מועקה נפשית גדולה

[MOTHERHOOD2011]

מועקה נפשית גדולה

שלום לכולם,
אני בתקופה לא קלה בכלל!!!ויש לי כרגע סלע על הלב,ואני מרגישה שאני לקראת התפרקות!
כבר 3 חודשים שאני לא מוצאת עבודה! ובמקביל אני מתמודדת עם המון דברים לא קלים,כמו יחסים מורכבים עם אבא,יחסים מורכבים עם אחות (יחידה אגב),לחץ לא קטן מצד הבעל שאני לא עובדת,ולאחרונה...ביום שישי האחרון (אחרי שבועיים שלא הגענו אליהם,כי אבא שלי הגיע אלינו לסופ"ש)היה סוג של פיצוץ עם חמותי.
אני רוצה להקדים ולהסביר מה גרם לפיצוץ הזה...כבר 18 שנה שאני עם בעלי,ותמיד המשפחה שלו ידעה לשפוט אותי על כל דבר,ואף פעם לא לקבל אותי כמו שאני בדיוק.ותמיד היתה להם דיעה בכל עניין,וחמותי יש לה גם נטיה להתערב בעניינים שלא שלה!ואני לרוב הייתי בולעת את הצפרדעים בזו אחר זו,וסופגת. כיום יש לנו ילד מקסים בן 4 והדברים קצת השתנו,וכל מה שנוגע אליו אני עומדת על דעתי האיתנה,וממש לא נותנת לחמותי להחליט או להשפיע.ואני זו שמחליטה בנוגע אליו!
בכל אופן,מאז שאני לא עובדת(ולצערי הרב זה קרה כמה פעמים בחיי,שהייתי בתקופות ללא עבודה!)ואנחנו מגיעים כמעט כל שישי להורים,אני מרגישה שאני צריכה לשחק איזה משחק ולהעמיד פנים שהכל בסדר.ושזו הצגה שמשחקת כל שישי מחדש עם אותם השחקנים! והתחושה שלי,כשאני שם,היא התעלמות מצידם(לדוגמא: הסתפרתי קצר(שינוי משמעותי)והם לא טרחו להגיד לי כלום על השינוי!),בקושי אומרים שלום(לבעלי אחות אחת גדולה,ולה יש שני ילדים בני 17 ו-12 ושניהם גם לא אומרים לי שלום ובקושי מדברים איתי-בעיקר הבן.וגם הבעל בכלל לא מחליף איתי מילה,ממש כמו זרים!)...אף פעם לא שואלים לשלומי,איך עבר השבוע שלי(במיוחד שכרגע אני לא עובדת ובבית)מתייחסים בעיקר לבן שלי,ולבעלי. יש תחושה של זלזול וחוסר הערכה כלפיי,כי איני עובדת.ובעלי עובד קשה ומחזיק אותנו.(וזה לא שאני לא עושה כלום! אני מחפשת והולכת לריאיונות,אבל המצב קשה מאוד בשוק העבודה,והדרישות גבוהות,ולא ממש מזמנים אותי כל שני וחמישי לריאיון)כאילו,שאם אני לא עובדת,אז אני לא בן אדם בעיניהם!
אני מרגישה גם לפעמים קצת עוקצנות בדיבור שלהם כלפיי,ויש יציאות ממש מסריחות גם...
בכל אופן,נחזור לשישי האחרון...אני כתוצאה מהחוסר עבודה,מאוד טעונה ומתוסכלת,וקשה לי נורא בפנים,ובנוסף אני לא נהנית בכלל לבוא אליהם(כמו שהסברתי למה) אבל אני עושה את המאמץ בשביל בעלי ובשביל בני,ואותו ערב היו כמה קטעים ברצף שעשו לי רע בנשמה...ואז,כשישבנו מול הטלויזיה,חמותי היתה במטבח,והבן שלי בא לצאת החוצה מהדלת,בעקבות הבן דוד שלו...