מחקר: "חיסכון" בטיפולים פסיכולוגיים מוביל להוצאות גבוהות בטיפולים רפואיים מאוחר יותר

uzi2

Active member
המאמר המקורי אינו חינמי למי שלא רשום (ומי שמחובר למוסד אקדמי שווה שיבדוק).
הפניה ראשונית לתקציר המאמר המקורי נמצאת כאן:
משם ניתן (עם או בלי תשלום) לעבור למאמר המלא, אך לצערי הרב לא היה בידי לעבור על המאמר המלא באופן יסודי.

ניתן לפרש את הדברים לפחות בשני אופנים, שהם מאוד שונים:
א. בקרב אנשים עם בעיות לכאורה רפואיות שבהן הרפואה הרגילה לא עזרה, הפסקת טיפול רפואי רגיל ומעבר לטיפול פסיכולוגי הוזיל עלויות. במקרה כזה - עלויות הטיפול הפסיכולוגי, בין אם עוזרות לבין אם לאו, עשויות להיות נמוכות יותר.
ב. אנשים עם מתחים/חרדות/דכאונות מסוגלים להתמודד עם מחלות בצורה פחות טובה, ומערכות החיסון שלהם פחות טובות, ולכן טיפול פסיכולוגי עשוי לשפר את מנגנוני ההגנה בגוף. זהו משהו שאושר על ידי לא מעט מחקרים (ראו למשל את הספר Blackburn E., Epel E. - The Telomer effect, שעוסק בתהליכים שקשורים להזדקנות, ואם אני זוכר נכון, אחרי גנטיקה, מתחים ממושכים, תורמים להזדקנות מואצת. גנטיקה - חשוב להדגיש - לא רק משפיעה באופן ישיר, אלא גם באופן עקיף כיוון שהקלות שבה אנו נכנסים למתחים, או המידה שבה קל לנו לשמור על אורח חיים בריא - תלויים אף הם בגנטיקה). חשוב לציין כי השאלה עד כמה טיפולים פסיכולוגיים עוזרים נשארת פתוחה כאן. ממה שראיתי, הפסיכולוגיה הקלינית היא עדיין יותר בחזקת אמנות מאשר מדע.
-- נערך לתיקון שגיאת כתיב.
 
נערך לאחרונה ב:

sense9

Member
מנהל
כרגיל, תגובה מחכימה!
רק באשר לסיפא - מכירה כמה אנשים שהעידו שהטיפול ממש עזר להם. כמובן שזה תלוי בסוג הפנייה, סוג הטיפול, האישיות של האדם וכיו"ב. את הרפואה אני מניחה שאתה מגדיר כמדע ועדיין גם טיפול רפואי לא תמיד עוזר לצערנו.
 

uzi2

Active member
כרגיל, תגובה מחכימה!
רק באשר לסיפא - מכירה כמה אנשים שהעידו שהטיפול ממש עזר להם. כמובן שזה תלוי בסוג הפנייה, סוג הטיפול, האישיות של האדם וכיו"ב. את הרפואה אני מניחה שאתה מגדיר כמדע ועדיין גם טיפול רפואי לא תמיד עוזר לצערנו.
אין סתירה בין מה שכתבתי למה שאת כתבת, ואני בהחלט מסכים עם מה שכתבת.

בעיני, גם רפואה וגם פסיכולוגיה, הם גם מדע, וגם פרקטיקה, (או - כך לפחות זה צריך להיות).
אבל כמו הפסיכולוגיה, גם הרפואה - הם משהו אחד כפרקטיקה, ומשהו אחר - כמדע.
הרפואה כמדע מחייבת מחקרים מאוד מאוד יסודיים, שיקבעו ברמת וודאות גבוהה מה עובד ומה לא - ומתי. אנחנו לא רוצים לבנות את ההבנה המדעית שלנו על יסודות רעועים.

בעיקרון, זה אומר: clinical, double blinded, randomized control trials וכמובן חשוב שהסטטיסטיקה תהיה משמעותית.

