מערב
1. מזל טוב. גולדן בדרך לפיינלס בפעם השישית ב8 שנים. הם לא דורסניים כמו בתחילת הדרך, כל אחד מהביג 3 המקורי שלהם עבר את השיא ועדיין הם מצליחים לצאת מהמערב. דובר בתחילת השנה על טרייד תמורת בראדלי ביל אבל ההתקדמות של ג'ורדן פול סיפקה להם אופציית סקורינג ברמה גבוהה ממקור בלתי צפוי. הווינג הגדול מעמדה 3 שהיה בזמנו בארנס ואז דוראנט הפך העונה לגרסה הכי טובה של וויגינס. וכמובן קוון לוני שמספר את הסיפור של גולדן השנה- לא נוצצת או מפחידה כמו פעם אבל כל-כך חכמה. למעשה אני חושב שIQ כדורסל הוא התכונה הבולטת ביותר של שתי הקבוצות שמובילות כרגע בגמרים האיזוריים.
2. אני לא חושב שגולדן טובה מדאלאס ברמה כזאת שהסדרה הולכת ל4-5 משחקים. אלא שדיברנו על הפספוס של המאבס בגיים 2, שהרגיש גם בזמן אמת כמו משחק שהם חייבים לנצח. והנה מספיק off night אחד מעבר לקשת (בולוק וקליבר שפגעו כל הפלייאוף עם 0/12 מהטווח) כדי שהסדרה תיגמר.
3. ההפתעה הכי גדולה בסדרה היא שגולדן מנצחת בקרב הפוזשנים. קבוצה שמאוד נוטה לאיבודים, ולא מבריקה בריבאונד, מצליחה לצמצם את החלק הראשון ולפרוח בשני. די מדהים שהרוטציה של קר ממשיכה להשתנות תוך כדי תנועה (מוזס מודי שנכנס, וקאמינגה שלגמרי בחוץ בשלב הזה) ועדיין הם שומרים על רמת תיאום וביצוע התקפית גבוהה.
4. ההגנה על לוקה- נכון שוויגינס, לוני ופורטר שומרים עליו היטב. אבל צריך לומר שההצלחה (וצריך לקרוא לזה הצלחה, גם כשלוקה שם 40 אבל מוגבל כפליימייקר ומפסיד את הדקות שלו ב20 הפרש) היא קבוצתית- הם מצליחים לבצע hedge ולחפות על קרי ופול ברוב המקרים, הם מביאים על לוקה עזרה סביב 10 פיט מהטבעת ונכנסים לרוטציות הגנתיות טובות. זה לא לגמרי מקרי שהשלשות של המאבס לא ממש נכנסו בשני משחקים. לפעמים להצליח לדחוק את ההתקפה למהלך אחד מורכב יותר זה מה שצריך כדי להוריד אחוזים- בין אם שלשה לאחר repositioning, או צעד אחד רחוק יותר מהסל, או אפילו מבט טוב אבל כשהשניים הקודמים שלך היו קשים ואתה פחות מרגיש בנוח.
5. הזווית של דאלאס- עונה מוצלחת מאוד כמובן. אולי זה טוב שתוצאת הסדרה מול הווריורס חד צדדית, כדי להדגיש שהם עדיין לא הגיעו ליעד. חסר להם במספר תחומים- סנטר פותח, שחקן כנף נוסף ששווה דקות (THJ?), זה במינימום. יש דימיון לקליבלנד 2007 ובעוד שלוקה שחקן התקפה טוב יותר מלברון בזמנו, הוא מהווה נקודת תורפה בהגנה שקבוצות חכמות מצליחות לתקוף.
