מזל שישו נולד לפני 2001 שנים
אחרת אני הייתי עכשיו בודהיסטי (אולי גם מדת אחרת) קראו את המאמר שפורסם בהארץ (זה אמור להיות מלפני יומיים או שלושה) מכתב למערכת עיתון הארץ, שפורסם היום: מנצרת לבית לחם, חג המולד 2001 דמיינו לעצמכם מה היה קורה, אילו היום היו יוסף ומרים הקדושה יוצאים למסעם מנצרת לבית לחם. האם היו מצליחים להגיע בזמן ללידת בנם? האם היו נותנים להם לעבור בכל מחסומי הדרכים ונקודות הביקורת? האם היו מגיעים בכלל לבית לחם? יוסף ומרים היו צריכים לנסוע דרך ג´נין, שכם, רמאללה ואחר כך דרום ירושלים. כל נקודות הכניסה והיציאה לגדה המערבית ועזה - אפילו דרכים הרריות ושבילי עפר - נסגרו. יותר מ-150 מחסומים הוקמו בגדה המערבית. גם הדרכים נחסמו על ידי תעלות ומחסומי בטון, שמונעים מהפלשתינאים לעזוב את כפריהם ומונעים הגעת סיוע רפואי לכפרים. כשהפלשתינאים מנסים ללכת ברגל הם עלולים להיתפס על ידי סיורי הצבא הישראלי וגם להסתכן בירי עליהם. אמבולנסים ושירותים רפואיים מנועים מלהגיע לאלפי בתים ומשפחות. מאות עיירות מנותקות לחלוטין וסובלות ממחסור חמור במזון ואספקה רפואית, וגם של שירותים בסיסיים. האם היתה יכולה מריה הקדושה, אשה הרה, לעבור את אותן נקודות ביקורת? לפני חודש ילדה פטימה נאסר עבד ראבו בנקודת ביקורת בכפר וולאג´ה, הנמצא בסמוך לבית לחם. פטימה ובעלה נאסר ניסו להגיע לבית החולים בבית לחם. חיילים בשתי נקודות ביקורת צבאיות סירבו לאפשר להם לעבור, באומרם שמצבה של פטימה אינו קריטי. אחרי שניסו במשך שעה לעבור את נקודות הביקורת ילדה פטימה את בנה, ואליד, במכונית. פטימה היתה רק בחודש השביעי להריונה. כפג, הזדקק ואליד לטיפול רפואי מיידי. המשפחה הגיעה לבית החולים בבית לחם רק שעה וחצי לאחר הולדתו. ואליד מת באותו יום; סביר להניח שאילו היה מקבל טיפול מיידי, היה ניצל. נשים רבות סבלו בחודשים האחרונים גורל דומה בשל מדיניות הסגר של ישראל. אם היו יוסף ומריה מצליחים בסופו של דבר להגיע לבית לחם, הם ככל הנראה לא היו מתקשים למצוא מקום לשהות בו. בשנים האחרונות הוציאו הפלשתינאים מיליוני דולרים על שדרוג התיירות. אולם רוב בתי המלון עומדים ריקים, סגורים, מופצצים או שרופים. אין כל תיירים. כנסיית המולד, שנבנתה במקום שבו נולד ישו, עומדת ריקה. בעוד העולם שר את "שלום עלי אדמות", הפלשתינאים החיים בבית לחם אינם יכולים לצאת לעבודה, לבית הספר או לבית החולים. הם עשויים לראות את הכוכבים נוצצים בשמים מעל העיירה, אולם יש סיכוי טוב שהם בעצם רואים את אורות מסוקי האפאצ´י הישראליים. אריאן אל-פאסד, קשור לארגון LAW - הארגון הפלשתיני להגנה על זכויות אדם; אנט מאוס, קשורה למרכז הירושלמי לזכויות חברתיות וכלכליות. שניהם חיים ועובדים בירושלים
אחרת אני הייתי עכשיו בודהיסטי (אולי גם מדת אחרת) קראו את המאמר שפורסם בהארץ (זה אמור להיות מלפני יומיים או שלושה) מכתב למערכת עיתון הארץ, שפורסם היום: מנצרת לבית לחם, חג המולד 2001 דמיינו לעצמכם מה היה קורה, אילו היום היו יוסף ומרים הקדושה יוצאים למסעם מנצרת לבית לחם. האם היו מצליחים להגיע בזמן ללידת בנם? האם היו נותנים להם לעבור בכל מחסומי הדרכים ונקודות הביקורת? האם היו מגיעים בכלל לבית לחם? יוסף ומרים היו צריכים לנסוע דרך ג´נין, שכם, רמאללה ואחר כך דרום ירושלים. כל נקודות הכניסה והיציאה לגדה המערבית ועזה - אפילו דרכים הרריות ושבילי עפר - נסגרו. יותר מ-150 מחסומים הוקמו בגדה המערבית. גם הדרכים נחסמו על ידי תעלות ומחסומי בטון, שמונעים מהפלשתינאים לעזוב את כפריהם ומונעים הגעת סיוע רפואי לכפרים. כשהפלשתינאים מנסים ללכת ברגל הם עלולים להיתפס על ידי סיורי הצבא הישראלי וגם להסתכן בירי עליהם. אמבולנסים ושירותים רפואיים מנועים מלהגיע לאלפי בתים ומשפחות. מאות עיירות מנותקות לחלוטין וסובלות ממחסור חמור במזון ואספקה רפואית, וגם של שירותים בסיסיים. האם היתה יכולה מריה הקדושה, אשה הרה, לעבור את אותן נקודות ביקורת? לפני חודש ילדה פטימה נאסר עבד ראבו בנקודת ביקורת בכפר וולאג´ה, הנמצא בסמוך לבית לחם. פטימה ובעלה נאסר ניסו להגיע לבית החולים בבית לחם. חיילים בשתי נקודות ביקורת צבאיות סירבו לאפשר להם לעבור, באומרם שמצבה של פטימה אינו קריטי. אחרי שניסו במשך שעה לעבור את נקודות הביקורת ילדה פטימה את בנה, ואליד, במכונית. פטימה היתה רק בחודש השביעי להריונה. כפג, הזדקק ואליד לטיפול רפואי מיידי. המשפחה הגיעה לבית החולים בבית לחם רק שעה וחצי לאחר הולדתו. ואליד מת באותו יום; סביר להניח שאילו היה מקבל טיפול מיידי, היה ניצל. נשים רבות סבלו בחודשים האחרונים גורל דומה בשל מדיניות הסגר של ישראל. אם היו יוסף ומריה מצליחים בסופו של דבר להגיע לבית לחם, הם ככל הנראה לא היו מתקשים למצוא מקום לשהות בו. בשנים האחרונות הוציאו הפלשתינאים מיליוני דולרים על שדרוג התיירות. אולם רוב בתי המלון עומדים ריקים, סגורים, מופצצים או שרופים. אין כל תיירים. כנסיית המולד, שנבנתה במקום שבו נולד ישו, עומדת ריקה. בעוד העולם שר את "שלום עלי אדמות", הפלשתינאים החיים בבית לחם אינם יכולים לצאת לעבודה, לבית הספר או לבית החולים. הם עשויים לראות את הכוכבים נוצצים בשמים מעל העיירה, אולם יש סיכוי טוב שהם בעצם רואים את אורות מסוקי האפאצ´י הישראליים. אריאן אל-פאסד, קשור לארגון LAW - הארגון הפלשתיני להגנה על זכויות אדם; אנט מאוס, קשורה למרכז הירושלמי לזכויות חברתיות וכלכליות. שניהם חיים ועובדים בירושלים