בהחלט צריך וראוי לשים גבולות.
ילד שגדל ללא גבולות, זה דבר מסוכן. יש הבדל בין ילדות בנות 13-14-15 שמתלבשות בצורה מסויימת, לבין צורת החינוך של ההורים שלהם. זה לא בהכרח קשור, לכלום. הילד מושפע, ברגע שהוא יוצא מהבית מהסביבה. הסביבה מושפעת, מורכבת ובנוייה מתקשורת, אינטרנט וכו' וכו'. כמו שאמרתי, ההורה יכול להדריך, לייעץ, להסביר ולדבר. אין שום קשר בין להיות החבר הכי טוב או הורה. ישנה אפשרות לשלב את שני הדברים [ומקרה כזה, של הורה שהוא חבר וגם הורה, אני רואה בלייב יום יום.], זה שאתה חבר של הילד שלך לא אומר שאתה לא יכול לשים לו גבולות. ילד בהחלט אינו מוכן להתמודד עם מה שהעולם מביא לו, לשם כך קיים ההורה, שידריך. צורות הלבוש שאותן בנות בוחרות להציג לא תלויות בהורים שלהם, הווה אומר, אם מישהי בוחרת לצאת החוצה עם ג'ינס נמוך, חולצת בטן ופירסינג זה לא תלוי בחינוך של ההורים שלה. זו צורת התבטאות, לי אישית זה צורם שזה יוצא החוצה בגיל כזה צעיר, אבל זו צורת התבטאות של אדם. ובהרבה מקרים, ברגע שאתה שם גבולות אתה מקבל את התוצאה ההפוכה. לא מבחינת מרחק, זה לא מעניין אותי אישית אם הילד שלי יתרחק ממני כי שמתי לו גבול. זה דבר שקורה, הוא ילד ואני ההורה, וכאשר ילד נתקל בדבר שמגביל אותו מן הסתם הוא יתמרד. אבל אם אתה לא שומע לו ולא מבין מה הוא רוצה, ויותר חשוב, למה הוא רוצה לעשות מעשה מסויים או להתלבש בצורה מסויימת, אתה מגביל את הנשמה שלו. ובהרבה פעמים מתוך חינוך נוקשה, מתוך 'כבוד למשפחה' מתוך ככה אמרתי וככה יהיה, הילד יחפש מתחת לאדמה את כל הדרכים האפשריות, העיקר לעשות את מה שאמרת לו לא לעשות. צריך להקשיב, ולהקשיב זה לא להגיד 'למה אתה רוצה לעשן?' או 'למה את רוצה ללבוש חולצת בטן?', להקשיב זה להבין מאיפה זה מגיע בכלל, להבין מה הסיבה האמיתית לכך שילד בא פתאום ורוצה לעשות משהו. להקשיב זה להבין שהילד שלך לא יפחד ממך וילך מאחורי הגב לעשות את הדברים [שאגב, יהיו הרבה יותר מתוקים, כי מים אסורים ימתקו] אלא יבטח בך מספיק שתקשיב לו ותתן לו את החופש שהוא צריך. כן, ילד גם צריך חופש. ושוב, אני מדברת על ילדות [או ילדים] מגיל 10-11 ומעלה. ברגע שהילד מתערבב עם ילדים אחרים, בעיקר בשנות הבגרות, הוא נתון לאינספור השפעות. עד אז, כל עוד אחוזים גדולים מהוויתו הם תחת השפעת הוריו, בבית או בכל מקום אחר הגורם העיקרי והמרכזי לעיצוב אישיותו וגבולותיו הם ההורים. ברגע שהילד מתחיל להתבגר, לעצב אישיות משל עצמו, לצאת מהבית ולהתערבב בחברה זה לא בהכרח קשור להורות. שוב, ילד יכול לצאת מהבית הכי טוב, מהחינוך שנחשב לחינוך הכי מעולה ולרצוח, למשל. חיה מזוהמת כזו [סליחה שאני כותבת בשפה כזו, המקרה של מי שרצח פשוט נוגע לי בכל נים אפשרי] כבר יצא מבית אחד של הורים משכילים ביותר, חינוך טוב ביקצור 'מבית טוב'. לחינוך ולהורים יש הפשעה אינסופית ועצומה על הילד. מרגע הגעתו לעולם והלאה. אבל, אם מישהי בת 12-13 יוצאת החוצה עם בגדים מסויימים, בעיניי אין קשר ישיר בין החינוך שהיא קיבלה לבין צורת ההתנהגות שלה.
