מחשבות על שליטה, מעורבות בתהליך, ושיתוף
אני פשוט חייבת להוציא החוצה את מה שעברתי ב48 שעות האחרונות - כי אני מרגישה שזה משגע לי את המוח...
אני מטופלת פריון מזה 6 חודשים - עשיתי 5 הזרעות (עם תרומת זרע), 3 טבעיות ו 2 עם גונאל, חידשתי פרופיל הורמונלי שהראה FSH לא מדהים של 11.5, הגשתי בקשה ל IVF דרך רופא הקופה אבל בפרטי, שלא אושרה, ובהכנעה זרמתי על הזרעה שישית ואחרונה לפני IVF.
הזרקתי גונאל 75 החל מיום 3 למחזור, אולטרסאונד זקיקים ביום 7, היה מבטיח והראה 6 זקיקיים בין 11 ל 15, ביום 9, היה זקיק 17, וכל השאר לא ממש גדלו. הרופא החליט שאני אעשה אולטרסאונד נוסף למחרת (יום חמישי) שנעשה על ידי טכנאית אחרת והראה שוב 6 זקיקים בין 11 ל 16... למרות זאת ולרמות רמות E2 נמוכות יחסית (1020), קיבלתי הוראה מהמרפאה להזריק אוביטרל ביום חמישי ולעשות הזרעה ביום שישי...
את ההיגיון לא ממש הבנתי, ואי אפשר היה לדבר עם הרופא "כי הוא כבר לא במרפאה", או לנסות להבין את ההיגיון. בנקודה הזו פשוט תקפה אותי תחושת חוסר אונים אמיתית - אני מנסה כל הזמן לאזן בין להיות מעורבת בתהליך ולהבין אותו ובין לשחרר ולתת לדברים לקרות. האחות הציעה שאני אעשה מעקב נוסף בשישי ואז אחליט אם לעשות הזרעה בשישי ללא אוביטרל או לדחות לראשון - שיחה קצרה עם בנק הזרע הבהירה לי שזה לא ממש אפשרי עם לוחות הזמנים שלהם - וכדאי שאני אחליט או שאני מסתכנת בבעיית הפשרה מחד או בזה שפשוט ייסגרו את הבנק לפני שאני אקבל תוצאות מנגד.
באינסטינקט - החלטתי לעשות את ההזרעה בראשון, רק בגלל שאני לא מצליחה להבין את ההיגיון של הזרעה בשישי, ואז לקחתי אויר - והבנתי שאולי זו לא סיבה מספיק טובה - כי אין לי באמת הכשרה לקבל החלטות כאלו, כי אולי אני צריכה לסמוך על הרופא, כי אולי ואולי ואולי... לקחתי (שוב) אויר, והחלטתי שאני זורמת על שישי - גם בלי להבין, כי לפעמים עושים דברים שלא מבינים. [כל התהליך הזה לקח בערך שלוש שעות מסויטות, בהן דיברתי עם כל אחות במרפאה - כי ההפניה לבנק הרע לא הייתה בתוקף, גילינו שהייתה איזו בעיה במשלוח של הזרעים לבנק הזרע, ואפילו זקלתי לשבריר שניה לשלם 700 שח למעקב זקיקים פרטי, עד שהבנתי שאני חייבת להרפות).
מהון להון, יצא שהזרקתי את האוביטרל קצת פחות מ-12 שעות לפני ההזרעה שהייתה אתמול בבוקר, בדיעבד ברור לי שזה היה מטופש וחסר היגיון. תמונת הזקיקים וההורמנים לא תאמה את התזמון המתאים, הזרע השטוף לא אמור להחזיק מעמד 24 שעות ברחם (לא שטוף- כן, אבל זרע שטוף טוב ל12-24 שעות בלבד). ולמעשה - עשיתי כנראה הזרעה על ריק.
לא אכפת לי מהכסף, או מבזבוז הזמן, אפילו לא מההורמנים שכבר נכנסו לגוף או מהציפיה אולי בכל זאת זה יצליח... אכפת לי שכל התהליך הזה הופך אותי לפסיכית בכל מה שנוגע לשליטה ומעורבות.
