מחשבות על הנקה

  • פותח הנושא ds15
  • פורסם בתאריך

ds15

New member
שלום לכן

אנו חושבים על הריון בעתיד הקרוב, זה יהי הריוני הראשון. בעבר עברתי ניתוח הקטנת חזה, ברצוני לשאול איך ישפיע הניתוח על ההנקה? תודה מראש על לכל העונות.
 

lovegirl2005

New member
שאלה על הנקה..

שלום לכולן! אני בחודש 4 הריון ראשון..ממש לא יודעת כלום על הנקה..ומאמינה שידריכו אותי.., אך רציתי לדעת אם זו חובה להניק את התינוק? ומה היתרונות והחסרונות? תודה
 
וואוו איזו שאלה

יתרונות עצומים לתינוק, פחות לאמא. לא הייתי מוותרת על זה לרגע. ממליצה לך לדפדף ולקרוא בכל מאמרי הפורום. הריון, לידה והנקה מוצלחת.
 

1במיה

New member
את שואלת אם חובה להניק- לדעתי

ממש לא. אני חושבת שאם את מנסה וזה לא מתאים לך אז תודה לאל על התחליפים. אני בגישה שכל עוד זה כיף ונוח לאמא אז להניק. אני הנקתי את בתי השניה ומניקה כעת את השלישי. אחרי הלידה הראשונה בקושי הסתדרתי עם עצמי אחרי הלידה וההנקה לא הלכה לי ולא ממש התאמצתי שזה יצליח כי הרגשתי שזה ידרוש ממני הרבה יותר ממה שהייתי מסוגלת - באותו זמן- לתת. אחותי ילדה שבוע אחרי והיה לה ברור שהיא לא מניקה כי זה לא מתאים לה... אני ממש נהנית להניק וזה מה הכי משכנע אותי להמשיך.
 

May first

New member
שומדבר לא חובה

כל עוד את לוקחת אחריות על תינוקך ומטפלת בו כיאות. זו בחירה. בחירה ששכרה בצידה. חלב אם הוא המזון היחיד המותאם לתינוקות. ככה ברא אותנו האלוהים, ככה התפתחנו אבולוציונית. שום תחליף אינו עונה על צרכי התינוק כמו חלב אימו שלו. זה גם מאוד חשוב לאם. יש קורלציה בין הנקה ממושכת לירידה בסיכון סרטן השד. אם יש מה שאת יכולה לעשות עכשיו - זה ללמוד על הנקה, לרצות בה, להתכונן אליה, ולפתח את הרצון והיכולת להגיע למשאבי עזרה, אם יתעורר הצורך (יש הרבה נשים שזה מאוד פשוט עבורן, אבל כיוון שהנקה היא לא משהו שאנחנו נחשפות אליו מאז ילדותנו - יש הרבה דברים שדורשים סיוע כדי לתקן, וסיוע כזה יש בנמצא ע"י מדריכות או יועצוןת הנקה מוסמכות - אבל לא אחיות שאינן מוסמכות סתחום זה). שיהיה לך הריון קל ונעים - את מוזמנת להישאר ולקרוא, וללמוד
 

[email protected]

Member
מנהל
לגבי ידע על הנקה

אל תניחי שידריכו אותך בהנקה, כי רוב הסיכויים שזה לא יקרה. גם אם אחרי הלידה האחיות "ידריכו" אותך, רוב הסיכויים שההדרכה תהיה לא טובה, כי הן לא ממש מבינות בהנקה. כדי להצליח להניק את צריכה לדאוג לעצמך, ולהתחיל ללמוד על הנקה כבר בזמן ההריון.
 

lulyK

New member
מעבר לכל התשובות שתוכלי למצוא פה,

לעניות דעתי חובה להניק לפחות עד שברור שהתינוק לא אלרגי ומסוגל לעכל את תחליפי החלב. מצב בו אין לך חלב אבל יש לך תינוק שאין לך איך להאכיל - הוא בלתי נסבל.
 

tonti

New member
זאת לא חובה, זאת זכות.

קודם כל של התינוק. זכות בסיסית שמגיעה לו. אבל גם שלך. זכות גדולה שאת יכולה לתת לך ולו.
 
בעיני..

