר להגיע להשגים. יש לנו מגבלה נכון, אבל זה לא אומר שאין לנו סיכוי למצוא עבודה ולהתפרנס בכבוד. אולי עלינו לנסות יותר, ללכת ליותר ראיונות עבודה, להתפשר במעט על דברים מסוימים, אבל בסופו של דבר אפשר למצוא מקום עבודה. את כרגע במצב לא טוב, אבל חייבים להיות אופטימיים, אין פתרון אחר. חייב למצוא כוחות ולצאת למערכה הזאת חזקים ונחושים. אולי תספרי לנו קצת מה עשית עד היום? באילו עבודות עבדת עד כה? האם יש לך מקצוע כלשהו? מה את עושה עכשיו על מנת למצוא עבודה? אגב, יש הרבה מאוד עבודות אשר הגימגום הוא זניח בהן. אז נכון, אלו אולי יהיו עבודות פחות אטרקטיביות ואולי קשות יותר, אבל כל עבודה מכבדת את בעליה, ואם זה מה שישפר לך את המצב רוח אז לכי על זה. מה את עושה ביום יום? את חייבת לעשות משהו. גם אם אינך עובדת אני מציע לך לצאת לטייל, לעשות ספורט, ללכת לחדר כושר, לבריכה... לעסוק במשהו. זה יוציא אותך מהדכאון שאת נמצאת בו ומהמחשבות שלך. ואולי גם תכירי שם בן זוג ... מה שקשה לעשות מהבית

מעבר לכך, את מוזמנת להגיע לפגישות אמב"י, ולפגוש אנשים כמוך, עם אותם החששות והפחדים שרבים מהם עובדים ומתפרנסים בכבוד. אם את צריכה עזרה יותר מקצועית אני ממליץ לך לפנות למרכז הסיוע החדש במשרד הרווחה - 118. אולי שם יוכלו לכוון אותך למקצוע כלשהו, למקומות עבודה מסוימים שיתאימו לך ולכישורייך. ומעל הכל יש לך אותנו. תמשיכי לכתוב ולספר.

 

[נטע לי2]

אז ככה ש- ../images/Emo7.gif

קודם כל תודה. זה קצת עוזר לי שאנשים אומרים לי שגם להם יש בעיה כזו והם בכל זאת חיים וטוב להם. בקשר לשאלה מה עשיתי עד היום: עבדתי בעבודה יחסית שכן הצריכה מגע עם קהל, אבל אז פוטרתי ובמקביל גם בן הזוג שהיה לי (היינו חברים שנה וחצי) נפרד ממני ואז נכנסתי לדיכאון ומאז עברו שנתיים בערך אני בדיכאון בבית. שמתי לב לכך שהמצב החמיר מאז שפוטרתי ונפרדתי מהחבר - אני לא יודעת למה. אבל כנראה שיש קשר ואיכשהו זה גם משפיע מאוד לרעה על הדיבור. בכל מקרה , להיות בבית כל היום כמעט, חוץ מיציאות קטנות פה ושם לסידורים ממש גם זה החמיר כנראה את הגמגום, ובנוסף אני רואה את החברות המעטות שיש לי שכל אחת מסודרת עם עבודה וחבר. ומרגישה שאיחרתי את הרכבת. גם החשק להיות עם חברות ירד. ואני כמעט ולא נפגשת איתם. ובזמן הזה שאני בבית הלכתי המון המון לראיונות עבודה, אבל לא מקבלים אותי וזה די ברור לי למה... ברור שיעדיפו בחורה שהכל אצלה בריא. ובזמן האחרון התייאשתי לגמרי, כי כל עבודה מצריכה לדבר עם אנשים. ולעבודות כאלה לא מקבלים אותי. אני כל הזמן חושבת : במה אני יכולה לעבוד??? האם מישהו יכול להציע לי פה מה יכול להתאים לי? עבודה פיזית קשה כמו לעמוד הרבה כמו מוכרת וכדומה פשוט ניסיתי ולא החזקתי מעמד בגלל הקושי. בכלל אשמח לשמוע במה אתם עובדים ואולי בכך לקבל רעיונות, למרות שעכשיו האמת כבר אין לי כוח לעבוד.

 

[eyal 75]

אין לך מושג כמה אני מזדהה איתך

אני ממש חושב שאנו צריכים לעזור אחד לשני במציאת עבודה ובחקיקת חוקים לדוגמא כמו הורדת מס הכנסה למגמגמים שעקב הגמגום הרויחו מעט במהלך השנה ושלשכות התעסוקה יחויבו לתת למגמגמים עבודה שהם יכולים לעבוד פרט לסבלות וכו'.. אני ממש בעד שנעזור אחד לשני ונפגש ונעביר אחד לשני את מה שלמדנו אצל קלינאי התקשורת ומהחיים בכלל.. שלכם אייל נא להשיב לי בבקשה במייל [email protected]

 

[compulsary]

