מוקדש לשובו השמאל הערבי נלחם למען עצמאות ישראל
בימים בהם השמאל הערבי נלחם למען עצמאות ישראל ולא סלד מ״מדינה יהודית״.
שלא כבזמן הזה, היו זמנים שבהם אפשר היה לזכות את מנהיגי השמאל הערבי בארץ בתואר ״לוחמי חירות ישראל״. בימים ההם השמאל הערבי נלחם למען עצמאות ישראל ולא סלד מ״מדינה יהודית״. הדיווחים מהתקופה ההיא מציגים תמונה מאלפת.
באוגוסט 1948, לפני האיחוד מחדש של מק״י, ערכו הקומוניסטים הערבים אסיפה בחיפה. אמיל חביבי, חבר מרכז הליגה לשחרור לאומי ולימים ח״כ מטעם מק״י, נאם בה. ״קול העם״, ביטאון מק״י, מצטט מדבריו: ״הליגה תילחם לכך שהמוני העם הערבי בארץ יהפכו לגורם דמוקרטי, אשר בשיתוף עם הכוחות הדמוקרטיים היהודיים יילחמו להגשמה מלאה של החלטת האו״ם. השלום והעצמאות של המדינה היהודית והערבית תלויים בהבנה יהודית־ערבית״. המונח ״פלסטינית״ עוד לא היה שגור בימים ההם.
אסיפת האיחוד החגיגית נערכה באוקטובר 1948 בקולנוע ״מאי״ בחיפה. העיתון ״דבר״ מצטט מדברי חביבי, שקרא ל״הוצאת צבא הכיבוש העיראקי מארץ ישראל״ והצהיר שהמפלגה תילחם להקמת המדינה הערבית, ״למען השמירה על עצמאות מדינת ישראל״.
״עצמאות ישראל״ עמדה אז בראש מעייניהם של מנהיגי השמאל, יהודים כערבים. מאיר וילנר, החתום על מגילת העצמאות, הדגיש בנאומו את תרומת חבריו: ״רוב רובם של חברינו נלחמים בשורות צבא ההגנה לישראל. רבים מטובי חברינו נהרגו ונפצעו בקרבות בנותנם דוגמה של לוחמי חופש אמיצים וכנים״.
הוא גם הזכיר את תרומת המפלגה בגיוס עזרה בינלאומית ״למלחמת העצמאות של מדינת ישראל״ ולא שכח לציין גם: ״כשם שהמונים ערביים מעוניינים בניצחון מדינת ישראל על הפולשים, כן מעוניינים ההמונים היהודיים בסיכול המזימה האימפריאליסטית לצירוף החלק הערבי של ארץ ישראל לעבר הירדן".
תרומת החברים לעצמאות ישראל נחשפת בשאילתה שהפנה ח״כ וילנר ב–1949 לראש הממשלה ושר הביטחון, דוד בן־גוריון, בעקבות צווי הרחקה ומעצר שהוציא המושל הצבאי נגד שני חברי המפלגה — רמזי חורי, מזכיר מק״י בגליל המערבי, ונדים מוסה. ח״כ וילנר, כפי שמדווח ״על המשמר״, דאג לציין בשאילתה ששני החברים האלה ״עמדו בראש המחתרת בגליל המערבי נגד כנופיות קאוקג׳י".
בדיון על חוק שירות הביטחון, שנערך בכנסת בינואר 1950, בלטו בנאומיהם חברי מק״י, מדווח ״מעריב״: ״הצטיין הפעם בלשונו החריפה תופיק טובי״. קצפו של ח״כ טובי יצא נגד החזרתו לארץ של נימר הווארי, שעמד בראש ארגון שפעל נגד ישראל. טובי הזכיר למליאת הכנסת את עברו של הווארי, שנאם בעזה וקרא למופתי: ״תחת דגלך, המופתי, ניכנס לתל אביב ונשליך את היהודים הימה״. ח״כ טובי קרא להעמיד את הווארי לדין ״כפושע מלחמה״.
כעבור חצי שנה, ביוני 1950, מצא ח״כ תופיק טובי את עצמו מותקף על ידי ערבים ב״שטחים המוחזקים״. זה קרה, לפי הודעה של לשכת העיתונות הממשלתית, לאחר שהמושל הצבאי נתן לח״כ טובי רשיון כניסה לכפר הערבי טירה. כשסייר ח״כ טובי בכפר הוא ״הותקף על ידי קבוצת תושבים, שרגמוהו בעגבניות ושפכו עליו דיו. פרצה תגרת־ידיים בין אוהדיו ומתנגדיו, בה השתמשו במקלות ובסכינים״. עוד נמסר בהודעה, כי ״מר טובי מצא מקלט בבית המושל הצבאי, אשר נתן לו משמר של חמישה שוטרים, שליווה אותו עד שיצא את הכפר".
ועל כך נאמר, היו זמנים.
