מזמן לא כתבתי ורוצה לשתף במשהוא.

[sigalaz]

מזמן לא כתבתי ורוצה לשתף במשהוא.

מאד מוזר...החיים עמוסים לי כל כך ואני בקושי מצליחה להכנס ולקרוא מפעם לפעם . אולי כי אין לי מחשב בעבודה (עובדת שטח) ורק בערב, כשאורי נרדם אני נכנסת קצת למחשב..ולא כל יום. בכל מקרה, אורי די חולה היום, סובל מחום גבוה (39) ואני בלחץ נוראי כי מאז שהעברתי אותו למעון (לפני 3 שבועות) הוא חולה די הרבה. עכשיו הוא ישן ואני מקווה שהוא יתאושש במהרה כי הוא כל כך מסכן כשהוא כך. זה קורע לב. העניין הוא, שסופסוף נרשמתי לטיול של החברה להגנת הטבע מחר ואמא שלי הסכימה לשמור לי עליו. אני כל כך מתגעגעת לטיולים אמיתיים בטבע...כמו פעם.. בקיצור, ביטלתי היום את הטיול כי אני לא יודעת איך הוא יהיה מחר. זה אולי נשמע אגואיסטי אבל אני ממש בקריזה. כל כך זקוקה לקצת אתנחתה וזה לא מתאפשר...אני לא אהנה אם אשאיר אותו עם אמא שלי שלא ממש מיומנת בטיפול בו גם כשהוא במיטבו...מצד שני, חיי החברה שלי על הקרשים!!! לא יוצאת!!! לא מבלה!!! כלום!!!! פשוט כלום!!! אין לי חברים שאוהבים טבע כמוני ועם אורי אני מטיילת הרבה לבד, אבל...טיולים שמאפשרים טיול עם עגלה כי אני לא מסוגלת לסחוב אותו במנשא אז זה לא ממש אמיתי. בקיצור, רציתי לבדוק איתכן אם הרגשת התיסכול הזאת נורמלית. אני מרגישה די בודדה לאחרונה וזה מבאס כי אני נורא מאושרת שיש לי את האוצר שלי, אני מנסה לחשוב איך יוצאים מהפלונטר הזה. איך אפשר לחיות בלי להרגיש חנוקה??? לפורום אני לא מצליחה להכנס כי ממש אין לי זמן וגם העניין הזה מצער אותי מאד כי כאן, בעצם, כולן באותו סטטוס ואולי מסוגלות להבין (או שלא) את הההרגשה. אשמח לשמוע מכן איך/אם אתן מתאווררות...נחות...מרגישות קצת כמו פעם...יוצאות אולי ומנסות לבנות חיי זוגיות...טוב, מקווה שיהיו תגובות. בינתיים, שבת נפלא והמון בריאות לכולנו ולילדינו

 

[tutik1]

הי סיגל, כיף שבאת!

קודם כל, מקווה שאורי יחלים מהר. מעבר למעון, ועוד בעונה כזו-משמעו הרבה מחלות. אבל אוטוטו יגיע האביב והמצב ישתפר. לגבי מה שתארת-מאד מאד מבינה, מכירה ומזדהה. יכולה להגיד לך שתקופות "חנק" באות (לפחות אצלי) בגלים, וגם אני ביטלתי בזמן האחרון כמה דברים כיפיים בגלל מחלות של קוקי, ו/או קושי למצוא מי שישמור עליו. גם אני אוהבת מאד לטייל ורק בזמן האחרון התחלתי לטייל מעט עם קוקי, במקומות שיש הליכה קצרה. הוא מתלהב נורא. לגבי הטיול של החברה להגנת הטבע - תרשמי לטיול אחר! כשילדינו יהיו יותר גדולים-מבטיחה לך לארגן טיול "רציני" עבורם ועבורינו!

 

[sigalaz]

היי...

כמו שכתבתי לטלטל... תודה... אורי ממש לא במיטבו ...אני מקווה שיחזור לאיתנו במהרה כי זה עצוב לראות אותו ככה...אני גם מחכה לטייל עם אורי במקומות עם הליכה קצרה. הבעיה היא שהוא איטי ברמות מטורפות. שלוש רופאות בדקו אותו ואמרו שהוא בסדר גמור למרות שהוא בן שנה וחודשיים אוטוטו ולא ממש מראה סימני התקדמות מעבר לזחילה...קצת החל סופסוף להרים את עצמו לקראת דברים שמאתגרים אותו ושמים אותם במקום מוגבה...גם התקדמות. טוב, העיקר שיחזור לאיתנו. תודה שוב ושבוע נעים ובריא.

