מה שאני חושב

[kfir number 1]

מה שאני חושב

אני רוצה לדבר על הסרטים הסנדק. אני בטוח שדיברו על זה אבל אני רוצה גם לראות מה אתם חושבים. בכל מקרה לדעתי אבל לא רק זה בין הסרטים הכי טובים בהיסטוריה של הקולנוע (נכון יש את האזרח קיין וכאלה) אבל הסנדק תמיד נשאר ה- סרט בה הידיעה. נכון שזה מבוסס על ספר של מריו פוזו אבל כל הכבוד שקופולה עיבד אותו לסרט כו מצליח כו מוצלח כו קלאסי. נכון שהיו לו כשלונות אבל שאני רק חושב על הסנדק/הסנדק 2 ועל אפלוקופסיה עכשיו אני אומר חבל שאין עוד סרטים או שחקנים או תסריטים כאלה. כבר לא עושים דברים כאלה. רק המשכונים זוועתנים או ריימיקים משעממים. זה רק אומר שהוליווד דלה ורצה לכסף כסף כסף וחבל. נכון כבר למעלה מ100 שנה יש את הקולנוע אבל זה לא אומר שאנחנו צריכים לראות ריימיקים והעדר מחשבה על סרט או יצירה. לי אין ספק ששנות ה70 זאת הפריצה של הקולנוע החושב (התפוז המכני, נהג מונית, קן הקוקיה) אבל אם אני רוצה לראות סרט שחושב ולא רק על שובר קופות (ולא רק על כסף) אז אני צריך ללכת לסרט זר (ולא שזה לא טוב) אני אוהב סרטים זרים (במיוחד ספרדית) אבל ארהב צריכה לדעתי חוץ מכסף לחשוב מעבר לזה. מה אתם חושבים? אגב הסנדק הייתה זריקת מחשבה לקולנוע האמריקאי.

 

[Clementine Kruczynsk]

קודם כל

הסנדק זה אכן יצירת מופת בכל סטנדרט שהוא. ואין שום קשר אם זה מבוסס על ספר או לא, גם אדפטציה צריך לדעת איך לעשות וצריך להיות מוכשר כדי לעשות את זה כמו שצריך. בנוגע להוליווד, הוליווד תמיד דיברה כסף, תמיד, גם פעם, לא רק היום. ולרב החידושים השונים שהיו בקולנוע (ושהגיעו להוליווד בהמשך) הגיעו מהשוליים - מהקולנוע האירופאי או מהקולנוע העצמאי האמריקאי. בהוליווד יש שיטת אולפנים וזה מה ששולט שם והדבר היחיד שמעניין אותם זה כסף ואיך אפשר להביא כמה שיותר אנשים לבתי הקולנוע. מבחינתי זה לגיטימי ואני לא רואה שום דבר לא בסדר בזה, זה עסק לכל דבר (ואותו דבר גם לגבי הטלוויזיה האמריקאית). ואם יש סרט "חושב" אמריקאי, סרט שהוא לא סתם אקשן או קומדיה דבילית לרב הוא מגיע מכיוון הקולנוע העצמאי ולא ישירות מהאולפנים (למרות שתמיד יש יוצאי דופן) אבל כן יש סרטים אמריקאים טובים, וכן היו סרטים ויוצרים פורצי דרך אמריקאיים בשנים האחרונות, אבל נכון שלרב סרטים "חושבים" הם אירופאים ולא אמריקאים, אבל זה תמיד היה ככה. מה שתמיד הניע את האמריקאיים היה כסף, הסאונד למשל שנכנס ב-27 עם זמר הג'אז של וורנר היה רק בגלל שוורנר היו בקשיים כלכליים והם היו צריכים משהו גדול וחדש כדי לעמוד על הרגליים, הטכנולוגיה היתה קיימת שנים קודם, אותו דבר גם עם הצבע ועם המסך הרחב, הכל היה בגלל שהאולפנים היו במצב קשה והם היו צריכים להתחרות מול אולפנים אחרים. ארה"ב תמיד דיברה כסף, אתה זוכר עכשיו את קן הקוקיה וכו' אבל כמו שעכשיו יוצאים מאות סרטים בשנה וזוכרים אחרי שנה עשירית מהם כך היה גם פעם, פשוט מה שנשאר לאורך זמן זה הסרטים הטובים. והתפוז המכני זה לא בריטי? סטנלי קובריק, מלקולם מקדוואל? ואני חושבת שהפריצה הגדולה של הקולנוע היתה בשנות ה-60 אם כבר, עם הגל החדש הצרפתי, הניאו ריאליזם האיטלקי וכו', בכל מדינות אירופה קרה משהו והשתנה הקולנוע, וקמו אנשים מוכשרים ועשו דברים אחרת. אבל נראה לי שבכל עשור שנסתכל עליו יש את זה.

