קרו מקרים שבימ"ש ביטל הסכמים וחוזים
בגלל שלא התקיימו תנאים בהם האדם שחותם חתם ללא כל חשש וכיו"ב. כשחתמתי בטירונות לא ידעתי על מה אני חותם. לא זכור שהבהירו לנו על מה אנו חותמים. נכון שמדובר באנשים בגירים, אבל, כמו שציינתי קודם, כבר קרו מקרים שביהמ"ש ביטל הסכמים וחוזים. אפשר לטעון שלא הוקצב מספיק זמן לקריאת ההסכם או שלא התקיימו תנאים לחתימה. אם ברצונם של אנשי הצבא להסכמתי לחתום על נוסח שבועה מעין זה היה עליהם להכניס אותי להתבודד בחדר ולקרוא את המסמך ולהחליט אם ברצוני לחתום או לא. או שעליהם היה להודיעני טרם הגיוס על עצם קיום הסכם זה. ברור לכל שבאותם רגעים האנשים נמצאים בלחץ אדיר. לא צריך להיות פסיכולוג בשביל זה. חוץ מזה-אם המסמך הוא המחייב אז אני יכול לבקש שיראו לי את המסמך. אם מדובר בתנאי משפטי אז עליהם לשמור את הטפסים האלה כל עוד אני חי לצורך אימות. עכשיו, אני יודע שאחרי שנתיים מהשחרור הם גורסים את כל המסמכים הקשורים לחיילים. אז איך הם יוכלו להמציא לעיוני את המסמך המדובר? אלה רק רעיונות שאני מעלה. אלה לא הטיעונים שלי. חוץ מזה-החוק מדבר על שבועה בת שני שלבים: אחת בכתב בשרשרת החיול ושניה בתום הטירונות. מספיק שאחד מהתנאים לא התקיים כך שכל העניין מתבטל. אבל שוב, השאלה המרכזית שלי היא האם השבועה היא תנאי הכרחי לשרות בצה"ל או לא. כי אם היא לא תנאי הכרחי אז אנחנו טוחנים מים