 

[טלטל11]

הי סיגל ../images/Emo24.gif

מבינה מאוד על מה את מדברת

יש תקופות כאלה, אצלי זה התחיל להשתחרר אחרי השנה הראשונה, שהיתה מאוד אינטנסיבית ומאוד מתישה. זה קשה בעיקר בתקופות מחלות- שהכל יותר קשה אבל סך המטלות שמצופה ממך לא יורד... חוסר השינה והעייפות רק מחמירים את זה... אני עכשיו ביטלתי סופ"ש בעצב אך בלב שלם וללא כל חרטה- בגלל שיש לנו טיול ליום המשפחה מהגן בדיוק על התאריך הזה

אין מה לעשות- כאימהות המחוייבות שלנו היא קודם כל לאושרם ורווחתם של הקטנים שלנו- ורק אח"כ אנחנו. אז מוצאים פתרונות יותר יצירתיים, מחפשים תאריך אחר שניתן יהיה לקיים את הפעילות- והעיקר- מתעודדים כי ככל שהם גדלים אפשר לעשות איתם יותר דברים כייפיים ביחד

אני קבעתי למחר טיול בטבע עם שפיצקי וחברות יחידניות אחרות וילדיהן- אך לדאבוני נראה לי שניאלץ (שוב) לוותר, כי שפיצקי (שוב) חולה

שולחת לך

תתעודדי, יבואו ימים קלים יותר, חיי החברה ישתפרו, המחלות יתמעטו, והכיף יגדל

(לגבי זוגיות אני לא אשת בשורות עדיין

)

 

[טלטל11]

וגם עוד משהו חשוב-

זה אולי לא פיתרון ל"חיי חברה" אבל זה מאוד מקל בשלב הביניים, לפחות- להיפגש בשבתות על בסיס קבוע עם כמה אימהות לילדים- בפארק, במשחקייה, לאכול צהריים ביחד, פיקניק בטבע, ועוד... זה בהחלט בילוי, ובהחלט חיי חברה- פשוט אחרים ממה שהיו לך עד שהפכת להיות אמא

אם אני זוכרת את גרה בצפון, נכון? אם תשלחי לי במסר איפה, אני אנסה לחבר אותך לכמה גולשות כאן שהן מהאזור שלך. ובכל מקרה- תישארי בסביבה בערך פעם בחודש אנחנו נפגשות, תבואי ותוכלי להכיר עוד אימהות לילדים בגיל קרוב לגילו של אורי.

 

[sigalaz]

תודה על ה ../images/Emo24.gif

ובכלל...חזרתי עכשיו הביתה מהוריי אצלם שהיתי מאתמול. חזרתי רק לקחת בגדים למחר כי יש כנס בעבודה שאני לא יכולה לא להגיע אליו ואמא שלי, על אף חוסר נסיונה, די תאלץ לשמור על אורי. במקרה הגרוע אגיע באמצע היום. אורי עדיין ממש חולה. סובל מחום גבוה שעולה ויורד. לא אוכל כלום אז חזרנו לימי הסימילאק האובססיביים בלית ברירה. הוא ממש לא הוא...כל כך רע לי ועצוב לי שאי אפשר לתאר בכתב....בכל מקרה, מקווה שהוא יחזור לאיתנו המתוק שלי ושאצליח להתעדכן לגבי מפגשים ואולי טיולים שאתן מארגנות (למרות שהוא עוד לא הולך ובקצב ההתפתחות המוטורית האיטית שלו נראה לי שיקח זמן עד שהוא ילך...למרות שהוא כבר בן שנה וחודשיים אוטוטו...). תודה שוב וביי בינתיים.

 

[קקושפקוש]

../images/Emo24.gif

שולחת לך גם חיבוק ומסכימה עם כל הנאמר - זה משתפר!!!!!!

 

[lollla]

האם היית במכון להתפתחות הילד או אצל

רופא התפתחות של הקופה? האחיות בטיפת חלב לא תמיד ממש מעודכנות מקווה שיהיה בסדר - גם בנושא וגם מבחינת המחלות יש תקופות כאלו החורף לולי היה חולה קבוע - שבוע כן שבוע לו עד שהוספתי לו ויטמין סי וחיזוקית לא יודעת אם זה מזה או שמין הטבע - ישנה רגיעה זמנית

מרפי - קישטאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא

 

[nina L]

הוי הוי. כה מזדהה איתך.

אני, כפי שכבר כתבתי פה, מרגישה כמו ביקום מקביל יחסית לחיי הקודמים. מרגישה קצת כמו פעם? זוגיות? לא ממש למצער. בואי נתחיל מזה שאני מודה לאל הטוב אם הצלחתי היום להגיע לשירותים, בלי "ריקוד" התאפקות ארוך, שאכלתי ולא בחטף היסטרי וכיו"ב. אני מתאווררת בלצאת אתן - בחוץ הן ישנות ואני אוכלת, לפעמים קוראת ופותחת משרד על ספסל לסידורים. אני פשוט מנסה היכן שאפשר לעשות איתן. במקלחת טובה כשהן נרדמות. וכאן. בבית החם.

עוד יבואו ימים ואת ואורי תחרשו היטב את שבילי הארץ. עוד מעט

 

[nina L]

ושיהיה בריא במהרה הקטון!