 

[kfir number 1]

מה שאני חושב 2

לגבי כסף היה ותמיד ישאר אבל שמת לב שמשנות ה80 (1975 התחיל שובר קופות עם מלתעות של שפילברג) זה התחיל להתמסחר יותר מדי. לגבי שנות ה60 (בוני וקלייד והבוגר לדעתי היו בטופ) אבל בשנות ה70 האולפנים או יותר נכון המפיקים או האחראים על ההפצה כבר לא היו כמו משנים כקודם. ואז הגיעו סקורסזה וקופולה ונתנו ביטוי חזק לקולנוע האמריקאי. בכל מקרה ברור שהסנדק זאת יצירת מופת (גם הסנדק 2) אני לא אומר שאם זה ספר זה גרוע ממש לא אמרתי דבר כזה. אני אומר שזה עובדה. ואת צודקת על הגל החזק שהשפיע קצת על שנות ה70 באמריקה. וכן אני יודע שהתפוז המכני הוא של קובריק והוא בריטי (תסתכלי על החתימה שלי) זה היה הדגמה לשנות ה70 באופן כללי. אבל תסכימי איתי שאין מה לשוואה בין שנות ה70 לשנות ה2000. ושוב אני לא אומר שהיום אין סרטים טובים. יש אבל מעטים ולפני 30 שנים נעשו יותר סרטים טובים. שוב זה עובדה.

 

[Clementine Kruczynsk]

סקורסזה קופולה ושפילברג

התחילו כולם באותו זמן, סקורסזה הגיע מניו-יורק, קופולה מל.א. ושפילברג מהטלוויזיה. אבל הם היו באותו זמן, מה שבהחלט מראה את הגיוון בקולנוע (ואגב, למרות ששפילברג הוא מסחרי לחלוטין, הוא עדיין גאון קולנועי שאין הרבה כמוהו). ובהחלט יתכן שאחרי שהאולפנים ראו את ההיסטריה שהיתה עם מלתעות (או עם מלחמת הכוכבים הראשון) הם הבינו שהם יכולים להתמסחר עוד יותר. אין לי שום בעיה עם הטענות האלה, אני פשוט לא רואה בהם משהו שלילי במיוחד. ואני כמה שאני אוהבת סרטים אינטליגנטיים וטובים וחכמים, ואני אעדיף לראות את הסנדק בפעם המי יודע כמה על כל סרט חדש שרץ בקולנוע, אני נהנית מאוד מהקולנוע המסחרי, מסרטי האקשן הגדולים, מסרטי הקיץ (שאני כל כך מחכה להם) ומסרטי אולפנים שונים. צריך אחד ליד השני. אם לא היו את הסרטים הגדולים הבומבסטיים לא היה כסף בהוליווד (והרבה חברות עצמאיות ממומנות ע"י הוליווד) לעשות משהו קצת אחר.

 

[Clementine Kruczynsk]

ודבר נוסף

בכל אמנות יש את זה, לא רק בקולנוע. גם בספרות ובציור וכו' תמיד יש את ה"בידור להמונים", רק ששם זה לא כל כך דומיננטי כמו הוליווד.

 

[kfir number 1]

תודה

אוקי אני מקווה שאני יהיה פה הרבה ויחכים ממך ומכולם. תודה על היחס החם שנתנת לי (אני מדבר ברצינות ולא בציניות). ויש משהו בדרך.

 

[Clementine Kruczynsk]

תודה, באמת

והמטרה שלי לא היתה להחכים אותך (למרות שאני צודקת

) אלא לתת את דעתי בנושא ולפתח דיון

 

[kfir number 1]

תודה

אוקי אני מקווה שאני יהיה פה הרבה ויחכים ממך ומכולם. תודה על היחס החם שנתנת לי (אני מדבר ברצינות ולא בציניות). ויש משהו במה שאת אומרת.

