rakeffett1
New member
מחשבות..טריגר
מרגישה שהקרקע נשמטת מתחת לרגלי ותוהה איך הגעתי למצב כזה שאין תקוה ואין אור..נראה לי שזה בא ממקום שאין לי אמון בשום דבר...שמאז שאני קטנה שוברים לי את האמון בטוב..את האמון באנשים..שכל פעם שהעזתי לסמוך על מישהו נטשו אותי..פגעו בי..עזבו אותי...כל פעם שהאמנתי שהנה אוהבים אותי התברר שזה לא נכון..ניצלו אותי..בגדו בי..אז היום העולם שלי מקום מאוד לא בטוח...פוחדת להשיט יד..פוחדת להשען על אנשים..תחושה כזאת שאם אתן שוב אמון אז שוב אפגע ושוב ינטשו אותי..הרי איך אפשר לרצות להיות לידי ברגע שמכירים אותי באמת?? ולפעמים אני כועסת על עצמי..מרגישה שאני טובעת בתוך רחמים עצמיים ושלכל הסובבים אותי כבר נמאס מזמן מהיללות שלי...לפעמים רוצה רק לשתוק אבל השתיקה כואבת... רקפת
מרגישה שהקרקע נשמטת מתחת לרגלי ותוהה איך הגעתי למצב כזה שאין תקוה ואין אור..נראה לי שזה בא ממקום שאין לי אמון בשום דבר...שמאז שאני קטנה שוברים לי את האמון בטוב..את האמון באנשים..שכל פעם שהעזתי לסמוך על מישהו נטשו אותי..פגעו בי..עזבו אותי...כל פעם שהאמנתי שהנה אוהבים אותי התברר שזה לא נכון..ניצלו אותי..בגדו בי..אז היום העולם שלי מקום מאוד לא בטוח...פוחדת להשיט יד..פוחדת להשען על אנשים..תחושה כזאת שאם אתן שוב אמון אז שוב אפגע ושוב ינטשו אותי..הרי איך אפשר לרצות להיות לידי ברגע שמכירים אותי באמת?? ולפעמים אני כועסת על עצמי..מרגישה שאני טובעת בתוך רחמים עצמיים ושלכל הסובבים אותי כבר נמאס מזמן מהיללות שלי...לפעמים רוצה רק לשתוק אבל השתיקה כואבת... רקפת