מזרח
1. מיאמי מובילה בסדרה, ניצחה משחק בו הכוכב הראשי היה בחוץ למחצית שלמה, ומחזיקה ביתרון ביתיות. אז למה אני לא מרגיש שהסדרה בכיס שלה? אולי כי בוסטון משחקת משמעותית פחות טוב ממה שהיא מסוגלת. אני לא מבטל את האחריות של מיאמי, בראשה לחץ בלתי פוסק על הכדור ופשוט מספר חסר פרופורציה של שחקני הגנה קשוחים (לאורי הוסיף הרבה בתחום הזה, הפך מינוס בדמות וינסנט לפלוס). אני חושב שיש גם גורמים שקשורים לבוסטון- הם יצאו מסדרה סופר קשה נגד הבאקס בסיבוב השני, הם סוחטים את הכוכבים 40+ דקות למשחק במיוחד כשחסרים להם שחקני גרעין פצועים כמעט בכל משחק. אמרתי נגד פילדלפיה שמיאמי היא קבוצה שwon't beat themselves, ובעוד שבוסטון יכולה לשחק טוב ובכל זאת להפסיד את הסדרה, היא קודם צריכה להראות לנו שהיא מופיעה עם הכדורסל הטוב שלה, מה שקרה רק לפרקים עד כה.
2. הרול פליירס של מיאמי. דיברנו על היכולת הנדירה שלהם לפתח שחקנים ממעמקי הסיבוב השני/undrafted. ומה תגידו על שחקנים יותר מבוססים אבל כאלו שקבוצות אחרות ויתרו עליהם? טאקר ממשיך להיות שחקן מפתח בקונטנדרית גם בגיל 37, אולדיפו עונה בדיוק להגדרה של שחקן שאתה מרים "בתקווה שינצח לך משחק פלייאוף אחד", ומממש אותה.
3. תגידו מה שתגידו על באטלר- הוא בינתיים ניצח במצ'אפ הישיר את כוכבי היריבה שכנראה נחשבו לטובים ממנו עד לאחרונה- יאנג בסיבוב הראשון, אמביד בשני, ובינתיים גם את טייטום.
4. אין על גיים 4 בסדרות של 2-1. מפה והלאה כל משחק הופך לקריטי.
1. מזל טוב. גולדן בדרך לפיינלס בפעם השישית ב8 שנים. הם לא דורסניים כמו בתחילת הדרך, כל אחד מהביג 3 המקורי שלהם עבר את השיא ועדיין הם מצליחים לצאת מהמערב. דובר בתחילת השנה על טרייד תמורת בראדלי ביל אבל ההתקדמות של ג'ורדן פול סיפקה להם אופציית סקורינג ברמה גבוהה ממקור בלתי צפוי. הווינג הגדול מעמדה 3 שהיה בזמנו בארנס ואז דוראנט הפך העונה לגרסה הכי טובה של וויגינס. וכמובן קוון לוני שמספר את הסיפור של גולדן השנה- לא נוצצת או מפחידה כמו פעם אבל כל-כך חכמה. למעשה אני חושב שIQ כדורסל הוא התכונה הבולטת ביותר של שתי הקבוצות שמובילות כרגע בגמרים האיזוריים.
2. אני לא חושב שגולדן טובה מדאלאס ברמה כזאת שהסדרה הולכת ל4-5 משחקים. אלא שדיברנו על הפספוס של המאבס בגיים 2, שהרגיש גם בזמן אמת כמו משחק שהם חייבים לנצח. והנה מספיק off night אחד מעבר לקשת (בולוק וקליבר שפגעו כל הפלייאוף עם 0/12 מהטווח) כדי שהסדרה תיגמר.
3. ההפתעה הכי גדולה בסדרה היא שגולדן מנצחת בקרב הפוזשנים. קבוצה שמאוד נוטה לאיבודים, ולא מבריקה בריבאונד, מצליחה לצמצם את החלק הראשון ולפרוח בשני. די מדהים שהרוטציה של קר ממשיכה להשתנות תוך כדי תנועה (מוזס מודי שנכנס, וקאמינגה שלגמרי בחוץ בשלב הזה) ועדיין הם שומרים על רמת תיאום וביצוע התקפית גבוהה.