ואני הרמתי את קולי ואמרתי לו: ליאור,לא לצאת! והוא כבר היה עם רגל אחת בחוץ.ודאגתי שלא ייפול או במדרגות או משהו כזה...ואז גברת חמותי פתאום באה לדלת מהמטבח,ואמרה בטון מזלזל:"הוא לא יוצא..." (תרגום: מה את מדברת שטויות?)וכהרגלה מתערבת במה שלא צריכה להתערב! ובאותה שניה שהיא אמרה לי את זה,אני פשוט התפרצתי עליה כמו הר געש שמתפרץ,והרמתי עליה צעקה חזקה! ואמרתי לה שאיך היא בכלל יודעת,היא היתה במטבח,היא לא ראתה! והיא כמובן כתגובה,צעקה חזרה ואמרה: "אל תצעקי עליי!",והלב שלי דפק בחוזקה,כי אני לא נוהגת בדר"כ להתנהג ככה,אבל כבר לא יכולתי יותר!!! הכל גלש!לא יכולתי לשמור בבטן יותר.נמאס לי מהצביעות שלהם כלפיי! כי אני יודעת שגם להם יש מטען כלפיי. והכי משגע אותי,שבעלי עוד אומר לי-לכי תבקשי ממנה סליחה שהרמת עליה את הקול. כי הוא עצמו מפחד מהתמודדות מולה,והוא מת מפחד שהכל יתערער ביחסים,שהוא לא אומר אף פעם כלום,ושומר הכל בבטן,ומתנהג כאילו הוא אחד מהאו"ם! ואני צריכה להילחם את המלחמות שלי מולם לבדדדדדדדדדד! וזה כל כך לא הוגן! הוא בעלי,והוא צריך לתמוך בי! וזו גם המשפחה שלו!למה אני צריכה לסבול יחס כזה? בגלל שאני מובטלת אז אני פחות בן אדם טוב? פחות שווה? ואני החלטתי להתרחק מהם,ולא לבוא לאכול בימי שישי.אבל כמובן שזה לא יכול להימשך זמן ארוך מידי ככה.וכמובן שאני לא יכולה לדרוש גם מבעלי להתרחק מהם.אבל אני לא יכולה יותר עם העמדות הפנים האלה! ועם היחס המגעיל שלהם כלפיי! ואני כבר כמה ימים אוכלת את עצמי מבפנים מה לעשות?????????? ולא ישנתי בלילה מרוב מחשבות...ואני פשוט מרוסקת!ואני מרגישה שאני עושה לעצמי עוול גדול בגללם. אבל זה פשוט משפיע עליי נורא.ואני רוצה לצעוק להם את מה שאני מרגישה! שיידעו איך הם נותנים לי להרגיש!הם שופטים אותי כל הזמן,כאילו אני כל שישי מופיעה לבית משפט,כאילו ביצעתי פשע נוראי! למה זה מגיע לי??? גם ככה קשה לי עם כל התקשורת עם משפחתי (אבא,אמא ואחותי)ואני אוכלת מהם לא מעט חרא ועוגמת נפש,כי היחסים בינינו מאוד מורכבים,ויש המון מטענים רגשיים,אז למה אני צריכה גם את החרא מהמשפחה שלו? למה? אני רוצה רוגע ושמחה בחיי,ולא עצב וכאב!!!
חברתי הטובה אמרה לי שלדעתה אני חייבת להוציא את הדברים החוצה ולדבר עם חמותי וגיסתי ולהגיד להן מה אני מרגישה,ואיך הן מתייחסות אליי.אבל אני יודעת שאיך שאעשה את זה,הן יתקפו אותי (הן ממש מחנה אחד מולי) בכל הכוח! ומצד שני,אני לא יכולה להמשיך לאכול את עצמי ככה...זה לא ייתכן!
הייתי שמחה לשמוע את דיעותכם השונות,ולקבל עזרה להחליט.
תודה מראש על תגובותיכם...
ויום טוב,למרות הכל