אני נעלבת שלא מתקשרים איתי או מסבירים לי או שאני לא מצליחה להבין את ההיגיון. אני מנסה לעשות לכל דבר תהליך רציונליזציה, גם אם הוא מומצא לחלוטין (הפעם למשל סיפרתי לעצמי שהזמן האידאלי הוא שבת בבוקר, ולכן ההיגיון הוא להזריק אוביטרל בחמישי ולהזריע בשישי כי זרע מחזיק מעמד יותר מביצית, אבל לא לקחתי בחשבון שזרע שטוף הוא פחות עמיד)...
ושמצד אחד, אני מתה להרפות ולתת לדברים לקרות מעצמם, ומצד שני, זה נראה לי כל כך מטומטם לעשות דברים רק כי הרופא אמר, כשהרופא בעצמו לא טורח לתקשר, להסביר, לתת היגיון בהחלטות שלו, ומצפה שאני אמלא הוראות - רק כי הוא הרופא...
בקיצור - אין לי ממש משהו קונקרטי להגיד, חוץ מזה שהלוואי וכל התהליך הזה היה מלווה בהרבה יורת תקשורת הדדית... אני מבינה שיש המון מטופלות ומעט רופאים.. בטח ברפואה הציבורית, הציפייה היא לתת מה שאפשר ולעבור הלאה - אבל אני משתגעת מזה, ולא בטוחה איך אני ממשיכה מכאן הלאה ל IVF. אם זו סיבה מספיק טובה - ללכת לטיפול בפרטי, כי שם אני יכולה לדרוש את זה בגלל שאני משלמת ממיטב כספי, או דווקא ללכת למסלול ציבורי, וללמוד לחיות עם חוסר שליטה, העדר תקשורת ומעורבות מוגבלת, גם במצבים שאני בטוחה שתקשורת ודיאלוג היו הופכים את התהליך לקונסטרוקטיבי הרבה יותר.
שיחררתי
תודה
אני פשוט חייבת להוציא החוצה את מה שעברתי ב48 שעות האחרונות - כי אני מרגישה שזה משגע לי את המוח...
אני מטופלת פריון מזה 6 חודשים - עשיתי 5 הזרעות (עם תרומת זרע), 3 טבעיות ו 2 עם גונאל, חידשתי פרופיל הורמונלי שהראה FSH לא מדהים של 11.5, הגשתי בקשה ל IVF דרך רופא הקופה אבל בפרטי, שלא אושרה, ובהכנעה זרמתי על הזרעה שישית ואחרונה לפני IVF.
הזרקתי גונאל 75 החל מיום 3 למחזור, אולטרסאונד זקיקים ביום 7, היה מבטיח והראה 6 זקיקיים בין 11 ל 15, ביום 9, היה זקיק 17, וכל השאר לא ממש גדלו. הרופא החליט שאני אעשה אולטרסאונד נוסף למחרת (יום חמישי) שנעשה על ידי טכנאית אחרת והראה שוב 6 זקיקים בין 11 ל 16... למרות זאת ולרמות רמות E2 נמוכות יחסית (1020), קיבלתי הוראה מהמרפאה להזריק אוביטרל ביום חמישי ולעשות הזרעה ביום שישי...
את ההיגיון לא ממש הבנתי, ואי אפשר היה לדבר עם הרופא "כי הוא כבר לא במרפאה", או לנסות להבין את ההיגיון. בנקודה הזו פשוט תקפה אותי תחושת חוסר אונים אמיתית - אני מנסה כל הזמן לאזן בין להיות מעורבת בתהליך ולהבין אותו ובין לשחרר ולתת לדברים לקרות. האחות הציעה שאני אעשה מעקב נוסף בשישי ואז אחליט אם לעשות הזרעה בשישי ללא אוביטרל או לדחות לראשון - שיחה קצרה עם בנק הזרע הבהירה לי שזה לא ממש אפשרי עם לוחות הזמנים שלהם - וכדאי שאני אחליט או שאני מסתכנת בבעיית הפשרה מחד או בזה שפשוט ייסגרו את הבנק לפני שאני אקבל תוצאות מנגד.
