מוזר....

יעל.פ.

New member
מוזר....

הלוואי שיכלתי לכתוב איך אני מרגישה, זאת בדיוק הבעיה- כלום. אני לא יודעת מה אני מרגישה ואם בכלל... קמה בבוקר, מדלגת לי בשמחה לבית הספר (ועוד לבי``ס!!!) בלי שום סיבה מיוחדת, בצהריים שוקעת בדיכאון עמוק ובערב....בערב כלום. ימים שלמים של כלום. לא שמחה ולא עצובה, לא חם לא קר, עושה דברים כי צריך ולא כי רוצה, בכלל לא רעבה... יושבת עם החברים, כולם ביחד וכיף. יושבים ביחד, הם איתי אבל אני איפשהו מרחפת בחלל החדר, בוהה בתקרה ושקועה בכלום שאופף אותי! מילא עצובה או שמחה או משהו באמצע, אבל כלום???? זה הרבה יותר גרוע מכל דכאון שהוא, זה נורא הזמן לא זז אבל פתאום נגמר היום בלי שעשיתי משהו מיוחד, בקושי הוצאתי מילה... לא יודעת מה עושים, יעל המרחפת...
 
יעלי..

רוצה לעודד...לנסות ולגרום לך להרגיש...ולהרגיש טוב. רק יכולה לומר לך שההרגשה הזו מוכרת לי מקרוב. ובגלל זה יכולה לומר לך כי היא חולפת. יש תקופות כאלו...תקופות של בילבול וחוסר עניין בכלום... תקופות של ריחוף ובהיה באוויר...שהמחשבות לא באות... שהתחושות והרגשות לא עולות...נשארות בבטן מבלי שאנו יכולים לראותן...לחוש אותן. ואז הכל מתערבב...השמחה...העצב...התקווה....היאוש...הרצון...אי החשק... הכל יחד. ונדמה כי אין אנו חיים באמת...נראה כאילו אנו רובוטים אנושיים... אבל אנחנו לא. והתחושה הזו לפעמים באה כדי לעזור לנו בתקופה קשה בה קשה מידי להתמודד עם הכל. ובעזרת אותו כלום אנו יכולים להמשיך ולא להשבר. אל תבהלי ממה שאת מרגישה. זה טבעי...זה חלק מההתמודדות. וזאת את...גם אם נדמה שלא. זו יעלי. אולי מרחפת כרגע..אבל יעלי. וגם הריחוף הזה יעבור ולא ישאר לעד. כמו הכל בחיים שלנו. אנחנו פה. וגם את. ומי יודע...אולי עוד תתגעגעי לתקופה הזו. שלך אני.
 

t@gel

New member
יעלי....

לכל אדם יש את הלא כלום שלו. ההרגשה כאילו העולם מסתחרר ואתה מביט בו מהצד, כאילו לא שייך. התחושה שלא נצליח לשוב ולהתחבר אל גלגל החיים הטבעי. ואז הלא כלום מוביל אותנו למחשבה שאנחנו שונים, מוזרים... אנחנו כל כך לא....רק נשמה שאבדה את עצמה והיא במסע מטורף לחזור לחיים. את מרגישה כלום ועדיין מרגישה שצריך להיות משהו, שאולי פספסת משהו... וזה מצויין..את ערה לעובדה שאת תקועה בלולאה של רגעים ריקים... אני רק יכולה לקנא בך על שאת נמצאת במסגרת שלא נותנת לך להתנתק לגמרי. עלייך להמשיך ללמוד, לראות יומיום אנשים....את לא נקברת בכלום הזה שבא ותוקף בערב...את יוצאת ממנו כל יום יעוד קצת ועוד קצת... אם רק תתאמצי...תוכלי למחוק אותו ממך....זה לא עולה כסף ולא דורש מאמץ מיוחד...אפשר להעלים את זה בזכות מחשבה..... חשבי על עצם היותך מוקפת בחברים, משפחה, אהבה....החיוך כבר יבוא לבד... ועל זה....אני מודה....כל כך מקנאה בך....... אם תרגישי כלום גם הערב...תוכלי להיות כאן איתי...נרגיש כלום יחד תגל
 
למעלה