מחזה אבסורד מחזה אבסורד אספתי דמעותייך אל קערת הרחמים שהנחתי על הר האשליות המתוקות, עוד מימים שהיינו חלק מאותו גלגל ענק נעים סחור סחור, סביב עצמנו. וכשכבו אורות מסך מעבר למגרש המשחקים, ידעתי כי אשוב ואלקט את חפציי כתיאטרון רחוב נודד ואצא אל הים.
