מוזה

[klavtulit]

מוזה

הגעתי למסקנה המבאסת שאני צריכה מוזה כדי לכתוב. עד לפני כחודשיים הייתי לומדת עם הלפ טופ עלי בחדר השינה. הייתי יכולה לשבת/לשכב שעות ולהישאר (יחסית) מרוכזת (חוץ מחיבור אינפוזי שיש לי לתיבת המייל שלי כמובן: )). עכשיו אין לי ברירה, אלא ללמוד בסלון - שם נמצאת בת החודש וחצי שלי בעריסה שלה, ואני פשוט לא מצליחה להתרכז ! מאז הלידה לא התקדמתי עם הכתיבה בכלל, מתסכל נורא. בהתחלה חשבתי שזה קשור ללופ הפיפי-קקי-ציצי (מעניין אם יש קשר או סיבה לכך שהמילים הללו באותיות כפולות) שמעסיק אותי כל היום, אבל נראה לי שבנוסף זה עיניין המוזה שפשוט אין לי במקום מושבי החדש. מכירים את תופעת המוזה ? מישהו מזדהה ?? ולא, צרת רבים לא תעודד אותי, אולי רק תעזור לי להרגיש שפויה..

 

[tulkin]

אני אמנם לא אמא,

אבל זה לא קשור למוזה. אמא בת חודש וחצי באופן טבעי לגמרי עסוקה (פסיכולוגית) בדברים אחרים. נכון, אפשר ל"הילחם" בזה, אפשר להבנות את זה בכל מיני דרכים כדי "למזער" את ה"נזק" שנגרם ל"מטרות" ה"רגילות". אפשר ליצור סביבה בה אפשר לכתוב, לעבוד וכו'. אבל אם מהעיסוק ב"מוזה" אפשר להסיק שאת מחפשת סוג של השראה שמגיעה באופן "טבעי", אז החדשות העצובות הן שכנראה זה לא יגיע בזמן הקרוב. אגב, אני נמצא בדיוק בתהליך שמנסה לעזור לי להיות אפקטיבי יותר בכתיבה שלי (זה לא עובד! אני כותב כאן בפורום בדיוק בזמן שאני אמור לעבוד). הרעיון המרכזי של התהליך הוא שכתיבה לא עושים כשיש מוזה. כותבים כל הזמן. כל פעם קצת. הופכים את זה להרגל. צעדים קטים ומדודים. אם מחכים שתגיע ה"מוזה" אז לפעמים היא מגיעה ואז זה אחלה, אפשר לכתוב תזה שלמה בשלושה ימים (יש לי נסיון בזה). אבל לפעמים יש פחות מזל (לא לגמור הצעת מחקר יחסית פשוטה במשך שנה שלמה. גם בזה יש לי נסיון). איילת עוז (חברה כאן בפורום!) כתבה קצת על זה כאן: http://www.ayeletoz.com/?p=565

 

[klavtulit]

צודק ולא צודק

אכן עסוקה נפשית ופיזית (!) עם הקטנה, אבל ברור לי שזה גם עיניין של מוזה, כי גם לפני כן היה לי קשה ללמוד על הנייח שבסלון. יותר מידי גירויים סביבי (המטבח גם נחשב לגירוי אצלי : )), ובאמת הרגשה של חוסר ריכוז ומוזה. בחדר שינה אני מרגישה באמת אחרת, יודעת שנשמע אולי מוזר. מה שכן העלת נקודה מעניינת - כתבת ש"כותבים כל הזמן". לי נורא קשה לכתוב קצת ולהפסיק. אני הרבה יותר פרודוקיבית בשעתיים עבודה, למשל, מאשר בפעמיים שכל אחת מורכבת משעה. עד שאני נכנסת לעניינים, חושבת על מה אני הולכת לכתוב, קוראת קצת וכו' לוקח לי זמן, ואז אם אני צריכה לסיים, נורא קשה לי לחזור לאותה נקודה. הלוואי והייתי יכולה לכתוב כל פעם קצת ולהמשיך אח"כ, בינתיים הולך לי הרבה יותר טוב לשבת כמה שעות טובות ביום, רק שלאחרונה זה לא קורה לצערי.. אקרא את מה שאיילת כתבה, תודה לקישור. באמת כתבת תזה בשלושה ימים ?!