היתרון הגדול הוא שזה פשוט מדהים איך ניתנה לנו האפשרות להזין בנאדם אחר. זה פשוט נס לדעתי, שאני נפעמת ממנו כל יום מחדש... מבחינה טכנית זה נראה לי מאוד נוח, כיוון שזה זמין תמיד, סטרילי, בטמפרטורה הרצויה... אני מרגישה שזה יוצר קירבה ביני לבין ביתי, ולמרות הקימות בשעות לא הגיוניות (ואני כבר גולשת לחסרונות..). ההנאה שלה כשהיא יונקת והחיות המתוק שלה כשהיא שבעה שווים הכל. לגבי חסרונות, זו מחויבות, ודי גדולה אפילו. את קמה בלילה, בהתחלה כל שעתיים, את עייפה מאוד, את צמאה ורעבה כל הזמן. האחריות עלייך (גם אם את שואבת ומישהו אחר מאכיל, עדיין את זו שצריכה לשאוב. אהה, ויתרונות נוספים....מינוס 500 קלוריות לכל הנקה. דרך טובה להוריד את עודפי ההריון, הרחם חוזר מהר יותר לקדמותו, המחזור מתעכב.
 

תקע שקע

New member
אם את לא יודעת כלום על הנקה

חשוב שתדעי דבר אחד: אפאחד לא מבין כלום בהנקה חוץ מיועצת הנקה מוסמכת. לא רופאי ילדים, לא רופאי נשים, לא אחיות טיפת חלב, לא אחיות במחלקת ילודים. בקיצור אפאחד. כמו שכואב הגרון הולכים לרופא אף אוזן גרון ולא לרופא נשים (אפילו שאת אשה) כך, כשלא מצליח ההנקה או שיש שאלות הולכים ליועצת הנקה שלמדה והתנסתה בתחום. הרופאים לא למדו כלום על הנקה, מה שהם מיעצים זה כמו שחברה שלך מיעצת. יש גם מדריכות הנקה: הן למדו ומתנסות אבל המילה שלהן היא לא מילה אחרונה בנושא. (יש מדריכות מעולות, מקסימות. אבל מבחינת השנים של הנסיון וכמות הלימודים זה פחות מיועצת). יש הסברים מפורטים בנושא ב"שאלות נפוצות" של הפורום. בהצלחה.
 

העדשים

New member
קשה לדעת מראש - רק אחרי הלידה

בעקרון, ניתוחי הקטנה, בגלל אופי השינוי, יותר בעיתיים מניתוחי הגדלה. יכול להיות שתוכלי להניק מלא, יכול להיות שבכלל לא ויכול להיות כל דבר באמצע. זה תלוי מה חתכו וכמה הורידו אבל בשנים האחרונות יש מודעות גדולה לענין ההנקה ולרוב הרופאים עושים כמיטב יכולתם לשמר את היכולת להניק. חשוב שתפגשי עם איש מקצוע שידע להדריך אותך למה לשים לב, מתי צריך תוספות ואיזה דברים יכולים לעזור לך (לפי הצורך) - למשל כדורים.
 

ds15

New member
כל עוד אני לא אתחיל להניק אין שום

דבר כגון טיפול/בדיקה/לקיחת תרופה שכדאי לעשות לפני?
 

