מחוזות ילדותי.
אני חייבת לספר לכם משהו. כבר הרבה מאוד זמן שאני לא ממש גרה בבית, ז"א שנתיים בפנימייה ועכשיו שנה פלוס בשירות.. וכמה שנים שבאופן נפשי אני לא גרה בבית שלי. אין לי געגועים לבית שלי, כאילו, למשפחה שלי ברור שיש וגם לחברים שלי מהבית אני מתגעגעת מאוד ורוצה להיות איתם וכל זה. אבל לגור בבית, לזה אני לא מתגעגעת.. האמת שפשוט הפחד משתק את כל שאר הרגשות שלי כך שאני לא יכולה להבחין אולי בגעגוע.. בכל מקרה, היום יצאתי לחופש של שבוע, וכמובן שהתלבגנתי עם זה ועם עצמי [אולי אני עדיין קצת מבולגנת אבל האמת שבקטנה..] הקיצר, הגעתי היום לכפר החמודי שלי ובדרך עצרתי במכולת [אצלנו קוראים לזה 'צרכנייה'
] ואחכ הלכתי למזכירות לקחת דואר וגיליתי שהתיבה שלנו נעולה!!!! כאילו, כל החיים שלי לא היה לנו מפתח לתיבת דואר- מה פתאום עכשיו?? [מסתבר שיש גנב סידרתי של העיתון שלנו-אז בגלל זה] אבל הייתי כלכך בשוק. כאילו משהו שהוא כלכך ברור שיש לי פה כבר נעלם לי. ולא יודעת, פתאום שאני הולכת פה בשבילים צפה לי אהבה בלב, למקום הזה ואהבה לבית שלי. וכייף לי כי סופסוף אני מרגישה במשק הזה מקום מוגן ובטוח. כאילו משהו ששיך לי ושאני הכי מכירה אותו והכי חשוב, הכי מכירה את עצמי כשאני נמצאת פה. זו הרגשה כייפית כזאת. זה נחמד לי. אבל בגלל זה היה לי כל כך מציק כזה, לגלות את התיבה נעולה. כאילו דברים משתנים פה, והגעגועים למה שאני הכו בי. ההבנה בשינוי שבי, בשינוי הווי החים שלי.. זה משהו שאני מתרגלת אליו בטאקט איטי במיוחד. הפואנטה היא שיש לי חופש. ואני בהחלט מתכוונת שהוא יהיה חופש טוב. וזיהו.
אני חייבת לספר לכם משהו. כבר הרבה מאוד זמן שאני לא ממש גרה בבית, ז"א שנתיים בפנימייה ועכשיו שנה פלוס בשירות.. וכמה שנים שבאופן נפשי אני לא גרה בבית שלי. אין לי געגועים לבית שלי, כאילו, למשפחה שלי ברור שיש וגם לחברים שלי מהבית אני מתגעגעת מאוד ורוצה להיות איתם וכל זה. אבל לגור בבית, לזה אני לא מתגעגעת.. האמת שפשוט הפחד משתק את כל שאר הרגשות שלי כך שאני לא יכולה להבחין אולי בגעגוע.. בכל מקרה, היום יצאתי לחופש של שבוע, וכמובן שהתלבגנתי עם זה ועם עצמי [אולי אני עדיין קצת מבולגנת אבל האמת שבקטנה..] הקיצר, הגעתי היום לכפר החמודי שלי ובדרך עצרתי במכולת [אצלנו קוראים לזה 'צרכנייה'
] ואחכ הלכתי למזכירות לקחת דואר וגיליתי שהתיבה שלנו נעולה!!!! כאילו, כל החיים שלי לא היה לנו מפתח לתיבת דואר- מה פתאום עכשיו?? [מסתבר שיש גנב סידרתי של העיתון שלנו-אז בגלל זה] אבל הייתי כלכך בשוק. כאילו משהו שהוא כלכך ברור שיש לי פה כבר נעלם לי. ולא יודעת, פתאום שאני הולכת פה בשבילים צפה לי אהבה בלב, למקום הזה ואהבה לבית שלי. וכייף לי כי סופסוף אני מרגישה במשק הזה מקום מוגן ובטוח. כאילו משהו ששיך לי ושאני הכי מכירה אותו והכי חשוב, הכי מכירה את עצמי כשאני נמצאת פה. זו הרגשה כייפית כזאת. זה נחמד לי. אבל בגלל זה היה לי כל כך מציק כזה, לגלות את התיבה נעולה. כאילו דברים משתנים פה, והגעגועים למה שאני הכו בי. ההבנה בשינוי שבי, בשינוי הווי החים שלי.. זה משהו שאני מתרגלת אליו בטאקט איטי במיוחד. הפואנטה היא שיש לי חופש. ואני בהחלט מתכוונת שהוא יהיה חופש טוב. וזיהו.
