ע צ ו ב י ת
New member
מחוקזת יותר.תודה לכם.קראו בבקשה
אני חושבת שלפעמים , כשעוברות עלינו תקופות קשות. אנו נהפכים לאחד משני אנשים.או מאוד סגורים בצורה מאוד קיצונית ובוניםחומת מגן גבוהה וחזקה .או מאוד חשופים, פגיעים רגישים ונזקקים. אני לאחרונה הייתי בצד של האחרונים.. נזקקת ונואשת לאהדה, לליטוף , לתחושה שלמישהו איכפת ממה שעובר עליי.. מבלי משים הפכתי את עצמי בעיני עצמי לאדם חלש ומיואש. האהבה הגדולה שהייתה לי ושקיוויתי למות לצידה התנפצה לנגד עניי והותירה אותי חסרה ורעבה. הייתי קשורה אליו בטירוף..אבל יום אחד גיליתי שהמחיר בלהשאר איתו הוא לוותר על צרכיי ותקוותיי. חלומותיי התנגשו בחלומותיו וחשנו במערבולת של תסכול אין םופי שגרם לנו לחתוך את החבל החם במספריים קרות של ראציונליות והגיון.מאותה שנייה עולמי חרב עליי.. בכיתי ללא הרף. התאבלתי וכאבתי.. זה היה קשה זה עדיין קשה.. מצאתי את עצמי מספרת על כאבי לכל איש עם עיניים טובות.. נזכרת בכל דבר קטן וממררת בבכי מלא ברחמים עצמיים.. השבוע הראשון עבר נורא.. השבוע השני היה מעט יותר נסבל והנה התחלתי את השבוע השלישי. אני מרגישה חזקה יותר, נזקקת פחות, התחלתי לצאת קצת, התחלתי להתאמן קצת, אני מתחילה לפתח לי תחביבים חדשים, אני צומחת מחדש. הסבל עזר לי לגדול וגם הכתיבה.. אני קצת יותר חזקה ואני רוצה לאמר לכם תודה על היחס וההקשבה. אני אמשיך לכתוב כאן ולצמוח כאן איתכם ומקווה שאוכל לתת כתף תומכת לכל מי שצריך.. תודה.
אני חושבת שלפעמים , כשעוברות עלינו תקופות קשות. אנו נהפכים לאחד משני אנשים.או מאוד סגורים בצורה מאוד קיצונית ובוניםחומת מגן גבוהה וחזקה .או מאוד חשופים, פגיעים רגישים ונזקקים. אני לאחרונה הייתי בצד של האחרונים.. נזקקת ונואשת לאהדה, לליטוף , לתחושה שלמישהו איכפת ממה שעובר עליי.. מבלי משים הפכתי את עצמי בעיני עצמי לאדם חלש ומיואש. האהבה הגדולה שהייתה לי ושקיוויתי למות לצידה התנפצה לנגד עניי והותירה אותי חסרה ורעבה. הייתי קשורה אליו בטירוף..אבל יום אחד גיליתי שהמחיר בלהשאר איתו הוא לוותר על צרכיי ותקוותיי. חלומותיי התנגשו בחלומותיו וחשנו במערבולת של תסכול אין םופי שגרם לנו לחתוך את החבל החם במספריים קרות של ראציונליות והגיון.מאותה שנייה עולמי חרב עליי.. בכיתי ללא הרף. התאבלתי וכאבתי.. זה היה קשה זה עדיין קשה.. מצאתי את עצמי מספרת על כאבי לכל איש עם עיניים טובות.. נזכרת בכל דבר קטן וממררת בבכי מלא ברחמים עצמיים.. השבוע הראשון עבר נורא.. השבוע השני היה מעט יותר נסבל והנה התחלתי את השבוע השלישי. אני מרגישה חזקה יותר, נזקקת פחות, התחלתי לצאת קצת, התחלתי להתאמן קצת, אני מתחילה לפתח לי תחביבים חדשים, אני צומחת מחדש. הסבל עזר לי לגדול וגם הכתיבה.. אני קצת יותר חזקה ואני רוצה לאמר לכם תודה על היחס וההקשבה. אני אמשיך לכתוב כאן ולצמוח כאן איתכם ומקווה שאוכל לתת כתף תומכת לכל מי שצריך.. תודה.