מחלקים גלידה למי שנכנס..חחח

מחלקים גלידה למי שנכנס..חחח

זאת יצירה שכבר פירסמתי פה.. והוספתי את ההמשך... בבקשה תגיבו... הקדמה ארגאיה עמדה שעה ארוכה מביטה מטה אל מימי הים הגלים הכו בחוזקה בקיר הצוק הקשה, מותירים רק קצף לבן ונעלמים כאילו מעולם לא נבראו אור השמש השוקעת נגע קלות בפני המים רגליה היחפות נעו הנה והנה על משטח הסלע השחור היא הושיטה ידה אל צווארה מחזיקה את תליון חד הקרן שכל כך אהבה משכה אותו בחוזקה, החבל הדק בצבע טורקיז כמו צבע מימי הים בחורף נקרע מותיר את התליון ושארית החוט בידה היא הביטה בו ארוכות מלטפת בקצה אצבעותיה את המתכת הקרה חיוך עלה בזווית פיה היא הניפה את ידה והשליכה את התליון מטה אל מי הים. ארגאיה הביטה בתליון נבלע ע"י הגלים והרגישה את החופש שכל כך ייחלה לו עוטף אותה, מערסל אותה היא נשענה קדימה והביטה אל פניה המשתקפות מהמים שיערה הכהה והגלי גלש על פניה החיוורים והדגיש את עיניה הבהירות אמה נהגה לומר שהיא נראת כמו יצור שיצא מהאגדות כמו פייה ששכחו לצייר לה כנפיים השמש שקעה אט אט צבע המים השתנה מטורקיז לכחול כהה היה לה קר, שמלתה השחורה הייתה דקה וצמודה מדגישה את גופה הנאה ארגיאה רעדה מעט, הרוח העיפה את שיערה לאחור לפתע הרגישה מסוחררת, היא התיישבה מחזיקה את ראשה בידיה זיכרונות התקיפו אותה ההתחייבות לתליון השבועה שלה טעות חייה א' לילה קריר של אמצע ההחורף קיבל את פניהם של האורחים. הם צעדו בזוגות ועמדו במעגל מקיפים שטיח רקום בצבע אדום עז. אחרי כשעתיים כשקרחת היער המתה אדם החל הטקס. נדלקו המדורות. האור הצהבהב ריצד על פניהם של האנשים הרבים ושקט מוזר שרר בניהם. נראה שאפילו הרוח פסקה מנשיפותיה הרבות כדי לאפשר את הריכוז לטקס זה. לפתע הגיחו גבר ואישה מן הקהל, הגבר תמך באישה שהחזיקה בידיה תינוקת בהירת שיער. היא הניחה את הפעוטה על השטיח הארוג ושניהם חזרו אל מקומם במעגל. קול תפילה חרישי גרם לאנשים רבים להביט לאחור, שלוש זקנות ממלמלות צעדו אל מרכז המעגל. האחת החזיקה בידיה כלי זכוכית ובתוכו מי אגם צלולים. השנייה החזיקה בידיה זר פרחי בר ונר יחיד אדום. השלישית צעדה מאחוריהן, הליכה איטית וחרישית ובידה חוט טורקיז דק שבקצהו מתנדנד תליון חד קרן כסוף. שלושת הזקנות קרבו אל התינוקת וכרעו ברך מולה. שתי הזקנות הראשונות המשיכו בתפילתן השקטה מפזרות את פרחי הבר על מי האגם הצלולים. אחת מהן לקחה אפר מהאדמה ושרטטה את הסמל הקדוש על מצחה של הפעוטה בעוד השניה מאירה על פני התינוקת בעזרת הנר האדום. הזקנה השלישית קמה ממקומם ניגשה אל התינוקת הרימה אותה מעל לראשה ואמרה בקול רם, הקול הראשון שנשמע מתחילת הטקס שהיה מעל לחישה "היא, אשר כאן מולכם שמה ארגיאה". קולות כעס ופקפוק עלו מהקהל והזקנה מיהרה להשתיק אותם "כן!" אמרה בקול אף חזק יותר "זו היא ארגיאה, והיא אשר תציל את כולנו." המדורות נכבו, האם נפרדה מעל ביתה, הן לא תיפגשנה שוב עד שתהיי ארגיאה כמעת אישה. הקהל החל להתפזר והזקנה השלישית החזיקה את התינוקת בחיקה וקשרה את השרשרת סביב צווארה, הזקנה הביטה בפעוטה בחמלה "את בטח עייפה, ורעבה עבר עליך לילה ארוך" הזקנות המשיכו בתפילתן החרישית והתרחקו מהמעגל. "כן" לחשה הזקנה "שמה יהיה ארגיאה".
 

ganooov

New member
זה מעולה, ../images/Emo13.gif

אהבתי את הרעיון של הפתיחה שהיא הסוף (נכון?
), וההמשך שמסביר דברים, אבל נותן לדברים אחרים להשאר בסימן שאלה
. אבל יש כמה דברים שצריכים לטפל בהם בסיפור עצמו. א. חסרים פסיקים רבים בתוך הסיפור, תעברי על זה שוב
. ב. "נדלקו המדורות" - זה לא מספיק לומר "נדלקו המדורות". מורה טוב לספרות היה שואל אותך על זה: "איפה הן נדלקו?". את כותבת את זה כאילו מובן מאליו שיש שם מדורות שרק מחכות שידליקו אותן, אבל לי כקורא זה לא ברור
. ג. "שתי הזקנות הראשונות המשיכו בתפילתן השקטה מפזרות את פרחי הבר על מי האגם הצלולים" הייתי מוסיף שם: "..בתפילתן השקטה, תוך שהן מפזרות את פרחי הבר..". אבל בסך הכל - מעולה
. אני אשמח לקרוא את ההמשך
.
 
למעלה