אתה שאלת- לא אני.
כרגע אני בשלבי סיום של אחד וכבר בתהלכי פזילה, נראים לעין, אל השני. השני רק התחיל ועולה השאלה הבאה: לא נקדו, מן הסתם, לכן קצת קשה לי לעמוד על המשמעות של המילים, נסה לעזור, בסדר? צריך לומר: השפה של הספר היא מאד משוחררת, אין בעיה עם קללות, סלנג ודברים גסים. הספר תורגם ב99. מתארים מעבדה. שני לברונטים בשלבי סיום עבודה. אחד, שהוא הדובר בקטע שאצטט, כבר סיים את שלו, עומד ונסמך על הקיר. הוא מעשן סגריה בזמן שהוא מתאר את הלבורנט השני שעוד ממלא כספת אחתבמבחנות ריקות. לכאורה נדמה שהמבחנות האלה באמת ריקות: "הרי כל מה שיש בו זה רק שתי דסקיות בגודל של צלוחית בשביל תה, כחמישה מילימטרים העובי, והמרחק בין הדסקיות כארבע-מאות מילימטרים, וחוץ מהמרחק הזה אין שם כלום. שום-כלום, רק ריקנות. אפשר לתחוב לשם יד, אפילו ראש, אם ממש נגנבת לגמרי מרוב שאתה נדהם. סתם ריקנות, רק אוויר וזהו. ויחד עם זה , משהו, כמובן, יש ביניהן, איזה כוח [...]" ועכשו הוא הולך לנסות להסביר לנו מהו הכוח המסתורי ופה יש משפט שאני מתקשה להבין (והוא קצת קשור לשרשור אחר שרץ פה, לאחרונה.) הנה הציטוט, בו, כזכור, מנסים להסביר את המסתורין: "לא, חבריא, קשה לתאר את הדבר הזה למי שלא ראה, הוא נראה נורא פשוט, במיוחד אחרי שהתבוננת טוב-טוב והאמנת סוף-סוף למה שהעיניים שלך רואות. זה כמו לתאר למישהו כוס או, חס וחלילה, כוסית: אתה רק מנענע אצבעות ומגדף בגלל התחושה של אין-אונות מוחלטת. טוב, שיהיה, נחליט שכבר הבנתם הכול, ומי שלא הבין, תיקחו את הדיווחים של המכון [..]" מה כתוב שם: הכוס של האמא שלך או כוס מי-עדן? כוּסִית או כוֹסִית? אם הלכנו על האפשרות הראשונה: לא שאני מבין בדברים האלה, אבל נדמה לי שהוא מתאר 'משגל נסוג'. (אין אונות מוחלטת.) אבל אין לי מושג מה הוא בדיוק מנענע באצבעות. (יש לכם עצה?) בכל-מקרה, זו לא האפשרות המעודפת עלי; לא עולם האסוסציאיות שלי, על כל-פנים. אם הלכנו על האפשרות השניה (שיותר נוחה לי, למען האמת.), בסדר, הבנתי מדוע שיכור מדבר על אין-אונות מול פיתוי האלכהול. אך שוב, מה הוא בדיוק מנענע שם באצבעות? איך אתה רואה את זה: כוסית שתיה או בחורה נאה? (דרך אגב, שכח מהקטע המצוטט, זה אמור להיות סיפור מעניין, גם נעשה על פיו סרט בשם 'סטאלקר', שעוד לא יצא לי לראות.)