 

[ordanco]

התחלה

שלום,
את אכן בתקופה לא קלה, וזה המצב שלך כרגע.
כרגע ללא עבודה, מערכת יחסים משפחתית כזאת.
זה מה שיש.
מה את רוצה שיקרה?

 

[MOTHERHOOD2011]

רוצה שינוי

רוצה רוגע ושמחה בחיי,ולא כעס,כאב ועצב!
זה מה שאני רוצה.

 

[ordanco]

וואו

אחלה תשובה,

גם מהירה וגם חדה. תשובה שבאה מבפנים והתפרצה החוצה.
החלק המורכב אך הכי אפקטיבי ומענין,
הוא להתחיל ליצור את רוגע ושמחה בחייך כיום,
למרות המצב והאנשים מסביב.

אני לא מדבר על משהו פלסטי וחיצוני בלבד,
אלא רוגע פנימי עמוק, כזה שעושה טוב מבפנים.

זה קצת מורכב לעשות לבד ועבודה עם מאמן יכולה להועיל לך.
יש בתשלום ויש סטאזרים ללא עלות או בתשלום סימלי.

יקרה מגיע לך רוגע בחיים. הגיע הזמן שתתחילי לייצר אותו עבורך

 

[MOTHERHOOD2011]

שלחתי לך מסר

 

[רה בהזמנה]

לנתק את הקשר איתם ולהרגיש טוב

כשהחלטת להתרחק פעלת נכון. כשאנשים פוגעים בך שוב ושוב, תחשבי עליהם כמו על נייר שיוף זכוכית. הם יכולים לשרוט ולפגוע, אבל את מסיימת משוייפת והם מסיימים כחסרי שימוש.
ראית שאת לא יכולה להכריח אותם לכבד אותך, אבל את כבר מבינה שאת יכולה לסרב להיות מושפלת. הדבר הנכון הוא להתרחק מהם לגמרי, לא לדבר איתם בכלל, ולתת לזה הפסקה גם אם נתת לזה הפסקה זה אומר שאת צריכה לתת להם עוד זמן של נתק. הם רק מראים לך איזה אנשים את לא רוצה להיות. הם עושים לך רע, אז הם לא האנשים שאת צריכה להיות איתם בקשר.
אני מכירה את הנקיפות המצפון כשאומרים לי להתרחק מאנשים, פתאום אני מגלה שקשה לי, ממציאה תירוצים למה לא כדאי ("זו משפחה"...). ואני מרגישה שגם לך יש את זה. אבל, להיות תלויים באנשים שמזלזלים בנו ולרצות להמשיך קשר איתם כשזה עושה לנו רע, זה דבר שכדאי לבדוק ולהבין שבעבר קיבלנו מהם הרגשה טובה, ציפינו להמשך אז נתנו את הלב שלנו אליהם. ואם אנחנו רואים שהם מזלזלים בו, ושקשה לנו לעשות נתק תמידי איתם אז זה אומר שתלינו את עצמנו בהם ובזה אנחנו צריכים לטפל. צריך למצוא את השלווה בתוך עצמנו גם כשיש נתק מוחלט איתם. לטפח את עצמנו עם אנשים שמכבדים אותנו ולא לפגוש אנשים שבהתחלה יכבדו אותנו ואחר כך נגלה שהם מזלזלים בנו אחרי שנתנו בהם אמון.
אז לדעתי, את צריכה להתנתק מהם ולעבוד עם עצמך על להרגיש טוב עם עצמך בלי הקשר איתם, כי רואים שהקשר איתם עושה לך רע מאוד כבר במשך תקופה ארוכה.

שתרגישי טוב, תהי מאושרת, כולנו בעזרת השם שיהיה לנו רק טוב בחיים. אמן !

 

[ordanco]

להרגיע את הסוסים

לי אישית נראה קצת היסחפות

אינך יודע את כל הסיפור שם ולתת עצה של הפרדות משפחתית זה מסוכן,
על הפוסט הראשון שהיא כתבה, לפני שאילת שאלה אחת אפילו.
יכול להיות שניתוק משפחתי יקרה ויכול להיות שלא.