כפרקטיקה, אנחנו לא יכולים תמיד לחכות כדי שהמחקרים יקבעו מעל לכל ספק סביר שלשיטה מסוימת יש יעילות.
כשאדם חולה במחלה קשה - הוא במלחמה. במלחמה צריך לקבל החלטות תחת תנאי אי וודאות. כמובן שגם החלטות תחת תנאי אי וודאות צריך לדעת כיצד לקחת, ושאלת הסיכון קיימת. אם לרופא יש אפשרות לתת תרופה שנחשבת יחסית לבטוחה, ושיש ראיות נסיבתיות לכך שהיא עוזרת, הוא לא יגיד "ניתן לחולה למות, ולא נטפל בו", כי התרופה היחידה שאולי עוזרת, לא נבדקה יעילותה במחקרים שנחשבים ל- Gold standard (בהרבה מקרים כי פשוט לא היו מחקרים כאלו. מחקרים כאלו - יכולים להיות יקרים מאוד, ולא תמיד יימצא התקציב לביצועם).

גם בפסיכולוגיה וגם ברפואה, יש לפעמים רמה נמוכה מדי של מחקרים, אבל גם אם ניקח רק את המחקרים היותר איכותיים - עדיין, יותר מדי דברים לא יודעים. וגם כאן - כשלמדע אין תשובות, המטפל (בין אם רופא ובין אם פסיכולוג) לא יכול להגיד "לא נטפל". הוא יעשה את המקסימום שהוא יכול, בהתאם לידע שלו, לנסיון שלו, ולמערכת האמונות שלו. לפעמים זה מצליח (וגם אני מכיר כאלו שקיבלו סדרת טיפולים שממש פתרה בעיות), ולפעמים מבזבזים כסף ושום דבר לא באמת עוזר. יש גם הבדלים מאוד גדולים בין פסיכולוגים שונים.
 
נערך לאחרונה ב:

sense9

Member
מנהל
זה אפילו יותר מקבלת החלטות בתנאי אי ודאות, מדובר בקבלת החלטות תחת סיכון כך שהתוצאה לא ידועה אבל ההסתברויות לה כן ידועות. ואכן רופאים בדכ ייטו לתת תרופה או טיפול אבל ממחקרים שקראתי בנושא זה הרבה פעמים נובע מהסיבות הלא נכונות (כמו חשש מתביעה משפטית).
 

uzi2

Active member
זה אפילו יותר מקבלת החלטות בתנאי אי ודאות, מדובר בקבלת החלטות תחת סיכון כך שהתוצאה לא ידועה אבל ההסתברויות לה כן ידועות. ואכן רופאים בדכ ייטו לתת תרופה או טיפול אבל ממחקרים שקראתי בנושא זה הרבה פעמים נובע מהסיבות הלא נכונות (כמו חשש מתביעה משפטית).
אני מבדיל בין
א. יש מחקרים אמינים שמראים בוודאות גבוהה שאצל (נניח) 73.5 אחוזים מאוכלוסיה מסוימת תרופה מסוימת יעילה. זה משהו שהמערכת הרפואית מקבלת. כלומר היא מתייחסת לזה כאל "הוכח מדעית שב- 73.5 אחוז מהמקרים באוכלוסיה מסויימת התרופה יעילה".

ובין

ב. יש מחקרים שמצביעים על כך שיש סבירות גבוהה שתרופה עוזרת (למשל מחקרים שמראים קורלציה, בנסיבות שונות) - כאן זה משהו שלצערי הרב המערכת הרפואית נוטה שלא למהר לקבל. כאן הרבה יותר קשה לקבוע הסתברות, אבל עדיין לדעתי כדאי במקרים מסוימים לשקול.

בלי שום קשר, ברגע שיש רשות (כמו משרד הבריאות) שקובעת פרוטוקול, הליכה לפיו היא הכי בטוחה עבור הרופא, וכיום לדעתי יש משפטיזציית יתר של התחום הרפואי, ורופאים מעדיפים ללכת על בטוח משפטית, גם אם לדעתם זה לא הטיפול הטוב ביותר.
בלי שום קשר: רופאים יותר קרובים לחשיבה על כלים רפואיים, פסיכולוגים - יותר לכלים פסיכולוגיים.
 
למעלה