 

[הקוסם השחור]

סטנלי קובריק הוא אמריקאי לכל דבר

 

[Clementine Kruczynsk]

אבל יש בו משהו מאוד בריטי

הוא נורא אהב לצלם באולפנים בלונדון וכל מיני דברים כאלה. לא יודעת. קשה לי לראות אותו אמריקאי

 

[hativa1]

לדעתי סרט המאפיה הכי טוב

הוא "הבלתי משוחדים", ובריאן דהפלמה הוא במאי המאפיה האהוב עליי. הכשרון הויזואלי שלו, ועוד הכישרון הכתוב של דייויד מאמט, הופכים את הסרט הזה לטוב יותר מהסנדק, מכיוון שהסנדק למעשה לא מציג לנו עלילה של ממש. הוא מציג יותר פרקים בחייהם של אנשי מאפיה, הוא לא עונה לכל החוקים של סיפור. לעומת זאת "הבלתי משחודים" עושה זאת ובגדול. אגב, אני חדש- קוראים לי נאור מנינגר, ואני עולה ליא' במגמת קולנוע בתיכון דרור

 

[Clementine Kruczynsk]

זה שזה לא עונה על חוקים

זה דבר טוב לא? ואם כבר אז החברה הטובים זה הסרט בה' הידיעה.

 

[Clementine Kruczynsk]

זה כן מציג עלילה כמו שצריך../images/Emo58.gif

מייקל הוא די הגיבור כאן (ועושה תפקיד חבל-על-הזמן). זה די הסיפור שלו, הוא המרכז. בהתחלה הוא לא רוצה להיות חלק מהעסק המשפחתי, עד שאבא שלו נפצע והוא מגיע לעזור למשפחה מחוסר ברירה ומבין שהוא טוב בזה, עד שבסופו של דבר לוקח את תפקיד האבא ונהיה ראש המשפחה

 

[hativa1]

אני לא חושב

אני השתעממתי בחלקים מהסרט, למרות שהמשחק והבימוי מדהימים, בגלל שלא הייתה עלילה של ממש. מי הגיבור בעצם? אל פאצ'ינו? אבל אם הוא הגיבור, אז מי הרע? מרלון ברנדו? אז איפה המאבק ביניהם? כל הסרט מורכב מקטעים קטנים, זמן שעובר. אין בו שום אלמנט עלילתי אמיתי, וזה מה שעושה אותו לפגיע ולמשעמם לעיתים, למרות גדולתו הטכנית והמשחקית. החבר'ה הטובים הוא סרט טוב, אבל אם תשאלי אותי- יש לו רק בעיה קטנה. ארוך מידי. חתכת רבע שעה עשרים דקות, והוא היה יכול להיות מעולה. אבל הוא לא "קלאסי", הוא מציג עריכה, צילום ומשחק מאוד מאוד מודרניים, ולכן הוא הופך פחות לקלאסיקה ויותר לסרט מודרני מוערך. "הבלתי משוחדים" הוא סרט מאפיה קלאסי, עם מסדר של שחקנים מעולים, בימוי מעולה, צילומים נהדרים, מוסיקה מעולה גם. תסריט טוב של תסריטאי מוערך. אידיאל.

 

[Clementine Kruczynsk]

חייבים רע בכל סרט?

לא נראה לי. גיבור צריך שיהיו כוחות מתנגדים סביבו, דברים שיקשו עליו, כן. אבל לאו דווקא דמות רעה. ומה אני יכולה להגיד. אני לא השתעממתי מהסנדק, את הבלתי משוחדים ראיתי מזמן וזה לא השאיר בי רושם עצום, בעוד שהחברה הטובים כן. אין מה לעשות טעם אישי, וכו'.

 

[שיר דויטש]

הבלתי משוחדים

זה לא סרט על שוטרים, יותר משהוא סרט מאפיה?

 

[Clementine Kruczynsk]

ת'אמת, זה גם מה שאני חשבתי

 

[שיר דויטש]

כלומר, יש שם את אל קאפון והכל

אבל הגיבור של הסיפור הוא אליוט נס קפה, סוכן האף בי איי המדופלם. וגימלי, בעיטת הצד שלו.

 

[Clementine Kruczynsk]

../images/Emo45.gif

 

[hativa1]

בפירוש לא.

מי אמר שסרט מאפיה, גיבורו חייב להיות מאפיונר? אני בפרוש חושב שזה סרט מאפיה, מכיוון שהוא סובב סביב המאפיה- אמנם המאבק בה, אבל המאפיה היא זו שמניעה את העלילה, והיא למעשה לב הסרט.