נורא קל לרשום בפורום מילים ומשפטים,
אך אני ממליץ קצת יותר עדינות לפני שעושים באלגן בחיי אדם.

אני חושב שהבאת את חווית חייך, זה חם, כנה ואוהב, שווה להציג את זה ככה - כניסיון שלך

 

[MOTHERHOOD2011]

שלום לך

חיממת לי את הלב במילים שלך!
כמה כיף לשמוע מילים כאלו,אחרי התקפות מגעילות שספגתי בפורום "חמותי ואני" כאשר הם בכלל בכלל לא מכירים אותי כבן אדם.
אני בן אדם באמת מאוד כנה שאומר את מה שיש לו על הלב.
תודה )

 

[ענבל כהן חמו]

הכללות

יקירה,
את עונה בהכללות שבאות מתוך הכאב שלך. לא נכון לכוון אנשים לפי ניסיון החיים שלך, במיוחד כשהוא כואב ופגוע. אני מזמינה אותך למצוא את הפתרונות לאושר ושמחה בחיים שלך, ומשם להראות לאנשים את הדרך, ולא מתוך הכאב.

 

[MOTHERHOOD2011]

הי רה בהזמנה

אני מסכימה איתך בעיקרון שצריך להתרחק ממה שעושה לך רע. כמו אש שאפשר להיכוות ממנה.כי זה מה שקורה לי. אני מרגישה שאני מקבלת כוויה ועוד כוויה ועוד כוויה,ונשארות לי צלקות בכל הגוף מהם. ולמה זה מגיע לי? למה זה צריך להיות ככה? לא מגיע לי להיות מאושרת במשפחה?
אני בכל אופן,לא מתכוונת להגיע לשם בזמן הקרוב,ומצידי שיקפצו לי מה שיגידו על זה. אני חייבת לעשות את מה שטוב לי!
אין ספק שיש קשר גם להרגשה שלי עם עצמי בתקופה האחרונה.
אבל יש גם מעבר,יקירתי.זה דברים של שנים. שפשוט טיטאו מתחת לשטיח. ואני בטוחה שיש לחמותי דיבורים צפופים עם גיסתי עליי מתי שיש לה מה להגיד.

מה אני אגיד לך...מקווה באמת לטוב,כי אין לי כוחות. ואני בשום פנים ואופן לא רוצה שזה יפגע במשפחה האישית שלי(בעלי והילד שלי)!
יום טוב.

 

[רה בהזמנה]

תתחברי לפייסבוק רק שם תקבלי חיזוקים


You don’t ever have to feel guilty about removing toxic people from your life. It doesn't matter whether someone is a relative, romantic interest, employer, childhood friend, or a new acquaintance — you don’t have to make room for people who cause you pain or make you feel small. It’s one thing if a person owns up to their behavior and makes an effort to change. But if a person disregards your feelings, ignores your boundaries, and "continues" to treat you in a harmful way, they need to go.

בקובץ המצורף תמונה ובה כתוב; לעולם אל תיתן לבדידות לקחת אותך בחזרה לזרועות של מישהו שאתה יודע שלא שייך לך (שלא אהב אותך אף פעם למרות שרצית שיאהב אותך, ניסית וזה לא הצליח כי הוא המשיך לא לאהוב אותך).

 

[MOTHERHOOD2011]

תודה

 

[ענבל כהן חמו]

טיפול

יקירה,
אני קוראת וחשה את המצוקה שלך.
יש לך יחסים עמוסים עם המשפחה, אך ממה שאני קוראת אני מרגישה שחלק מהעומס נמצא אצלך ובמצוקה שאת באה איתה ולא מגיע מהם.
לדוגמה - אני גם אמא למתבגרות בנות 12 ו-17. זה גיל שבו ילד יכול להיות מאוד לא תקשורתי, בלי קשר אלייך, מתוך העומס שלו.
את מייחסת למשפחה הרבה מחשבות ותכונות. יכול להיות שחלק מזה נכון, אך אם את היית פחות במצוקה ומרגישה יותר בטוב עם עצמך, יכול להיות שזה היה פחות מפריע לך, ומצד שני היית מצליחה לבנות איתם קשרים נעימים יותר.
כרגע אני רואה את העבודה שלך עם עצמך - בטיפול או באימון. לברר לעצמך את ענין העבודה, לבדוק מה קורה עם תחושת הערך העצמי שלך, ואיך אפשר להתנהל בתוך היחסים איתם באופן פורה יותר.

