מה שלומכן? איך אתן עומדות בכל האזעקות?

meytall0

New member
מה שלומכן? איך אתן עומדות בכל האזעקות?

חייבת התנצלות- מיום חמישי אנחנו באילת, ומשום מה לא הצלחתי להיכנס מהנייד לתפוז.
יצאנו תחת האזעקות לסופ"ש מהעבודה של בעלי, והחלטנו להישאר באילת (אצל סבתא שלי) עד שהמצב יירגע.
אין לנו ממ"ד בבית, אז רצים למדרגות, והמצב ממש מחריד ובלתי אפשרי- הילדים בחרדות, כולנו במצור בבית כי אי אפשר אפילו לצאת מהבית מהפחד.
והאמת שכל כך קשה להתנתק, שכל היום הטלויזיה דולקת על ערוצי החדשות וליבנו נותר באשדוד..
אז מה שלומכן? בנות הדרום והמרכז? איך הילדים מתמודדים עם האזעקות?


מקווה לטוב,
מיטל
 

דנד1

New member
לא פשוט...

בראש תמיד ידעתי שיכול להגיע אלינו למרכז, אפילו צפיתי את זה לפני כמה ימים כשדיברתי עם מישהי מאשקלון אבל בכל זאת לא רוצים להאמיןץ האזעקה הראשונה תפסה אותי באוטו באמצע כיכר עמוסה עם אוריקי שלי באוטו מאחור צורחת וברקע אני שומעת צבע אדום ברדיו ואזעקה. עצרתי בצד הדרך ונמלטתי איתה לבניין קרוב-ממש לא נעים...
 

ידי קסם

New member
שאלה טובה...

עם כמה שמנסה שלא לשדר את הלחץ והפחד שלי לפני ביתי זה כמעט בלתי אפשרי.
היום כשנפל בראשון, בדיוק סיימה את החוג בלט שלה ונכנסנו לסופר שליד לקנות משהו קטן, בדרכנו לקופה, נשמעת אזעקה וזמן קצר אח"כ רעש עצום של נפילה והכל רעד. וכמה ד' לאחר מכן נשמעו ונראו הרבה אמבולנסים. במצב שכזה אי אפשר להסתיר את הלחץ והפחד. במיוחד שזה קורה 5 ד' מביתך והטלפון שבק חיים. הולכת במהירות עם הילדה הביתה והיקרה שלי למרות העייפות הרבה הפוקדת אותה ולמרות שרגע לפני בקשה שארים אותה, עושה כדבריי והולכת איתי במהירות רבה. בדרך, עוברת דרך חנויות, ואני ממלמלת ואומרת לאחרים היכן זה נפל, והיקרה שלי "אמא למה את מדברת על זה כל הזמן?", ואני אומרת לה "כי אני בלחץ" (ככה יצא!), מגיעים הביתה פותחת טלויזיה, מנסה להתקשר להשיג מישהו, עדין אין קו, סוף סוף טלפון בבית, מרימה, 'מרגיעה' את אלו שחשבו עלי... הקטנה-גדולה שלי מבקשת "מוצצי וחיטולי" נראה שזה הדבר היחידי שיכול להרגיע אותה עכשיו, אמא לא פנויה כעת לחיבוק, וכן למרות שהיא כבר בת שלוש וחמישה, זה כנראה עדין לא הזמן לעבוד על פרידה סופית מהמוצצי והחיטולי, עוד קצת, עוד מעט...
בנוסף, לצערי הרב, כפי שאז שיתפתי, בסמוך לחזרתי לעבודה שהיתה לפני שבועים וקצת, ואחרי בערך שנה של שקט ובגרות הנסיכה הקטנה-גדולה שלי חזרה להרטיב במיטה. לצערי הרב זה עדין פוקד אותנו, עדין לא נגמר, ועדין דורשת בבכי תמרורים שאני זאת שארחץ, אלביש, אטפל...
מחבקת את כולכן ומאחלת ימים של שקט ושלווה
 
למעלה