העדשים

New member
למיטב ידיעתי - בדיוק כך. רק אם מראש

ידוע על בעיה גדולה - אולי ניתן לקחת כדורים שנותנים לנשים שמצפות לתינוק מפונדקאות או אימוץ. הבעיה היא שלא ניתן לדעת כמה ואיזה חלק מריקמת השד הוצאה והאם נחתכו צינוריות חלב וכמה? בניתוח שמזיזים את הפיטמה אני חושבת (הגיון שלי - לא מידע) שעלולה להיות בעיה גדולה יותר. זה גם יותר מורכב מהבחינה שיכול להיות מצב שבאופן רגיל יגרום חסר חלב אבל אם במצב רגיל (ללא הניתוח) לאם היתה עלולה להיות בעיה של עודף חלב אז בעקבות ניתוח שפגע בחלק מהיכולת זה כאילו יתאזן ויהיה בדיוק חלב לפי הצורך. זה כמובן בתאוריה כי במציאות זה מאוד מורכב ותלוי בהמון דברים - ממליצה לך לקרוא את חוברת עלמ"ה (בקישורים) ותוכלי ללמוד יותר על ההנקה בכלל ולהקיש על המצב הספציפי. תינוק עם יכולת יניקה טובה במיוחד (תפיסה, מבנה פה, שרירים ...) יצליח לינוק יותר מתינוק ממוצע מאותו השד בדיוק. לפעמים, אותה אישה בדיוק, מצליחה להניק ילד אחד מלא, את השני לא והשלישי רק חלקי. זה 'ריקוד לשניים' רק שאת, בגלל הניתוח, צריכה להיות יותר עירנית למצב שבו הנקה מלאה עלולה לא להספיק ולדעת איך להשלים בלי לפגוע בהמשך ההנקה. כמעט בטוח שתוכלי להניק לפחות חלקי אבל לא תדעי מראש עד כמה.
 

IcNיה

New member
|כוכב|סיבות להצלחה או אי הצלחה

יש לי חברה טובה, שילדה לפני שבועיים בן בכור, מתוק ומדיף ריח כמו שרק תינוקות יודעים להדיף. היא ילדה בבילינסון בלילה לא קלה, שהסתיימה עבורה בגובלן מפואר באיזור האינסטלציה ואי-אלו הפתעות מהצד השני של הצנרת
. כידוע, בבילינסון אין ביות מלא - והיא לא רצתה בזה מלכתחילה. ייעוץ הנקה גם אין שם, רק אחיות ששמעו קורס בן מספר שעות. התנוחה היחידה, בה חברתי הצליחה להימצא בכלל ולהניק בפרט היא שכיבה. התינוק לא ינק בחדר לידה ונלקח ממנה די מהר. עד כה - נתוני פתיחה לא הכי מזהירים שיש, נכון? אבל! יש לה חלב ולא מעט(בלי עין הרע, חמסה-חמסה-כפרות-שם בצל (מבוטל פעיים שלא יעשה גזים)-בן פורת יוסף). יש לה יונק שנולד במשקל נורמלי (כ-3.5 ק"ג),יודע לפתוח פה גדול ולתפוס את מה שצריך גם בלי שלימדו אותו ממש. יש לה בן זוג תומך ובלי צניעות מוגזמת - יש לה אותי, שעברה בערך כל מה שאפשר היה לעבור בהנקה, כדי לעזור, לכוון ולתמוך כמה שהיא מוכנה שאעזור, אכוון ואתמוך. ולכן, כשהיה איזשהו משבר הנקה לפני יומיים - היא איפשרה לי לעזור לה, קיבלה ייעוץ מקצועי אמיתי, ואני מקווה שמעכשיו הכל יהיה רק טוב
וניקח, לדוגמא, אותי. ילדתי בלידה ארוכה מאוד (4 ימים של אינדוקציה), אבל בסופו של דבר יצאתי ממנה ללא פגיעה גופנית (ללא חתך, עם 2 תפרים קטנים וללא הפתעות "מאחור"). תינוקת נצמדה לציצי מיד עם יציאתה לאויר העולם. תינוקת הייתה בביות מלא לחלוטין, ינקה כמה שרצתה, לא קיבלה מוצץ. אני קיבלתי הדרכה ע"י המטריארכית - אסתר גרוניס בכבודה ובעצמה, שישבה איתי פעמיים במשך חצי שעה, חיברה וניתקה, חיברה וניתקה, חיברה וניתקה, עד שהגברת הצליחה להתחבר ולינוק. לכאורה - נתוני פתיחה הרבה יותר טובים מאשר אלה של חברתי, לא? אבל! מעולם לא הייתי "חלבית" מאוד. לא היה לי גודש ולא מלאות. אם לא זכרתי מאיזה צד הנקתי אחרון - לא יכולתי לנחש לפי משקל השד. לא השתמשתי אפילו ברפידות הנקה. לשאוב אף פעם לא הצלחתי כמו שצריך. היחיד שתמך בי באמת בהתחלה היה בעלי, כי כל היתר אמרו, שצריך לתת פורמולה, כי הילדה בוכה מרעב כל הזמן. כשהגעתי למסקנה שמשהו לא בסדר ואולי כדאי להתייעץ - היה מאוחר מדי. לאחר מאבקים אינסופיים הסתיימה לנו הנקתנו, כשהתינוקת בת 10 חודשים סוגרת לי את החזייה ואומרת: "אמא, לא צריך". אז אני שואלת - למה יש כאלה שמצליחות למרות נתוני פתיחה לא הכי-הכי ויש כאלה שלא? נכון להיום, אני יודעת שמבחינתי על מנת להצליח בהנקה צריכים להתקיים 3 תנאים, אותם אני אמנה לפי סדר החשיבות בעיניי (וכל אחת מגדירה לעצמה מה זה בדיוק "הצלחה", כי אני בטוחה שיש כאלה שיגידו, שלהניק 10 חודשים זו הצלחה לא מבוטלת): 1) יונק מעוניין - צריך שניים לטנגו ולא כולם מאוהבים בציצי של אמא; 2) מערכת תמיכה אמיתית - לא רק להגיד/לכעוס/לדרוש: "תניקי, זה חשוב", אלא גם לדעת לזהות בעיות אמיתיות (כי יש כזה דבר - לא יודע לינוק כמו שצריך, גם אם התינוק לא ראה בקבוק/מוצץ מימיו) ולנתב את העניין הלאה; 3) סיוע מקצועי בהיכון. אשמח לשמוע מה דעתכן וסליחה על האורך.
 

