מחפשת בית

[kaybee]

מחפשת בית

שלום
אני חדשה פה... בת 38, רווקה, בלי ילדים וגם לא מתכננת עליהם. מצחיק אבל אני עובדת עם ילדים, כמטפלת בגן, פשוט לא רוצה ילדים משלי. לא בנויה לזה, מהרבה בחינות, והעבודה עם ילדים דווקא מחזקת את ההחלטה שלי. אף פעם לא רציתי, פעם חשבתי שזה יבוא עם הגיל, או עם הזוגיות, אבל הזוגיות לא באה וגם הרצון לילדים לא עד שהבנתי שאפשר פשוט לא לרצות. ילדים, זאת אומרת. הזוגיות היא סיפור אחר. וזה קשה, כשכל החברות מתחתנות ומולידות ילדים, ופתאום הן יותר עסוקות עם המשפחה שלהן ואין להן כל כך זמן לחברה הרווקה ונטולת הילדים שלהן. הבדידות מעיקה בזמן האחרון יותר ויותר, והדיכאון משתלט יותר ויותר... פשוט מחפשת מקום שאוכל לראות בו בית, עם אנשים שיבינו אותי ולא יתנו לי הרצאות על זה שבחרתי לחיות חיים שונים מכולם וזה המחיר שאני משלמת על זה.

 

[Il deserto rosso]

נדמה לי שמצאת. ברוכה הבאה.

 

[kaybee]

תודה! חבל שלא מצאתי אתכם קודם...

 

[זרבובית29]

הגעת, ברוכה הבאה

 

[יוצרת עתיד]

ברוכה הבאה

זה בסדר
חברה שלי מתחתנת בקרוב...ויש תינוק בדרך..
לא קל הלחץ הזה
עכשיו התחילה לחפור לי שהיא רוצה לראות אותי מתחתנת.
&nbsp
מצאת את הפורום הזה
הוא הנחמה של כולנו
מקווה שיהיה גם מפגש חברתי בקרוב
שנוכל לצאת ולהכיר חברים חדשים באותו מצב כמו שלנו

 

[נטע....]

שלום לך

הזדהיתי עם מה שכתבת. גם אצלי הסטטוס דומה לשלך, רווקה בת 39 וכמובן ללא ילדים.
בחיי היום-יום יש בזה יתרונות אבל יש מצבים שבהם הבדידות מתחילה להעיק, בייחוד בתקופה כזאת של חגים, חשבון נפש וכו'.
יחד עם זאת אני שלמה עם ההחלטה שלי לא להביא ילדים, פשוט כי נסיבות החיים, הרווקות והמצב הכלכלי לא מאפשרים זאת. ילדים הם גם לא ערובה לאושר וכל מה שמרבים לייחס לזה.
יותר חשוב להיות שלמים עם עצמנו ועם הבחירות שלנו מאשר לעשות משהו "כי כולם עושים" ואחר כך להתחרט..

 

[kaybee]

תודה לכל מי שהגיב

זה באמת מנחם לדעת שאני לא לבד, במיוחד אחרי ששמעתי יותר מדי משפטים שמתחילים במילים "רוב הבחורות בגילך"... ו"מיליארד סינים לא טועים" כדי להבהיר לי כמה חריג סגנון החיים שבחרתי בו. ושוב, אני לא פוסלת זוגיות בכלל, באופן תיאורטי, פשוט שממש לא בא לי להכניס ילדים לתוך הסיפור הזה. ונטע אני מסכימה איתך שילדים הם לא ערובה לאושר וכו', אני רואה הרבה אנשים עם ילדים מסביבי והם לא מלקקים דבש כל הזמן. אני שומעת הרבה מאוד על הקשיים שלהם.

אשמח מאוד אם יהיה מפגש פנים אל פנים בפורום הזה, כמו שכבר כתבתי קודם הבדידות מעיקה לפעמים ותמיד טוב להכיר חברים חדשים. ובמצבים שבהם הבדידות בולטת במיוחד, אני חושבת שזה יהיה יתרון גדול אם נוכל להיות שם אחד בשביל השני.

שיהיה ערב טוב לכולם...

 

[בראדשו00]

תשובה מנשואה ללא

ברוכה הבאה קייבי,

אני שנים רבות לא רציתי.. באמת לא..
ועם הזמן חשבתי שזה יבוא לי ובגיל מסויים (35, היום אני בת 40) התחלתי לחשוב בכיוון, (זה כבר גיל שבאמת אם רוצים.. כדאי לחשוב..) וגילינו שאנחנו פשוט לא פוריים.. המקום הזה טילטל אותי בין רגשות הקלה.. שמשהו חיצוני החליט במקומי, בין תחושות אבלות על הנשיות ואובדן הפיריון.. ועוד.. לבין התחזקות עם השנים שאם הייתי רוצה כנראה שכבר הייתי עושה משהו (אימוץ, תרומת ביצית וכו..)

הבנתי שאני יותר חוששת להיות שונה ושאני מונעת באופן מאד שורשי בחיי מהשוואתיות מאשר חוששת להיות בלי ילדים..