 

[אור302]

נראה שהרעיון הכי טוב הוא פשוט בלי אינטרנט

ככה הייתי עד השנה האחרונה. המצחיק הוא שבכל זאת הייתי שורף איזה 4 שעות ביום באינטרנט קפה (מאז שהשכן עזב ואיתו האינטרנט), אבל בין לבין הייתי עובד בלא הפרעות. מה שכן הרגיז הוא שהאינטרנט קפה היה כבר עולה לי יותר ממנוי חודשי לאינטרנט בבית וזה גם די מדכא שם בסופו של דבר, כל אחד תקוע מול המסך שלו, ואני די בטוח שההוא בפינה היה רואה פורנו. הייתה תקופה שניסיתי נואשות לבטל את הדפדפן בווינדוס ויסטה אבל לא הצלחתי. אבל אני לא ממש דוגמה. למען האמת, מעולם לא הייתה בעיה של מוזה.

 

[מרשמלו ושוקולד]

לא ייתכן שאת רצינית

ילדת לפני חודש וחצי ואת מאשימה את המוזה? אני בעד שתקחי לך לפחות עוד חודש לנוח... וחוצמזה, מה הבעיה שהתינוקת תהיה בסלון ואת בחדר השינה? אם היא בוכה, את לא תלמדי לא משנה איפה את. ואם היא לא בוכה, היא לא צריכה אותך צמוד אליה...

 

[klavtulit]

רצינית רצינית

מדובר בילד(ה) שני, כך שאין לי את כל ההלם של הפעם הראשונה. מרגישה שאפילו חודש וחצי זה יותר מידי זמן מבלי לעשות משהו נוסף (את ה"גדול" ילדתי במקביל לתואר השני. ת'אמת היה קשההה). מניסיון - ככל שהם גדלים, שעות העֵרוּת שלהם גדלות. מה שאומר שהיא תהיה עירנית ותצטרך יותר תשומת לב מעכשיו. לכן אני רוצה לעשות עכשיו יותר, כך שאוכל להתפנות אליה יותר בהמשך. בקשר ללהשאיר בחדר אחר - זה כבר קשור לאמא החרדתית שבי. לא נצליח לפתור את זה כאן : ) תודה לתגובה.

 

[מרשמלו ושוקולד]

תשמעי, אם היא במקום בטוח עם בייבי סנס

אני לא רואה סיבה שהנוכחות שלך תוסיף... ודווקא נסיוני האישי מלמד שילד שני קשה יותר. אמנם אין הלם, אבל אחה"צ במילא מוקדש לילד הראשון, ולא נותרת לך טיפת אוויר לעצמך. אני את השניה שלי שמתי עם מטפלת בגיל 3 חודשים, אחרי שעם הראשונה נשארתי בבית שבעה חודשים ועבדתי במקביל.

 

[שלייבלה]

נצל"ש - אפשר לשאול איך עבדת במקביל?

הנושא, אהם, מטריד אותי לאחרונה, ואני תוהה האם ריאלי בכלל לעבוד בבית עם תינוק, או שמטפלת זו האפשרות היחידה.

 

[פלפל אנגלי]

מותר לענות?

בעיני, זה לא ממש ריאלי. בטח לא עד שנוצרת שגרה (וגם אז היא מופרת לעיתים קרובות. ככה זה תינוקות). לי היה קשה גם לעבוד בבית כשהילדים נמצאו עם המטפלת בבית. זו לא שלוות נפש מוחלטת או שקט שמאפשר עבודה, אלא רמה מסוימת של קשב גם כשהדברים נעשים מאחורי הדלת. אם הילדים היו בבית עם מטפלת - הייתי יוצאת לעבוד מחוץ לבית (בית קפה וכד'). היום, לעומת זאת, כשהם גדולים יחסית, יכולים להיות פה 7-8 ילדים רעשנים וצווחנים ואני מסוגלת להתנתק ולעבוד בחדר לידם. כי זה סוג אחר של קשב ודאגה מאשר לתינוק קטן.