טליאור

New member
יש לי עוד משהו קטן, לפני פרידה...

אני חושבת שתינוקות מעוניינים לינוק בהגדרה זה הרי האוכל שהטבע ייעד להם. כמובן שחשובים גם התנאים הפיזיים והתמיכה. אבל הכי חשוב זה זה הרצון של האמא להניק, המשברים שהיא מסוגלת לספוג ובסופו של דבר סף הכאב / סבל שלה. לדוגמא - אני הנקתי עם קשיים הגיוניים בהתחלה, הייתי זקוקה לקצת ריכוז, ולהרבה סבלנות וזה לקח קצת זמן אבל הסתדרתי. לא היו לי פצעים / חתכים / סדקים. היתה פעם של חצי סתימה שנפתרה בקלות. לא ממש קיבלתי ייעוץ והדרכה אלא על קצה המזלג והכל זרם. גיסתי, עברה שבעת מדורי גהנום, סתימה שהובילה לדלקת משולבת עם פטרייה גודש מטורף, דימומים מהפטמה, יועצת הנקה נחשבת שלא הצליחה לעזור, והמון לחץ סביבתי להניק ואחרי שבועיים כבר לא יכלה יותר ונשברה. אם אני הייתי עוברת את מה שהיא עברה זה היה נגמר אחרי כמה ימים. ובכ"ז, אחרי שנה ותשע של הנקה (ללא תמ"ל אפילו פעם אחת) ומתוך הריון של כמה חודשים, הרגשתי שזהו. מספיק לי. לא יכולה יותר להיות מוציצי. ומהרגע הזה, צ'יק צ'ק הסתיימו להן הנקות הלילה (ומאמא שלא מסוגלת לשמוע את התינוק שלה בוכה יותר מדקה, נתתי לו לבכות גם חצי שעה, כי ציצי כבר לא היה אופציה מבחינתי), אחרי כמה ימים התחלתי להוריד הנקות, וביום ראשון היתה ההנקה האחרונה. ושנינו מאושרים - הוא קצת פחות, אבל מאז יום ראשון חלה אצלו קפיצת התפתחות מדהימה, כך שנראה לי שזה בכ"ז עושה לו טוב. לסיכום, (כי גם לי יצא ארוך) שנה ועשר של הנקה שלי, ושבועיים הנקה של גיסתי הסתיימו להן בסופו של דבר באופן די דומה. בהרגשה של אני לא יכולה יותר. אז זהו. אני נפרדת. עוד ארבעה חודשים חוזרת. עוד אציץ פה מפעם לפעם, לשמור על הגחלת. אבל רשמית אני כבר לא מניקה (רק מסתובבת עדיין עם חזיות הנקה
)
 