את זה הבנתי עם תהליך ההתבגרות שלי עם עצמי.

החברות הנשואות שלי שהן אמהות - באמת יש להן פחות זמן.. לחברות רווקות יש יותר זמן ויש לנו גם חבר'ה של רוויקם/גרושים/גרושות בטווח רחב של גילאים.

בגדול, יש עדריות גדולה מאד במדינה שלנו וחוסר קבלה של אדם שרוצה לחיות אחרת.

אני חושבת שזה משקף משהו הרבה מעבר לזה..תרבותי - שורשי - חברתי.

ממליצה לך בחום לקרוא את ספרה של אורנה דונת- "הבחירה בישראל בחיים ללא ילדים" (אני ממש מקוה שאני לא טועה בשם הספר - אם אני טועה אשמח אם יתקנו אותי). ספר בצבע ירוק בהיר.

ויצא לי גם לעבור תהליך עם חברות כמו שאת מתארת. החל מחברות שאמרו שילדים הם האושר הגדול ביותר בעולם.. ואח"כ קיטרו המון שהיו מחזירות את הילד עם סיפורים מאד קשים.. (וזה בסדר וזו הרגשה נורמלית, מה שקשה לי זה שאנשים עושים "ורוד" ולא שזה גם וגם)....

ועד חברה שרציתי להתייעץ איתה כי רכשנו טלוויזיה גדולה יותר לסלון והיא ענתה "במה אתם מתעסקים ביום שישי.. איזה כיף לכם שיש לכם זמן..אני כל הזמן רצה מאסיפה לאסיפה בבית ספר וההוא חולה וכו'.. (יש לה מותק של ילדים. באמת).

אז הורות ואי הורות - זה גם וגם. יש יתרונות וחסרונות.

החשוב ביותר שאת תרגישי טוב עם עצמך ולא תתני לאחרים לא לקבל אותך עם מי שאת.
אני גם היום נמצאת עם אנשים שהם איתי כמו שאני.

מי שהוא פרימיטיבי ולא נראה לו - יכול להיות במקום אחר.

תשארי פה

 

[kaybee]

התגובה שלך מאוד מחזקת ומעודדת

ואני בהחלט מסכימה שלהורות (כמו לאל-הורות) יש את היתרונות והחסרונות שלה, זה לא נשמע לי אמין כשאמא מדברת כל הזמן על כמה נפלאים הילדים שלה ואיזו נחת וכמה אושר הם מביאים לה ולא מדברת על הקשיים, כי ברור שיש קשיים. לכל אחד יש, וזה לא קל להיות הורה, והקשיים והמגבלות הם מה שהביא אותי למסקנה שאני לא רוצה. לא אומרת שילדים לא מביאים אושר להורים שלהם, אבל מי שאומר לי שהוא מקבל מזה רק אושר והכל דבש לא נשמע לי אמין.
&nbsp
שואלים אותי "מי יטפל בך כשתהיי זקנה". אני לא אביא ילד לעולם כדי שיהיה מי שיטפל בי, וגם אם תיאורטית היה לי ילד זה לא ערובה לכך שהוא או היא יהיו בסביבה ויטפלו בי כשאזדקן. זו גם לא תרופה לבדידות, אפשר להיות בודדים גם עם ילדים. ילדים בשלב מסוים עוזבים את הבית ויוצרים חיים משלהם, ואז מה? אני פשוט עונה פה לכל מיני טענות ששמעתי מאנשים במשך השנים. אז כן, זה לא קל להיות שונה, אבל המחיר שצריך לשלם כדי להיות "כמו כולם" לא תמיד מצדיק את זה.

 

[בראדשו00]

אני לגמרי מסכימה איתך

ולגבי "מי יטפל בך כשתיהי זקנה"? זו פשוט הסיבה האחרונה בעולם להביא ילדים.

הסיבה היחידה להביא ילדים לעולם היא - כי רוצים להביא ילדים לעולם, כי רוצים להיות הורים, כי רוצים לעבור דרך ההורות והחוויה של גידול ילדים למשך החיים, לא שום סיבה אחרת.

לא לחץ הסביבה/לא להתיישר כמו כולם/פחד מזיקנה..

אני מכירה כל כך הרבה אנשים שכשהם מבוגרים הילדים לא לידם. לא מתוך נטישה, אלא כי לילדים חיים משלהם. לא כולם גרים בארץ, יש ילדים שאין להם קשר טוב עם הוריהם, שיש להם התמודדויות משל עצמם ועוד ועוד..

לבסוף, פעמים רבות בהורים, גם כאשר יש ילדים קרובים ו/או תומכים, יש להם מטפל/ת..

 

[efroch99]

ברוכה הבאה

הפורום בהחלט יכול לשמש בית, אוזן קשבת, ובהחלט מתארגנים מפגשים ונוצרות היכרויות - רומנטיות ולא רומנטיות.
מוזמנת להישאר ולהשתתף בדיונים....