מחשבות על ישראל

נחמן שי

New member
מחשבות על ישראל

שלום חברים, כל פעם שאני קורא את התגובות ב"מעריב", צריך לדבר עם שירות לקוחות של אחת החברות או צריך לתקשר עם כמעט כל אדם פה – אני כ"כ רוצה לעזוב את הארץ. ופה באינטרנט: התגובות לכתבות, הפורומים, הצ'אטים... מלאים כ"כ הרבה אלימות מילולית, כולם תוקפים אחד את השני כל הזמן. ואני לא מבין – מתי הפכנו מעם עדין והומני לעם של לוחמים, עם כובש, אלים ותוקפני? ששת הימים? זה בגלל שהפכנו מקורבנות לתוקפים? ולכולנו מין תסביך... מצד אחד כולנו קורבנות – של השואה, של האנטישמיות, של העולם הערבי, ומצד שני אנחנו בדיוק ההיפך – תוקפים את כולם והרבה את עצמנו. ישראל מלאה היום בניכור, בשנאה, באלימות כלפי איש לרעהו, בכאב, באי-אכפתיות... לכל אחד איכפת רק מעצמו... זה מעציב אותי. ההורים אומרים שפעם זה לא היה ככה, שפעם כל השכנים היו חברים ולא היו נועלים את הדלת אף פעם, שאנשים היו יותר מנומסים... היום אני תוהה אם ההורים שלי רק מדמיינים ובעצם תמיד היה פה חרא. ואנשים מיואשים פה, המצב חרא. דיברתי עם אנשים – למה בעצם הם נשארים פה, אלו התשובות שהם נתנו לי: "המשפחה והחברים שלי פה" "ליהודים אין ארץ אחרת, רק ישראל" "מה אני? עכבר שנוטש את הספינה?!" "אני נשאר פה, לא משנה כמה חרא יהיה – אני נשאר פה!" "האנגלית שלי לא טובה, אני לא יכול להסתדר במדינה אחרת" "אני לא רוצה לגדל את הילדים שלי בשום מדינה חוץ מישראל" "כי זה הבית שלי" האם גם הישראלים איפה שאתם נמצאים הם כמו פה? מנסים לסדר את כולם, תוקפניים ואי-אכפתיים? נחמן
 
ישראלים

לגבי השאלה בסיכום מה שאמרת, המממ... לא? אני חושבת שזה בגלל שאין כל כך הרבה
אתה צריך להבדיל בין דברים. למשל, זה שכשהיינו צעירים לא היינו נועלים את הדלת (בהחלט אני זוכרת את זה) וכיום כן זה לא קשור לישראל. גם בארה"ב פעם לא היו נועלים דלתות. עליה בפשע בא יחד עם הקידמה. זה לא קשור לישראל. אני מסכימה עם מה שאמרת לגבי האלימות המילולית והתוקפנות והשחצנות. אין לי מה להגיד על זה חוץ משאני לא שם...
 

kan11

New member
../images/Emo39.gifנחמן יקר../images/Emo42.gif

כמנהלת שירות לקוחות לשעבר הלא רחוק בישראל אנסה לענות לך: אנשים שחיים בתוך סיר לחץ מפתחים צורך טבעי עז להתפרק מלחציהם. כל ישראלי חונך בבית אחר רקע אחר בתי ספר וסביבה אחרים וכך כל אחד נוטה לשחרר לחצים כפי שראה בסביבתו הקרובה . תמיד יהיו מי שיוציאו את עצביהם על פקיד הבנק או נציג השירות , לצערי הרבה פורקים זאת בבית על הילדים והאישה , ואז הם משתחררים ואילו שלידם מרגישים מתוסכלים אולי כמוך. לשמחתי יש גם אנשים סבלניים עדיין ונכון שלפעמים נראה שהם מיעוט . הפתרון הוא אחד : ברגע שנתקלים באדם אשר עומד להתפרק או כבר עשה זאת עלינו או לידינו צריך להפוך את הכעס/תסכול/ייאוש שהוא מעורר בנו לתחושת הבנה שהאדם הזה משדר מצוקה מסויימת, אם ביכולתך להקשיב לו ולעזור-נהדר ואם לא פשוט ניתן להגיד תמיד "אני מבין לליבך ואולי אני יכול לסייע על מנת שלא תכעס כל כך......תנסה את זה פעם ותראה איך אנשים נדהמים מכך. ואז פשוט אנשים אחרים יחקו אותך ואולי יהיה יותר נעים מסביב . בכל מקרה אני רוצה לציין שאחת הסיבות שאני באוסטרליה זו תחושת המועקה והלחץ הישראלי שהתחיל להשתלט עלי בתקופת האינתיפאדה ולכן צריך להבין שמי שהרגיש כמוני אך לא יכל להרשות לעצמו לקום וללכת - כנראה מחפש דרכים אחרות להרגע ולפעמים זה מתפרץ.ס ו ב ל נ ו ת ס ב ל נ ו ת ו ה ק ש ב ה
 

באיה

New member
נחמן, בהרבה מובנים אתה צודק

אבל אתה רואה רק את חצי הכוס הריקה. ואם תביט בחצי הכוס המלאה, תראה גם צדדים חיוביים, ולא רק שחורים. מכורח המציאות, הפכנו למרירים, חשדניים, וגם תוקפניים. לא בחרנו בזה. החריכו אותנו. אנחנו רוצים מלחמות? בודאי שלא. אך תראה מה שקורה היום. אני יותר מבוגרת ממך לבטח, ובמשך 46 שנותי כאן בארץ, לא היו לנו לעולם ימים שקטים מלבד כמה שנים ספורות, שאני אפילו לא יודעת להצביע מתי הם היו. אם אתה מתאמץ כל כך לחפש רע בכל דבר, אז אני מניחה שגם אתה הפחת להיות כזה כמו כולנו. אני מאחלת לך כל טוב ויום אהבה שמח. תחייך, זה העיקר.
 
למעלה