 

[חתולבורדו]

לדעתי זה די לא ריאלי

תינוקות צריכים די הרבה טיפול ותשומת לב ובזמן שהם לא צריכים טיפול (פחות או יותר רק כשהם ישנים - והזמן שהם ישנים בו הולך ופוחת ככל שהם גדלים) את רוצה לנוח, וגם אם לא, מדובר בדרך כלל במקטעי זמן קצרים ולא צפויים שבהם את יכולה להקדיש כמה דקות לעצמך. אני עכשיו הייתי עם ילדה בת שנתיים חולה בבית, וזו ילדה גדולה, כך שהרבה דברים היא יכולה לעשות לבד וגם יכולה קצת לשחק לבד, ובכל זאת הזמן היחיד שהצלחתי לעבוד במשך היום היה בשנת הצהריים שלה וכשמישהו בא לעזור לי איתה (וגם אז לא כל כך כי היא עדיין לא רצתה לשחרר אותי).

 

[klavtulit]

מזדהה עם כל מילה.

 

[שלייבלה]

תודה לשתיכן\שלושתיכן!

האמת, שזו הייתה ההשערה שלי (שאין מנוס ממטפלת בגיל צעיר מאוד), אבל בעקבות ההודעה של מרשמלו חשבתי שאולי הייתי סתם פסימית. בכל מקרה, לקחתי את הדברים שלכן לתשומת ליבי, והם ייושמו בעת ובמקום בהם יהיו רלוונטיים אגב, טיפים וחוויות מהשילוב הנפיץ תינוקות ודוקטורט יתקבלו בברכה גם באופן רחב יותר...

 

[חתולבורדו]

איזה טיפים את מחפשת?

הטיפ העיקרי שאני חושבת עליו כרגע הוא שלמען הבריאות הנפשית כדאי להיות מוכנים לכך שאפשר לעשות הרבה פחות כאשר יש תינוק/ילד מאשר יכולת לעשות עד אז. גם אם הוא במסגרת, מספר השעות שנשאר קטן יותר ממה שהיית יכולה להקדיש לדוקטורט עד עכשיו. בנוסף, את עייפה יותר חלק מהזמן, לפעמים הוא חולה, וקשה מאד להוסיף שעות עבודה בערבים או בסופשבוע. בקיצור, אם מצפים להמשיך באותו הספק של לפני כן אפשר רק להתאכזב. חשוב להבין את זה כדי לא להרוג את עצמך מנסיון לעמוד בציפיות לא ראליות או לייאש את עצמך אם את לא מצליחה.

 

[שלייבלה]

אני לא יודעת איזה טיפים אני מחפשת

אבל אני מנסה לחשוב איך אני יכולה להתכונן ל"עולם שלאחר חופשת הלידה" - גם מבחינה נפשית, מבחינה פרקטית, וגם מבחינת התקופה שעוד נשארה עד הלידה (שאותה אני מנסה לנצל כדי להספיק כמה שיותר. זה מצליח באופן חלקי, אבל גם זה משהו). ומה שאמרת נשמע מאוד הגיוני, ומאוד חשוב. לקחתי לתשומת ליבי.

 

[יעל אפריל]

חתולבורדו אמרה את זה יפה

כמה דברים מהנסיון שלי, של שתי לידות במהלך הדוקטורט: מבחינה פרקטית, הייתי מחפשת מסגרת/מטפלת לתינוק לתום חופשת הלידה. אם יש מי שמציע לך עזרה: נצלי אותה לשמירה על התינוק בזמן שאת עובדת. אל תנסי לחזור לעבוד מהר. הקדישי זמן להחלמה ולהתאוששות שלך, זמן לעיבוד החוויה וזמן להסתגלות המשפחתית לתוספת הקטנה. אם תהיי לא פנויה, רגשית ופיזית, הסיכויים להתרכז ולעבוד הם קטנים מאוד. תשפרי את התפוקה שלך אם קודם כל תטפלי בעצמך. הכיני לעצמך 'תחנות כניסה' בחזרה למחר. הערות מפורטות שיעזרו לך להבין היכן עצרת ומאיפה להמשיך. מעבר לכל זה, צריך לדעת שאין מה לעשות. התפוקה מאוד יורדת.

