מותר לך לבכות לפעמים גם(סיפור קצר)
נצנוץ בין הדמעות זה כל מה שעיניה ראו.. גבר חסון באמצע רחוב סואן עומד ומזיל דמעה.. ויש בזה קסם מסוים ככה לפחות חשבה לעצמה.. היה בה חשק לגשת אליו לעטוף אותו במין חיבוק ארוך ככה בלי מילים אבל הוא בוודאי יחשוב שהיא ירדה מהפסים אחרי הכל אין לה מושג מי הוא ועל מה ? ולמה הדמעות?..והיא במרחק נגיעה.. מביטה חשה את עצמה כמו איזה מציצנית.. קשה הרגישה נבוכה.. אבל הוא לא ממש שם לב אליה כל כולו היה נתון במקום אחר...ובין כל רעש העיר הסואנת והפיח מהרכבים שהמשיכו בדרכם הוא היה הכי בולט שם.. ניסתה לעלות השערות לגבי הסיבה.. בטח חברה שלו הבוקר השאירה לו איזה מכתב על המקרר שהיא עוזבת.. או שאולי.. פוטר מעבודתו.. הרי עם כל המיתון הזה זה דבר שבשגרה..הוא התיישב על המדרכה.. והיא נעה בין החלטה לגשת או לאו... ומשהו כמו הדביק אותה למדרכה שם.. לפתע שמעה צלצול מתיקה והצלצול הזה זה שהסגיר אותה בבת אחת הרגישה אייך הוא נועץ בה מבטים... וניכר בעיניו שהוא קלט את מחשבותיה.. היא מיהרה לשלוח את ידה אל תוך תיקה.. שלפה את הפלאפון הסורר....וכעת בין הדמעות שלו היה גם חיוך נבוך משהו.. עכשיו היא יכלה לראות את צבע העיניים שלו.. והיא כמו צללה אל תוך נשמתו... מהופנטת אליו.. שם באמצע הרחוב הסואן.. שוחחה בפלאפון.. ואינה מצליחה להתנתק מהמבט.. כמה שנאה את המכשיר המצרצר הזה וכעת יותר מתמיד.. היא סיימה את השיחה במהירות.. והבחינה באצבעו שנעה כהזמנה לה להתקרב... היא הרגישה אייך גופה מושך אותה אליו.. המחשבות לא הפסיקו לשטוף אותה כמו אותם גלים בים שכל כך אהבה ... ולפתע.. מצאה את עצמה עומדת אל מולו..... ושתיקה... כמה מוזרה הייתה השתיקה הזו... אבל משהו בה באותה שתיקה היה קוסם מושך ומרתק.."יש לך טישו במקרה?..".. היא שלפה מידית.. מתיקה את הטישו הנחשק.. והגישה לו אותו.. הוא חייך אליה בתודה..."אין לזה סיבה מיוחדת לדמעות שלי.. פתאום מצאתי את עצמי ככה .. לא ממש מבין מה נחת עליי ואני לא מהבכיינים" עכשיו היא הייתה נראית משועשעת.. הוא היה נבוך וכמה זה עשה אותו למושך.. הגברים האלו חושבים שהקשיחות היא זו שעושה לנשים את זה כמה הם טועים זה הרגע אלו המילים שפשוט הפכו אותה כמו איזה מרגרינה..."ובכל זאת... מה הוביל אותך לדמעות..?".. היא אהבה להקשות במיוחד על אלו שבאו במבוכה.. מין קיק כזה שהיה בה..לפתע חשה שידו אוחזת בידה.. ככה ללא מילים כיוון את שניהם לבית הקפה הסמוך.. ברגע הראשון חשבה לעצמה איזה חוצפן הוא.. אבל מצא חן בעיניה היוזמה הזו... הישירות הזו.. וכן היא יכלה להתנגד .. לסרב לו.. אבל שוב משהו בו מגנט אותה ושוב.. גופה נשרך אחריו .. מצאה את עצמה מתיישבת ותוך מספר דקות שתי כוסות קפה היו מנוחות על השולחן.. הוא הצביע על איזה שלט חוצות..."