לולי8

New member
תראי.... ../images/Emo18.gif ארוווווך

ההודעה שלך מעוררת הרבה מחשבה. אני באמת לא יודעת להצביע על סיבות, ואני גם לא בטוחה שתמיד אפשר. אני כן חושבת שהדברים שציינת הם באמת מאד חשובים, לדעתי העניין של ייעוץ מקצועי הוא אולי הכי חשוב. אולי אפילו כתנאי בסיסי, ולא בהכרח רק כ"היכון" אם משהו לא מסתדר. לנו היה את זה כי זה משהו שהדי נותנת כחלק מהקורס הכנה שלה. ככה שבאופן בלתי תלוי בשומדבר, היא היתה אצלנו פעם אחת בבית חולים ועוד פעם בבית (כלול מראש במחיר, לא צריך להתלבט על כסף, פשוט עובדה כזאת שכשנרשמנו לקורס אפילו לא היינו מודעים אליה). ולמרות שההתחלה שלנו היתה חלקה כמעט לגמרי, הנוכחות הזאת שלה היתה כל כך כל כך משמעותית. אפילו כדי לשמוע דמות מקצועית מוכרת ומוערכת אומרת שהכל דופק כמו שצריך ואין ספק שהילדה אוכלת. וגם זה שעל כל בעיה הכי קטנה שעלתה יכולנו להתקשר מייד, ממש נתן תחושה של גב, שלא צריך לחפש כי כבר יודעים למי אנחנו פונים ולא מהססים להתקשר. ואצל חברות שההתחלה שלהן היתה פחות חלקה, הביקורים שלה (שאצלהן נמשכו שעות ארוכות ארוכות אל תוך הלילה, כדי לראות כמה ארוחות ולוודא שהתינוק אוכל ולתקן שוב ושוב את התפיסה) ללא ספק הצילו את ההנקה. ומצד שני, מכירה גם כאלה שקיבלו את כל הייעוץ והתמיכה הזאת ועדיין לא הצליח, והן הסתפקו בפתרון של שאיבה עד שאי אפשר היה יותר. וזה פתרון שיש לו הרבה מחירים. כמו בכל דבר, יש בזה אלמנט גדול של חוסר ודאות. דומה לעניין הלידה, בעיני. את יכולה לעשות הרבה תהליכים של הכנה מכל מיני סוגים, כדי להגדיל את הסיכוי שהלידה שלך תהיה כמו שאת רוצה שהיא תהיה. אבל בפועל, ונראה לי שזה ככה בעיקר בלידה/הנקה ראשונה, כשהתהליך יוצא לדרך קורים בתוכו דברים בלתי צפויים, ואין ברירה אלא לזרום איתו. אז כן, ההכנה עוזרת, מאד אפילו. אבל בזמן אמת קורים עוד הרבה דברים, ולמרבה הצער לא תמיד זה מצליח. ועם כמה שנושא ההנקה הוא עולם ומלואו, ומלא במשמעויות רגשיות אינסופיות, זה באמת רובד אחד מתוך הקשר המופלא והעשיר הזה של האמהות. ולפעמים המציאות פשוט מכתיבה דברים מסוימים.... ולדעתי, זה שלחברה שלך היה אותך שם לידה לתמוך ולעודד ולעזור - מישהי שקרובה אליה ואוהבת אותה ועברה את זה בעצמה, זה פקטור מאד מאד משמעותי בהצלחה של ההנקה שלה. ומצד שני, זה שהלידה שלך היתה כל כך כל כך ארוכה ומתישה, למרות שבלי "פגעים" רבים מידי, בטוח השפיע על ההתחלה שלכן. ואולי גם התמיכה שקיבלת היתה "מעט מידי מאוחר מידי", והתמיכה הראשונית לא היתה מספקת. יש בזה כל כך כל כך הרבה משתנים שמשפיעים.... מה שבטוח הוא שלפעם הבאה את תגיעי ממקום כל כך אחר, הרבה יותר מנוסה, עם הרבה יותר ידע, וזה כבר שיפור עצום בנתוני הפתיחה....
 
האם מותר לאכול דבש כשמניקים?

שמעתי שאסור לתת דבש לתינוק עד גיל שנה, אך מה לגבי אילת דבש ע"י אם שמניקה?
 
למעלה