 

[יעל אפריל]

בחזרה למחקר, לא למחר ../images/Emo13.gif

 

[פלפל אנגלי]

קודם כל - מזל טוב

וחוצמזה, תתכונני לאבדן שליטה. זו העצה הכי טובה שאני יכולה לתת לך. כמי שמאד אוהבת לסדר לעצמה את החיים לפי תכנית חומש ידועה מראש, אחד הדברים שהממו אותי בהורות הוא חוסר היכולת להמשיך ולהתנהל כך. כי, מה לעשות, מכל הבוסים שהיו לי בימי חיי, הקשוחים והתובעניים ביותר הם הילדים שלי - וביחס הפוך לגודל שלהם. ככל שהם קטנים יותר, כך הם גם תובעים (ומקבלים) יותר תשומת לב. אם מראש מקבלים את ההנחה שאחרי הלידה העולם משתנה, מאד, ולאו דווקא בכיוונים שאת צופה, קל יותר "ללכת עם הזרם" מבלי להתנגד, ולקבל את העובדה שיבוא יום ושיווי המשקל יחזור לעצמו - אם כי לאו דווקא באופן שאותו הכרת. וכן, זה קורה בסוף. מתאזנים. ככל שהדברים אמורים בדוקטורט, זה דווקא טוב - כי יש קצת פחות ג'ינגול בין סוגי התובענות השונים של קריירה ובית. יש מרווח נשימה רב יותר. אבל במקביל, צריך לגדל עמוד שדרה מאד רציני כדי להצליח להיות הבוס של עצמך ולהמשיך להתקדם - גם אם בקצב איטי - כשהעולם שמחוץ לדוקטורט תובע ממך יותר. אה, ועוד דבר, הפיקציה של חופשת לידה? פחחחחחח. חופשה זה לא.

 

[שלייבלה]

תויק! ../images/Emo6.gif

וכן, אני עובדת על ה"תתכונני לאבד שליטה". זה לא בא לי לגמרי בקלות (או יותר נכון - לנוירוטית-מתכננת-תוכניות-חומש-כמוני זה לא בא בכלל), אבל אני עובדת על זה. ובעיקר מנסה כבר מעכשיו להיות סלחנית עם עצמי כשזה יוציא אותי מדעתי. השנים האחרונות לימדו אותי לקח לא רע לגבי העובדה שכל התוכניות שלי באופן כללי לא שוות את הנייר-הדמיוני שעליו הן כתובות (בין היתר עם הבעל המפתיע הזה שהופיע פתאום, לא לגמרי ברור מאיפה...

) בנוסף, "לשמחתי" ההיריון לימד אותי מעט הלכות "את יכולה לרצות לעבוד עד מחר, אבל זה פשוט לא יקרה, אז תרדי מזה". ואחרי ההלם של ההתחלה, דווקא את זה, במפתיע, למדתי לקבל. ולדעת שגם 3 שעות עבודה ביום זה יותר מכלום, וזה מה יש. ושלחיות ברגשות אשם על הנושא לא באמת עוזר. ותודה על הברכות והטיפים. אני בטוחה שהנושא עוד יועלה פה על ידי בתקופה הקרובה

 

[tulkin]

וכמובן... מזל טוב.

שיהיה קל ובריא וכיף.

 

[מעיןבר]

וואי, פספסתי! ../images/Emo24.gif

שיהיה בשעה טובה! בדיוק יש בפורום שלי דיון על החיים לאחר הלידה: http://www.tapuz.co.il/Forums2008/ViewMsg.aspx?ForumId=973&MessageId=149555279 אני חושבת שיעניין לך לקרוא ואולי גם להחליט איזה סוג של הריונית את

. אם את צריכה טיפים וכו', אל תהססי לבוא לשאול גם אצלינו.