 

[sigalaz]

תודה ../images/Emo13.gif

 

[judith4]

זה באמת מעבר לפינה

הקטנים שלי בני שנה וארבעה חודשים (מחר) ועדיין לא הולכים, כך שלא צריך להילחץ במישור הזה, ומחלות בכלל מעכבות את ההתפתחות שלהם. אין לי ספק שלקראת האביב תצאו לטיולים משותפים. כאשר הם מתחילים ללכת זה בהחלט שיפור באיכות החיים שלנו, מעבר לעובדה שזה מקסים, חמוד ומרגש עד מאד. גם ההתאקלמות במעון לוקחת זמן. אז תנסי לחשוב שאוטוטו השינוי מעבר לפינה, ובכלל החורף הזה (שנמאס ממנו מכל אספקט שהוא) כבר רובו מאחורינו, ומלפנייך רק טוב.

 

[lollla]

שיפור באיכות החיים - או עליה ברמת

החיים ?

- אולי עלייה בהרמת הדברים

 

[L i n u s]

../images/Emo24.gif

הילדון שלי בערך בגיל של אורי, ואני פשוט יוצאת איתו לכל מקום. למקום שלא מאפשר להכניס תינוקות/פעוטות, אני פשוט לא הולכת. בייביסיטר לערב לא מהווה כרגע אופציה, כי הילד נרדם רק על הציצי ומתעורר כל שעתיים-שלוש. האמת היא שהוא מאוד נח, ואין לו בעייה לישון בכל מקום, ללא קשר לרעשים מסביב, העיקר שיהיה ציצי בסביבה

אנחנו מטיילים מהרגע שמזג האוויר איפשר (אם אני זוכרת נכון, זה היה בסביבות גיל חודשיים), רב הטיולים אנחנו מטיילים לבד. גם לפני שהוא נולד טיילתי הרבה לבד, כך שמהבחינה הזו, זה לא שינה לי הרבה. מה שכן, מגיל 0 הרגלתי אותו למנשא (תינוקיס סטייל), כך שיכולנו לטייל גם במקומות שלא עבירים לעגלה. עדיין מנשא מגביל, לא ניתן לטייל בכל המסלולים, גם אלו שלא מוגדרים כמסלולים אתגריים. קצת אחרי שהילדון החל לשבת, קניתי מנשא לגב, כרגע שנינו מתרגלים למנשא החדש, והטיולים שלנו התקצרו בהתאם. הילדון במעון מתחילת השנה, ואין כמעט חודש שהוא לא נדבק במשהו, ככה זה בגן. אחד נדבק מהשני. אין לי איך לעודד בנושא הזה, אני לא חושבת שיש ילד שעובר גן בלי מחלות. אני מתארת לעצמי שאורי מוציא שיניים עכשיו, כך שהמערכת החיסונית שלו לא במיטבה בכל מקרה. עם עגלה, את יכולה ללכת גם למוזיאונים, לשבת בבית קפה, או מסעדה. כשיתבהר קצת, את יכולה ללכת איתו לחוף הים, גם זה לא דורש מנשא. תנסי לחשוב מה את אוהבת לעשות ואם את יכולה לשלב את זה עם אורי. אחרי שהוא יתרגל לגן, תראי אם המטפלת בגן יכולה לעשות לו בייביסיטר ואז אולי, כאשר תרגשי שהוא נשאר עם מישהי שאת יכולה לסמוך עליה, יהיה לך קל יותר לצאת ולהתאוורר. העיקר, שיהיה בריא, ואז אולי גם את תרגישי פחות חנוקה

 

[annes]

../images/Emo201.gif מבינה אותך נורא

גם לי היתה תקופה כזו לקראת גיל שנה, של ממש חנק - תכננתי מלפני שהדרדס נולד את הנסיעה השנתית ללונדון, לבד, שתאפשר לי לנקות קצת את הראש, בפועל, ברור שלא הייתי מסוגלת לעשות את זה - הדרדס התחיל עם הצגות בלילה - אחרי שנגמל מאוכל והיו לנו כמה לילות ממש נוראיים - וסתם יש את התחושה הזו שכל כובד האחריות עלייך ואין מי שישחרר אותך, אפילו לא ליום - בסוף, נסענו ללונדון יחד - זה כמובן היה סיוט

אבל העיקר נסענו , הכרנו עוד אמא עם דרדסית שמטיילות איתנו בבקרים וזה שיפר משמעותית את החיים - עבר - מאד משמעותי להפגש עם עוד אמהות עם ילדים, כמה שאפשר. אצלי מאד קשה למצוא מי שיטפל בו, אבל כן התחלתי להשאיר אותו פה ושם עם אמא שלי, במשך היום, אפילו אם זה אומר לולי לולי לולי - בוקר אחד של "בריחה יזומה" לטובת שופינג מטורף השאיר חור משמעותי בכיס, אבל גם אוורר לי יופי את הראש. ואכן, עוד מעט תראי איזה טייל מקצועי יהיה לך בבית - מקווה שתרגישו טוב מהר!!