מורשת רבין בעיקבות חנוך דאום במוסף 7 ימים מאתמול

מורשת רבין בעיקבות חנוך דאום במוסף 7 ימים מאתמול

מעבר לעובדה שאני מסכים למרבית דבריו של דאום בנושא, חייבים להוסיף:
יגאל עמיר רצח את רבין – ממניע אידאולוגי. אומרים שרוצח הוא רוצח, נקודה.
זה נכון, אבל לעילת האידאולוגיה קיים ריח של "נסיבות מקילות".
אם הרוצחת את בעלה, כי התעלל בבניה, איננה רוצחת? אבל זוכה להקלה.

הנקודה החשובה בכל הסוגיה הנה, שעמיר עשה מעשה מטופש בתכלית.
מעמדו של רבין בכלל הציבור היה בשפל המדרגה, כי גם תומכיו החל להפנים
שהסכמי אוסלו הובילו לאנארכיה של פיגועים, והוא חשש מהם יותר מכולם.
הן רבים מהם אירעו בבועת ת-א המהבילה.

יצחק רבין חשש ללכת לכיכר באותו היום. לא בשל הסיכון שיתנקשו בחייו.
הוא היה משוכנע, שלא יבואו המונים לכיכר, שהציבור כבר לא איתו.

לכן מעשה עמיר הוא טמטום בלשון המעטה. רבין היה מאבד את השלטון,
ללא שום הרצח ואני מהמר גם שברוב מוחץ יותר ממה שהיה בהמשך.
הציבור הבין שהויתורים באוסלו הובילו לטרור שהיה באמת נורא.
מאות הרוגים, מרביתם אזרחים במספר חודשים ספורים, זו היתה התוצאה.

בבחירות שבאו בעיקבות הרצח ניצח נתניהו למרות האמפתיה הטבעית שהיתה
לציבור לראש הממשלה שנרצח, וזאת גם הוכחה.

עמיר לא רק רוצח. הוא ביצע מעשה עיוולת, ממדרגה ראשונה.


 
אני מכנה אותו כך בצורה רציפה וכל הזמן. הנך מוזמן לקרוא את מה

שאני כותב ותבין.

אם אני כותב את השם הדבר נמחק מיידית.

אבל בפירוש הכוונה היא לא לך.
 
עזר וייצמן תימצת זאת יפה: "...שתינו כמה דברים..." היה לנו

ראש ממשלה שיכור וזה שמחקו את השירים המקסימים שהקדשתי לו

מראה כמה המנהלים של הפורום מנותקים!
 
אפילו אביב החביב שר בזמנו...


הזמר אביב גפן ניסה לתפוס טרמפ על גב השמועות ההן, ובשירו "שומקום" הרשה לעצמו לקבוע
"מי זה שם הולך שיכור? זה ראש הממשלה".
 
רבין נרצח ע"י אסמול אישרלי באמצעות שליח מטומטם

שעבר שטיפת מוח, בגלל הדברים האלו שאמר זמן קצר לפני כן:
"אילו אמרו לנו שמחיר השלום הוא ויתור על ירושלים המאוחדת בריבונות ישראל, הייתי עונה הבה נוותר על השלום."

ברגע שאסמול שמע את זה, אחזו בו חיל ורעדה והוא החליט שאסור לתת ל"דעות" כאלה להשתרש בציבור.

ההמשך נכנס לספי ההיסטוריה.
 
למעלה