זה... זה גרם לי לדמוע חושב..." היא הרימה את ראשה... מדהים אייך שלא כל כך התייחסה לאותו שלט חוצות.. לפני כן... "שלט חוצות גרם לך לדמוע???.. "...הוא הנהן בראשו כמעט גיחך על עצמו..."כן.. מדהים לא? אבל תביטי בו..." היא הרימה את ראשה... באותיות גדולות היה כתוב שם.. מותר לך לפעמים לבכות... והייתה שם תמונה ענקית של גבר עם פלג גופו עירום שבידיו מונח תינוק חייכן... היא נשארה קצת המומה..."וזה גרם לך לבכות??".. הוא עכשיו החל לצחוק והיא חשבה לעצמה איזה צחוק שחודר לנשמה מתיישב בה ומשדר חמימות לכל עבר... "תתפלאי .. אבל כן... המילים הללו מותר לך לפעמים לבכות נכנסו פנימה יחד עם התמונה .. פשוט נגעו שם באיזה מיתר שאחראי על הדמעות.. והנה אני מוצא את עצמי דומע..." היא הביטה בו מהופנטת לגמרי.. במחשבות שלה.. עברה המחשבה.. איזה דרך מוזרה להכיר מישהו.. אבל ייחודית והוא פשוט דרך הדמעות שלו כבש וחלחל אל ליבה בעניין של דקות... הוא חייך אליה כמבין עניין..."אני חייב לשלוח לזה שהגה את הרעיון מכתב תודה... הרווחתי פעמים מהעניין... ".. שתו את הקפה.. המשיכו בשיחה כאילו הכירו שנים.... ולקראת סיום היא הביטה שוב בשלט החוצות הענקי... ועיניה הפעם היו אלה שדמעו... הוא אסף ללא אמירה את דמעותיה בכף ידו בעדינות מדהימה.. "מותר לך לפעמים גם לבכות......"
נצנוץ בין הדמעות זה כל מה שעיניה ראו.. גבר חסון באמצע רחוב סואן עומד ומזיל דמעה.. ויש בזה קסם מסוים ככה לפחות חשבה לעצמה.. היה בה חשק לגשת אליו לעטוף אותו במין חיבוק ארוך ככה בלי מילים אבל הוא בוודאי יחשוב שהיא ירדה מהפסים אחרי הכל אין לה מושג מי הוא ועל מה ? ולמה הדמעות?..והיא במרחק נגיעה.. מביטה חשה את עצמה כמו איזה מציצנית.. קשה הרגישה נבוכה.. אבל הוא לא ממש שם לב אליה כל כולו היה נתון במקום אחר...ובין כל רעש העיר הסואנת והפיח מהרכבים שהמשיכו בדרכם הוא היה הכי בולט שם.. ניסתה לעלות השערות לגבי הסיבה.. בטח חברה שלו הבוקר השאירה לו איזה מכתב על המקרר שהיא עוזבת.. או שאולי.. פוטר מעבודתו.. הרי עם כל המיתון הזה זה דבר שבשגרה..הוא התיישב על המדרכה.. והיא נעה בין החלטה לגשת או לאו... ומשהו כמו הדביק אותה למדרכה שם.. לפתע שמעה צלצול מתיקה והצלצול הזה זה שהסגיר אותה בבת אחת הרגישה אייך הוא נועץ בה מבטים... וניכר בעיניו שהוא קלט את מחשבותיה.. היא מיהרה לשלוח את ידה אל תוך תיקה.. שלפה את הפלאפון הסורר....