4. ההגנה על לוקה- נכון שוויגינס, לוני ופורטר שומרים עליו היטב. אבל צריך לומר שההצלחה (וצריך לקרוא לזה הצלחה, גם כשלוקה שם 40 אבל מוגבל כפליימייקר ומפסיד את הדקות שלו ב20 הפרש) היא קבוצתית- הם מצליחים לבצע hedge ולחפות על קרי ופול ברוב המקרים, הם מביאים על לוקה עזרה סביב 10 פיט מהטבעת ונכנסים לרוטציות הגנתיות טובות. זה לא לגמרי מקרי שהשלשות של המאבס לא ממש נכנסו בשני משחקים. לפעמים להצליח לדחוק את ההתקפה למהלך אחד מורכב יותר זה מה שצריך כדי להוריד אחוזים- בין אם שלשה לאחר repositioning, או צעד אחד רחוק יותר מהסל, או אפילו מבט טוב אבל כשהשניים הקודמים שלך היו קשים ואתה פחות מרגיש בנוח.
5. הזווית של דאלאס- עונה מוצלחת מאוד כמובן. אולי זה טוב שתוצאת הסדרה מול הווריורס חד צדדית, כדי להדגיש שהם עדיין לא הגיעו ליעד. חסר להם במספר תחומים- סנטר פותח, שחקן כנף נוסף ששווה דקות (THJ?), זה במינימום. יש דימיון לקליבלנד 2007 ובעוד שלוקה שחקן התקפה טוב יותר מלברון בזמנו, הוא מהווה נקודת תורפה בהגנה שקבוצות חכמות מצליחות לתקוף.
מזרח
1. מיאמי מובילה בסדרה, ניצחה משחק בו הכוכב הראשי היה בחוץ למחצית שלמה, ומחזיקה ביתרון ביתיות. אז למה אני לא מרגיש שהסדרה בכיס שלה? אולי כי בוסטון משחקת משמעותית פחות טוב ממה שהיא מסוגלת. אני לא מבטל את האחריות של מיאמי, בראשה לחץ בלתי פוסק על הכדור ופשוט מספר חסר פרופורציה של שחקני הגנה קשוחים (לאורי הוסיף הרבה בתחום הזה, הפך מינוס בדמות וינסנט לפלוס). אני חושב שיש גם גורמים שקשורים לבוסטון- הם יצאו מסדרה סופר קשה נגד הבאקס בסיבוב השני, הם סוחטים את הכוכבים 40+ דקות למשחק במיוחד כשחסרים להם שחקני גרעין פצועים כמעט בכל משחק. אמרתי נגד פילדלפיה שמיאמי היא קבוצה שwon't beat themselves, ובעוד שבוסטון יכולה לשחק טוב ובכל זאת להפסיד את הסדרה, היא קודם צריכה להראות לנו שהיא מופיעה עם הכדורסל הטוב שלה, מה שקרה רק לפרקים עד כה.
2. הרול פליירס של מיאמי. דיברנו על היכולת הנדירה שלהם לפתח שחקנים ממעמקי הסיבוב השני/undrafted. ומה תגידו על שחקנים יותר מבוססים אבל כאלו שקבוצות אחרות ויתרו עליהם? טאקר ממשיך להיות שחקן מפתח בקונטנדרית גם בגיל 37, אולדיפו עונה בדיוק להגדרה של שחקן שאתה מרים "בתקווה שינצח לך משחק פלייאוף אחד", ומממש אותה.
3. תגידו מה שתגידו על באטלר- הוא בינתיים ניצח במצ'אפ הישיר את כוכבי היריבה שכנראה נחשבו לטובים ממנו עד לאחרונה- יאנג בסיבוב הראשון, אמביד בשני, ובינתיים גם את טייטום.
4. אין על גיים 4 בסדרות של 2-1. מפה והלאה כל משחק הופך לקריטי.