היי נטע

כמה דברים שאני לא מבין... אם את בשנות ה 20 המאוחרות ולא עובדת, מה עשית עד עכשיו ? איך התפרנסת ? גם אם ההורים שלך עוזרים את לא יכולה לשבת כל היום בבית ולא לעשות כלום. אמרת שעבדת ועזבת בגלל הגמגום. לפי מה שאני מבין יכולת להמשיך לעבוד, אז למה הפסקת? את לא תמצאי חבר אם לא תצאי החוצה ותצרי קשר עם הסביבה, למרות הגמגום. תתחילי לדאוג לעצמך, לבסס את עצמך. את חייבת למצוא עבודה למרות הגמגום ולמרות הכל. אל תדברי בכלל על מוות זאת לא אופציה. את לא המגמגמת היחידה, כולם כאן בפורום מגמגמים וכולנו איכזהו חיים עם זה. זה קשה ומתסכל אבל אני בטוח שיש לך המון תכונות טובות שעושות אותך בנאדם מיוחד. תתמקדי בהן ותאמיני לי, רוב האנשים יתמקדו באופי ולא בגמגום. קל להגיד, אבל אני במצב דומה לשלך ופשוט צריך לקבל את זה. אני לא יכול לומר לך יותר מדיי כי אני לא מכיר אותך ולא את העבר שלך, ככה שאני לא חושב שאני או מישהו אחר בפורום יוכל לתת לך תשובה שתפתור לך את הבעיות, את פשוט צריכה לחשוב עם עצמך אל מה שאת רוצה להשיג מעתה והלאה ולהתחיל לבצע את הפעולות הדרושות באופן מיידי. אם תרצי לדבר, בפורום או מחוץ לפורום על כל דבר אני אשמח. שיהיה לך בהצלחה בכל מה שתנסי לעשות, ואני בטוח שתצליחי.

 

[נטע לי2]

../images/Emo7.gifעניתי לך בתשובה למעלה

 

[shuky63]

במקביל לחיפוש עבודה את חיבת לשפר את

מצבך הנפשי ואת השטף שלך. יעצתי לך בתגובה קודמת על טיפול תרופתי,אפילו זמני עד ליציאה מהמשבר. האם פנית לפסיכיאטור מטעם קופת חולים כדי לברר זאת? בקשר לשיפור השטף .אם יש לך בעיה כספית אני מכיר מישהו שהמלצתי עליו כבר בפורום שמטפל בהתנדבות או מחיר סמלי: חיים סופר טל: 09-9509738 כתובת: התאנים 2 דירה 4 הרצלייה הטיפול ניתן בהתנדבות, ללא תשלום פנסיונר ואדם נחמד מאד,אנגלי במוצאו שהגיע לטיפול בגימגום לא מתחום קלינאות התקשורת אלא מתחום הבלשנות.אם לא יעזור גם לא יזיק. חשוב שתרגישי שאת עושה צעדים אפילו קטנים ליציאה מהמשבר. ב25.11 יש ערב חברתי של אמ"בי ואת מוזמנת.

 

[light blue]

את בהחלט

לא במצב טוב עכשיו והכל נראה שחור. אבל כמו שכבר אמרת וגם אמרו לך: אפשר לחיות עם גמגום ואפילו לחיות טוב, ויש הרבה מגמגמים שהגיעו למצב שהגמגום כבר לא מפריע להם בחיים, הם מאושרים עם בני זוג, ילדים וקריירות משגשגות, אפילו במקצוע כמו מכירות ומקצועות אחרים שצריך לדבר בהם הרבה (שלא לדבר על אלה שהגמגום עבר להם לגמרי). נכון שזה דורש הרבה עבודה, ואולי את לא יודעת מאיפה להתחיל. תבואי למפגש הקרוב של אמב"י, ואני בטוח שתקבלי שם חוץ מהזדהות גם הרבה חיזוקים ואולי אפילו יסייעו לך לראות את האור שנמצא בקצה המנהרה. והוא נמצא שם.

 

[barba]

שבוע טוב

ערב טוב אני אחד החברה שחי טוב עים הגימגום נשואי עם ילדה ועובד ומיתנדב במיספר מקומות מדבר ומסביר הרבה על הגימגום לציבור כולו וגם למגמגמים בהחלט כדאי לך לבא למיפגשים של אמבי אירגון מגמגמים בישראל כלאמר את לא לבדך עם בעית גימגום לילה טוב

 

[nir001]

היי נטע לי2

אני בן 27 ובערך באותו מצב שלך . בעניין הזה של הגמגום מעיק ומקשה גם עליבמציאת עבודה ובמציאת קשר רומנטי . למרות זאת אני לא מתייאש ובכל זאת יוצא,מבלה ועוסק בספורט. את צריכה להבין שלכל אחד יש את "החבילה" שלו , וגם האנשים ברחוב שניראים כל כך שמחים , גם להם יש "חבילה" משל עצמם אבל בניגוד אליך ,הם לא מייחסים לה חשיבות רבה וממשיכיםבקצב החיים. אני מסכים איתך שעקב הפרדה מהחבר הגמגום גבר והחמיר. לגמגום יש קשר ישיר למצב הנפשי . אם תירצי אשמח לדבר איתך בכל נושא שמעיק עלייך בטל : 050-6794417 או דרך ה - icq 282818165 מקווה שתיצרי קשר .