וכעת בין הדמעות שלו היה גם חיוך נבוך משהו.. עכשיו היא יכלה לראות את צבע העיניים שלו.. והיא כמו צללה אל תוך נשמתו... מהופנטת אליו.. שם באמצע הרחוב הסואן.. שוחחה בפלאפון.. ואינה מצליחה להתנתק מהמבט.. כמה שנאה את המכשיר המצרצר הזה וכעת יותר מתמיד.. היא סיימה את השיחה במהירות.. והבחינה באצבעו שנעה כהזמנה לה להתקרב... היא הרגישה אייך גופה מושך אותה אליו.. המחשבות לא הפסיקו לשטוף אותה כמו אותם גלים בים שכל כך אהבה ... ולפתע.. מצאה את עצמה עומדת אל מולו..... ושתיקה... כמה מוזרה הייתה השתיקה הזו... אבל משהו בה באותה שתיקה היה קוסם מושך ומרתק.."יש לך טישו במקרה?..".. היא שלפה מידית.. מתיקה את הטישו הנחשק.. והגישה לו אותו.. הוא חייך אליה בתודה..."אין לזה סיבה מיוחדת לדמעות שלי.. פתאום מצאתי את עצמי ככה .. לא ממש מבין מה נחת עליי ואני לא מהבכיינים" עכשיו היא הייתה נראית משועשעת.. הוא היה נבוך וכמה זה עשה אותו למושך.. הגברים האלו חושבים שהקשיחות היא זו שעושה לנשים את זה כמה הם טועים זה הרגע אלו המילים שפשוט הפכו אותה כמו איזה מרגרינה..."ובכל זאת... מה הוביל אותך לדמעות..?".. היא אהבה להקשות במיוחד על אלו שבאו במבוכה.. מין קיק כזה שהיה בה..לפתע חשה שידו אוחזת בידה.. ככה ללא מילים כיוון את שניהם לבית הקפה הסמוך.. ברגע הראשון חשבה לעצמה איזה חוצפן הוא.. אבל מצא חן בעיניה היוזמה הזו... הישירות הזו.. וכן היא יכלה להתנגד .. לסרב לו.. אבל שוב משהו בו מגנט אותה ושוב.. גופה נשרך אחריו .. מצאה את עצמה מתיישבת ותוך מספר דקות שתי כוסות קפה היו מנוחות על השולחן.. הוא הצביע על איזה שלט חוצות..."זה... זה גרם לי לדמוע חושב..." היא הרימה את ראשה... מדהים אייך שלא כל כך התייחסה לאותו שלט חוצות.. לפני כן... "שלט חוצות גרם לך לדמוע???.. "...הוא הנהן בראשו כמעט גיחך על עצמו..."כן.. מדהים לא? אבל תביטי בו..." היא הרימה את ראשה... באותיות גדולות היה כתוב שם.. מותר לך לפעמים לבכות... והייתה שם תמונה ענקית של גבר עם פלג גופו עירום שבידיו מונח תינוק חייכן... היא נשארה קצת המומה..."וזה גרם לך לבכות??".. הוא עכשיו החל לצחוק והיא חשבה לעצמה איזה צחוק שחודר לנשמה מתיישב בה ומשדר חמימות לכל עבר... "תתפלאי .. אבל כן... המילים הללו מותר לך לפעמים לבכות נכנסו פנימה יחד עם התמונה .. פשוט נגעו שם באיזה מיתר שאחראי על הדמעות.. והנה אני מוצא את עצמי דומע..." היא הביטה בו מהופנטת לגמרי.. במחשבות שלה.. עברה המחשבה.. איזה דרך מוזרה להכיר מישהו.. אבל ייחודית והוא פשוט דרך הדמעות שלו כבש וחלחל אל ליבה בעניין של דקות... הוא חייך אליה כמבין עניין..."אני חייב לשלוח לזה שהגה את הרעיון מכתב תודה... הרווחתי פעמים מהעניין... ".. שתו את הקפה.. המשיכו בשיחה כאילו הכירו שנים.... ולקראת סיום היא הביטה שוב בשלט החוצות הענקי... ועיניה הפעם היו אלה שדמעו... הוא אסף ללא אמירה את דמעותיה בכף ידו בעדינות מדהימה.. "מותר לך לפעמים גם לבכות......"