סלמאן מצאלחה*
הארץ, 28.04.2016
היום ברשימה הערבית היו בטח היו קוראים להם בוגדים בעם הערבי
בימים בהם השמאל הערבי נלחם למען עצמאות ישראל ולא סלד מ״מדינה יהודית״.
שלא כבזמן הזה, היו זמנים שבהם אפשר היה לזכות את מנהיגי השמאל הערבי בארץ בתואר ״לוחמי חירות ישראל״. בימים ההם השמאל הערבי נלחם למען עצמאות ישראל ולא סלד מ״מדינה יהודית״. הדיווחים מהתקופה ההיא מציגים תמונה מאלפת.
באוגוסט 1948, לפני האיחוד מחדש של מק״י, ערכו הקומוניסטים הערבים אסיפה בחיפה. אמיל חביבי, חבר מרכז הליגה לשחרור לאומי ולימים ח״כ מטעם מק״י, נאם בה. ״קול העם״, ביטאון מק״י, מצטט מדבריו: ״הליגה תילחם לכך שהמוני העם הערבי בארץ יהפכו לגורם דמוקרטי, אשר בשיתוף עם הכוחות הדמוקרטיים היהודיים יילחמו להגשמה מלאה של החלטת האו״ם. השלום והעצמאות של המדינה היהודית והערבית תלויים בהבנה יהודית־ערבית״. המונח ״פלסטינית״ עוד לא היה שגור בימים ההם.
אסיפת האיחוד החגיגית נערכה באוקטובר 1948 בקולנוע ״מאי״ בחיפה. העיתון ״דבר״ מצטט מדברי חביבי, שקרא ל״הוצאת צבא הכיבוש העיראקי מארץ ישראל״ והצהיר שהמפלגה תילחם להקמת המדינה הערבית, ״למען השמירה על עצמאות מדינת ישראל״.
״עצמאות ישראל״ עמדה אז בראש מעייניהם של מנהיגי השמאל, יהודים כערבים. מאיר וילנר, החתום על מגילת העצמאות, הדגיש בנאומו את תרומת חבריו: ״רוב רובם של חברינו נלחמים בשורות צבא ההגנה לישראל. רבים מטובי חברינו נהרגו ונפצעו בקרבות בנותנם דוגמה של לוחמי חופש אמיצים וכנים״.
הוא גם הזכיר את תרומת המפלגה בגיוס עזרה בינלאומית ״למלחמת העצמאות של מדינת ישראל״ ולא שכח לציין גם: ״כשם שהמונים ערביים מעוניינים בניצחון מדינת ישראל על הפולשים, כן מעוניינים ההמונים היהודיים בסיכול המזימה האימפריאליסטית לצירוף החלק הערבי של ארץ ישראל לעבר הירדן".
תרומת החברים לעצמאות ישראל נחשפת בשאילתה שהפנה ח״כ וילנר ב–1949 לראש הממשלה ושר הביטחון, דוד בן־גוריון, בעקבות צווי הרחקה ומעצר שהוציא המושל הצבאי נגד שני חברי המפלגה — רמזי חורי, מזכיר מק״י בגליל המערבי, ונדים מוסה. ח״כ וילנר, כפי שמדווח ״על המשמר״, דאג לציין בשאילתה ששני החברים האלה ״עמדו בראש המחתרת בגליל המערבי נגד כנופיות קאוקג׳י".
בדיון על חוק שירות הביטחון, שנערך בכנסת בינואר 1950, בלטו בנאומיהם חברי מק״י, מדווח ״מעריב״: ״הצטיין הפעם בלשונו החריפה תופיק טובי״. קצפו של ח״כ טובי יצא נגד החזרתו לארץ של נימר הווארי, שעמד בראש ארגון שפעל נגד ישראל. טובי הזכיר למליאת הכנסת את עברו של הווארי, שנאם בעזה וקרא למופתי: ״תחת דגלך, המופתי, ניכנס לתל אביב ונשליך את היהודים הימה״. ח״כ טובי קרא להעמיד את הווארי לדין ״כפושע מלחמה״.
כעבור חצי שנה, ביוני 1950, מצא ח״כ תופיק טובי את עצמו מותקף על ידי ערבים ב״שטחים המוחזקים״. זה קרה, לפי הודעה של לשכת העיתונות הממשלתית, לאחר שהמושל הצבאי נתן לח״כ טובי רשיון כניסה לכפר הערבי טירה. כשסייר ח״כ טובי בכפר הוא ״הותקף על ידי קבוצת תושבים, שרגמוהו בעגבניות ושפכו עליו דיו. פרצה תגרת־ידיים בין אוהדיו ומתנגדיו, בה השתמשו במקלות ובסכינים״. עוד נמסר בהודעה, כי ״מר טובי מצא מקלט בבית המושל הצבאי, אשר נתן לו משמר של חמישה שוטרים, שליווה אותו עד שיצא את הכפר".
ועל כך נאמר, היו זמנים.
סלמאן מצאלחה*
הארץ, 28.04.2016
היום ברשימה הערבית היו בטח היו קוראים להם בוגדים בעם הערבי