מחשבות אנמיות
אתם יודעים כמה מחשבות עוברות לי בראש כשאני יושבת בכיתה או כשאני הולכת ברחוב וכדי לצמצם את הנושאים של המחשבות אז הנושא העיקרי הוא:"וואי היא רזה מעניין אם היא אנורקסית", היא אוכלת עכשיו במבה אבל זה בטח הדבר הראשון שהיא הכניסה היום לפה", "היא שותה שוקו ואוכלת ציפ'ס אבל בטח היא מסוגלת לא לאכול כל היום"."תשבי זקוף ותכניסי בטן, הוא מסתכל לי על הבטן?","מעניין מה היא או הוא חושבים עליי...." ואני יכולה עוד להמשיך למזלי כרגע זה לא מפריע לי להתרכז בשיעור בצורה דרסטית אבל זה כן היה גורם מאוד מרכזי לכך שהפסקתי בכיתה י"ב בסוף השנה ללכת לבית ספר.... אבל בינתיים יש סוף קצת טוב אני כרגע משלימה את הבגרויות ומקווה שהשלוש הבגרויות האחרונות שנשארו לי יהיו מספיק טובות כדי להתקבל למכללה שאני רוצה ללמוד בא פסיכולוגיה. אני לא זוללת ואני אפילו לא יכולה להיזכר מתי היה ההתקף בולמוס האחרון שלי אחרי שהשמנתי 8 קילו חזרתי לעצמי אבל הכל נשאר על אש קטנה כמו שאומרים זה עדיין שם. וזה לא מפריע לי שאני מודדת, ושוקלת ואוכלת רק זה ורק זה אבל תמיד שאני רואה מישהי כל כך רזה אבל באמת מקל ויש לה גוף של רקדנית ורואים עליה אני כל כך מקנאה אני לא אוהבת הקינאה הזאת, אבל אני גם רוצה שיראו עליי שאני רקדנית עם גוף שדוף ופנים יפות,והילדה הזאת שאיתי בקורס כולם מסתכלים עליה וראיתי מישהי שאומרת לבת שלידה "איזה גוף יש לה" בצורה קנאית... חשבתי בהתחלה שבטח יש לה בעיות אכילה אבל אחר כך הכרתי אותה והיא ממש לא כמו שחשבתי והיא כל כך חמודה ומאוד התחברנו כי גם היא רקדה.אני אוהבת להיות בחברה ולהיות מוקפת בחברים היה לי תקופה ארוכה מאוד שהייתי לבד עם עצמי אני יודעת שזה היה בגללי. בכל אופן בשבילי כרגע זה טוב גם עם יש את המחשבות האלה כי אני יוצאת מהבית כל יום קצת החוצה ומכירה אנשים ואני ילדה מאוד חברותית אז זה מאוד עושה לי טוב. אני מרגישה תחושת אנמיות כבר כלפי הנושא הזה כל כך ברור לי לסרב לציפס שלה או לעוגיה שלו, נהפך כבר חלק מהחיים ואת האמת זו תחושה קצת מפחידה קשה לי לאכול דברים כאלו(אוכל לא בריא) וכאילו שאני אוכלת בריא עכשיו..אני רק מקווה שהמחשבות האלה ילכו ויתמעטו מתישהו... אני מצטערת שרשמתי כל כך הרבה... ואפילו לא היה לי משהו חשוב להגיד. sorry
אתם יודעים כמה מחשבות עוברות לי בראש כשאני יושבת בכיתה או כשאני הולכת ברחוב וכדי לצמצם את הנושאים של המחשבות אז הנושא העיקרי הוא:"וואי היא רזה מעניין אם היא אנורקסית", היא אוכלת עכשיו במבה אבל זה בטח הדבר הראשון שהיא הכניסה היום לפה", "היא שותה שוקו ואוכלת ציפ'ס אבל בטח היא מסוגלת לא לאכול כל היום"."תשבי זקוף ותכניסי בטן, הוא מסתכל לי על הבטן?","מעניין מה היא או הוא חושבים עליי...." ואני יכולה עוד להמשיך למזלי כרגע זה לא מפריע לי להתרכז בשיעור בצורה דרסטית אבל זה כן היה גורם מאוד מרכזי לכך שהפסקתי בכיתה י"ב בסוף השנה ללכת לבית ספר.... אבל בינתיים יש סוף קצת טוב אני כרגע משלימה את הבגרויות ומקווה שהשלוש הבגרויות האחרונות שנשארו לי יהיו מספיק טובות כדי להתקבל למכללה שאני רוצה ללמוד בא פסיכולוגיה. אני לא זוללת ואני אפילו לא יכולה להיזכר מתי היה ההתקף בולמוס האחרון שלי אחרי שהשמנתי 8 קילו חזרתי לעצמי אבל הכל נשאר על אש קטנה כמו שאומרים זה עדיין שם. וזה לא מפריע לי שאני מודדת, ושוקלת ואוכלת רק זה ורק זה אבל תמיד שאני רואה מישהי כל כך רזה אבל באמת מקל ויש לה גוף של רקדנית ורואים עליה אני כל כך מקנאה אני לא אוהבת הקינאה הזאת, אבל אני גם רוצה שיראו עליי שאני רקדנית עם גוף שדוף ופנים יפות,והילדה הזאת שאיתי בקורס כולם מסתכלים עליה וראיתי מישהי שאומרת לבת שלידה "איזה גוף יש לה" בצורה קנאית... חשבתי בהתחלה שבטח יש לה בעיות אכילה אבל אחר כך הכרתי אותה והיא ממש לא כמו שחשבתי והיא כל כך חמודה ומאוד התחברנו כי גם היא רקדה.אני אוהבת להיות בחברה ולהיות מוקפת בחברים היה לי תקופה ארוכה מאוד שהייתי לבד עם עצמי אני יודעת שזה היה בגללי. בכל אופן בשבילי כרגע זה טוב גם עם יש את המחשבות האלה כי אני יוצאת מהבית כל יום קצת החוצה ומכירה אנשים ואני ילדה מאוד חברותית אז זה מאוד עושה לי טוב. אני מרגישה תחושת אנמיות כבר כלפי הנושא הזה כל כך ברור לי לסרב לציפס שלה או לעוגיה שלו, נהפך כבר חלק מהחיים ואת האמת זו תחושה קצת מפחידה קשה לי לאכול דברים כאלו(אוכל לא בריא) וכאילו שאני אוכלת בריא עכשיו..אני רק מקווה שהמחשבות האלה ילכו ויתמעטו מתישהו... אני מצטערת שרשמתי כל כך הרבה... ואפילו לא היה לי משהו חשוב להגיד. sorry
ונראה לי שאין הכרח להשלים עם מה שנראה לך מובן מאליו. לי.