 

[ivgy1980]

תחייכי כל היום, בתור התחלה!

שימי פס על כולם - חיוך לפני הכל!!

 

[TodiS]

שלום יקירה, אשמח לומר לך את דעתי.

שלום אשה יקרה..
אני מקווה שלאחר שפרקת את מה שעובר עליך בתקופה האחרונה על הכתב, את חשה הקלה מסויימת..
אין ספק שלפעמים לשתף ולפרוק זו הדרך הטובה ביותר להתחיל לטפל בעצמך

את מרשה לי לומר לך כמה דברים מהסתכלות מהצד?
אני מבינה שאת חווה את משפחתו של בעלך כמשפחה ביקורתית, שלא מתעניינת בך ולא תומכת בך.
אני חושבת שבגלל שאת כל כך עמוק בתוך החשיבה הזו שלא תקבלי אוזן קשבת בצד השני, את לא מנסה אפילו להתחיל לשתף ולגרום לצד השני להקשיב לך.
מתי בפעם האחרונה שיתפת אותם בכנות על כך שאת עוברת ימים קשים? שאת מתוסכלת מכך שאת לא מוצאת עבודה? שגם לך קשה?
עצם זה שתשתפי אותם לא מעיד על חולשה מצדךף להפך - זה לתת להם הצצה לעולמך, לתת להם את ההזדמנות להבין אותך ואת מה שעובר עליך,
מה שבעצם כל כך חסר לך בתקופה האחרונה.

אני חושבת שכרגע המושג של "תקשורת" לא קיים בינכם.
אם זה משהו שאת רוצה לשנות, וליצור יחסים של קרבה, אהבה ושיתוף, אני חושבת שהשינוי צריך להתחיל ממך.
הוא צריך להתחיל ממך כי רק את יודעת מה את מרגישה, רק את יודעת מה את רוצה לשנות, ורק את יודעת לאן את שואפת להגיע ביחסים איתם.

מתחילים בקטן.
את נכנסת הבייתה. שואלת את חמותך מה שלומה, איך עבר עליה היום? אותו הדבר עם גיסתך.
תעשי את זה ממקום של עוצמה, ממקום של לקחת אחריות על היחסים ועל האווירה הטובה בבית,
הרי אין ספק שכרגע אתם בדרך הנכונה להמון משברים ואווירה לחוצה בבית - האם זה מה שאת רוצה? אני רואה שלא.. אני מבינה שלא.
תשבו מסביב לשולחן, שתפי אותם בנוגע לחיפוש העבודה.
את יכול להגיד שהרבה זמן לא שיתפת אותם לגבי העניין של העבודה כי תמיד חששת מהתגובות שלהם,
אבל שזה משהו שהיית רוצה לשנות, כי בסופו של דבר זה משהו מאוד משמעותי ומרכזי שקורה בחייך, ולא לדבר על העניין הזה - זה פשוט ליצור קיר בינך לבינם.
וזה מה שהם מרגישים יקירה שלי.
הם מרגישים שאת לא משתפת, שאת רחוקה - שהם כבר לא מכירים אותך.

עכשיו תראי, אני כותבת המון עליך ולא עליהם.. נכון - כי אני לא מכירה אותם ולא קיבלתי הצצה לעולם שלהם.
אני רק יכולה להגיד לך שהדרך לשנות דברים היא לעיתים לשנות את זוית הראיה שלך,
על איך את בוחרת להסתכל על סיטואציות וקשרים עם אנשים.

אני בטוחה שאם תפעלי ממקום של אהבה וקרבה, את תראי איך בני המשפחה מושיטים לך יד בחזרה.

שיתוף יקירה! תדברי!

