מוצאת את עצמי שולחת לעזאזל נשים הריוניות

notme3

New member
מוצאת את עצמי שולחת לעזאזל נשים הריוניות

בזמן האחרון מרוב תסכול כבר התחלתי לברך בלב נשים בהריון ב"תלכי לעזאזל" ודומיו
כל כך רוצה להיות במקומן עם הבטן והציפיה שזה מעצבן אותי לראות אותן
הן כל הזמן מסביב- בעבודה, במשפחה, אצל הורים של חברים של הילדים ברחוב...
התסכול שלא מצליח
ההכרה שכנראה לי זה כבר לא יקרה (הבעל כבר לא רוצה)
ההבנה שמה שישאר לי מכל הרצון הזה הוא רק האבדן ורגשות האשם
כנראה שהכל מוציא ממני "ברכות" שכאלו
זה לא שזה כזה נורא - בכל אופן אני אומרת את זה בפנים, בלב ולא להן אבל אני לא אוהבת את זה
אני לא אוהבת את המרירות הזו כלפי אחרים
אני לא אוהבת את הקנאה הזו באחרים
 
קנאה...

מאווווווווודדדד, אבל מאווווודדדדד מוכר. והגיוני. זה חלק מהכעס על מה שקרה - למה להן מגיע ולי לא? במה הן טובות ממני? ולמה הן לא מעריכות את מה שיש?! ולמה לעזאזל הן נמצאות בכל מקום????!
אני יכולה לספר לך מה עזר לי מול הקנאה בנשים הריוניות?
כל פעם שראיתי מישהי בהריון והתחלתי עם ההצפה מבפנים, הייתי עוצרת וחושבת עם עצמי - הייתי מעדיפה שעוד מישהי תדע את הכאב הזה? שמישהי נוספת תעבור אובדן ילד ותאבד את התמימות ואת הנשמה? ועם המחשבה הזו היה לי קל להגיע למסקנה שלא, אני לא רוצה שאף אחת תעבור את זה. הלוואי ואף אשה בעולם לא תעבור אובדן הריון. זה קל לאחל, לא?
וכל פעם שראיתי אשה בהריון איחלתי לה בלב שלעולם לא תידע כאב כזה, שלעולם לא תגלה איך הריון יכול להגמר באסון. שהכל אצלה יגמר בשלום. איכשה לאחל להריונית אלמונית שלא תידע אסון מוציא חלק מהעוקץ שבקנאה, הופך אותה נסבלת יותר.
 
למעלה