באינסטינקט - החלטתי לעשות את ההזרעה בראשון, רק בגלל שאני לא מצליחה להבין את ההיגיון של הזרעה בשישי, ואז לקחתי אויר - והבנתי שאולי זו לא סיבה מספיק טובה - כי אין לי באמת הכשרה לקבל החלטות כאלו, כי אולי אני צריכה לסמוך על הרופא, כי אולי ואולי ואולי... לקחתי (שוב) אויר, והחלטתי שאני זורמת על שישי - גם בלי להבין, כי לפעמים עושים דברים שלא מבינים. [כל התהליך הזה לקח בערך שלוש שעות מסויטות, בהן דיברתי עם כל אחות במרפאה - כי ההפניה לבנק הרע לא הייתה בתוקף, גילינו שהייתה איזו בעיה במשלוח של הזרעים לבנק הזרע, ואפילו זקלתי לשבריר שניה לשלם 700 שח למעקב זקיקים פרטי, עד שהבנתי שאני חייבת להרפות).
מהון להון, יצא שהזרקתי את האוביטרל קצת פחות מ-12 שעות לפני ההזרעה שהייתה אתמול בבוקר, בדיעבד ברור לי שזה היה מטופש וחסר היגיון. תמונת הזקיקים וההורמנים לא תאמה את התזמון המתאים, הזרע השטוף לא אמור להחזיק מעמד 24 שעות ברחם (לא שטוף- כן, אבל זרע שטוף טוב ל12-24 שעות בלבד). ולמעשה - עשיתי כנראה הזרעה על ריק.
לא אכפת לי מהכסף, או מבזבוז הזמן, אפילו לא מההורמנים שכבר נכנסו לגוף או מהציפיה אולי בכל זאת זה יצליח... אכפת לי שכל התהליך הזה הופך אותי לפסיכית בכל מה שנוגע לשליטה ומעורבות.
אני נעלבת שלא מתקשרים איתי או מסבירים לי או שאני לא מצליחה להבין את ההיגיון. אני מנסה לעשות לכל דבר תהליך רציונליזציה, גם אם הוא מומצא לחלוטין (הפעם למשל סיפרתי לעצמי שהזמן האידאלי הוא שבת בבוקר, ולכן ההיגיון הוא להזריק אוביטרל בחמישי ולהזריע בשישי כי זרע מחזיק מעמד יותר מביצית, אבל לא לקחתי בחשבון שזרע שטוף הוא פחות עמיד)...
ושמצד אחד, אני מתה להרפות ולתת לדברים לקרות מעצמם, ומצד שני, זה נראה לי כל כך מטומטם לעשות דברים רק כי הרופא אמר, כשהרופא בעצמו לא טורח לתקשר, להסביר, לתת היגיון בהחלטות שלו, ומצפה שאני אמלא הוראות - רק כי הוא הרופא...
בקיצור - אין לי ממש משהו קונקרטי להגיד, חוץ מזה שהלוואי וכל התהליך הזה היה מלווה בהרבה יורת תקשורת הדדית... אני מבינה שיש המון מטופלות ומעט רופאים.. בטח ברפואה הציבורית, הציפייה היא לתת מה שאפשר ולעבור הלאה - אבל אני משתגעת מזה, ולא בטוחה איך אני ממשיכה מכאן הלאה ל IVF. אם זו סיבה מספיק טובה - ללכת לטיפול בפרטי, כי שם אני יכולה לדרוש את זה בגלל שאני משלמת ממיטב כספי, או דווקא ללכת למסלול ציבורי, וללמוד לחיות עם חוסר שליטה, העדר תקשורת ומעורבות מוגבלת, גם במצבים שאני בטוחה שתקשורת ודיאלוג היו הופכים את התהליך לקונסטרוקטיבי הרבה יותר.
שיחררתי
תודה