אגב,
אני בחורה צעירה בת 26, זוהי איננה דעה מוסמכת כלשהי,
רק על סמך נסיוני ודעותיי.

המון בהצלחה

 

[MOTHERHOOD2011]

הי

קודם כל חשוב לי להגיד לך שאת נשמעת מאוד נעימה מהכתוב שלך,גם אם יש דברים שלא ממש הסכמתי איתם.
זה נשמע מאוד נחמד וורוד מה שהצעת,אבל לא מציאותי כל כך לצערי! מדובר פה באנשים פרימיטיביים בחשיבתם,אנשים שחושבים בעיקר על עצמם ועל הקושי של עצמם ולא רואים את האחר(את יודעת שאפילו ימי הולדת הם כבר לא חוגגים?),כשכתבת לשבת מסביב לשולחן ולשתף אותם בקושי שלי בעבודה...חייכתי...כי זה כל כך לא מה שיכול להיות,ואני אסביר למה...
א. הם מעבירים לי מסר שהם כמו אויבים שלי,וברגע הראשון הם יתקפו(מדובר בעיקר על חמותי וגיסתי,כן?) וישימו לי רגל.אז אני ממש לא מעוניינת לשתף אותם בשום דבר אישי שלי,שייתן להם קלפים עליי.ממש לא חכם.זה עצוב מאוד,אבל זו ההרגשה!
ב.אין שם אוירה כזו שיישבו איתי ויקשיבו לי.כל יום שישי זה כמו סרט שחוזר על עצמו. גיסו של בעלי מדבר כל הערב על ענייניו,וכולם מקשיבים לו. אז למי איכפת מה עובר עליי בכלל?

הלוואי,ומה שרשמת היה ישים! תאמיני לי.
כל כך כואב לי שהם כאלה,ושזה היחסים.
כי גם ממשפחתי הביולוגית אני לא מלקקת דבש,אז חשבתי שאולי אתנחם בהם,וגם זה לא

 

[ערן1 האחד]

תגובתי

היי
אני קורא את הפוסט ..ופשוט מסרב להאמין למה שאני קורא.
מוזר הוא בעיני ,שאם הייתי מכניס אותך לדר עם צחנה תוך מספר שניות היית עוזבת
אבל להיות המקום שאת נמצאת בו ,את מחזיקה שנים.
ראשית כל הכבוד ,על התגובה .
ממליץ לך לעבוד על אסרטיביות ולנהל עם משפחת בעלך , שיחה ענינית בנושא.
לאחר מכן תוכלי לקבל החלטה כיצד לנהוג.
לעולם אל תתני לאף אחד לההתייחס אליך ככה .
בהצלחה

 

[MOTHERHOOD2011]

הי ערן1 האחד

העניין הוא שהגישה של חמותי וגיסתי היא שהן תמיד צודקות,ואני זו שרואה את הדברים שלילי,ומה בעצם אני רוצה מהם? הם אף פעם לא ישתנו. ואם אני רוצה שינוי,אז אני צריכה לעשות את הצעד,אתה מבין? הם אף פעם לא יעשו.זה פשוט מתנשא כל כך,ומגעיל אותי שבא לי להקיא! למה צריך להיות ביחסים של מלחמה כל הזמן? גם אם זה לא ישיר,ורק מאחורי הקלעים? זה מתיש נפשית פשוט. ואני מסרבת לסבול מזה יותר.אבל מצד שני אני לא רוצה בשום פנים ואופן שזה יפגע ביחסים שלי עם בעלי בגלל כל זה!

 

[רה בהזמנה]

תני להם צ'אנס אחרון בתקופת

זמן ארוכה שבה את אומרת להם "שלום" פעם אחר9 פעם לאחר שהם לא מחזירים לך (בהנחה שהם לא יחזירו לך שלום). אם הם עברו את התקופה (מבחן) אז תדעי שאת, בעלך וילדיך, לא הפסדתם כלום, אלא הרווחתם. ותוכלי לנתק איתם כל קשר בלב שלם.