מה קורה כשמתעייפים מלחכות?

[פלפלת במלח]

מה קורה כשמתעייפים מלחכות?

הי, יש לי חבר 3.4 שנים ואני בת 27 ומה לעשות כבר מתחיל להרגיש לי מאוד נכון לעשות את הצעד לקראת החתונה. או יותר נכון, שהבחור שלי יעשה את הצעד. הוא מרגיש שצריך להיות בטוחים ושהכל צריך להיות מושלם ביננו לפני, אבל אין דבר כזה מערכת מושלמת, תמיד יש על מה לעבוד. אני אני אומרת שזה לא תרוץ וממשיכה לחכות לו. בשנה שעברה עברנו לגור יחד אבל היה רע ומר- היינו אחד עם השנייה מהבוק עד הערב- בלימודים ובבית, והיה קשה מאוד. השנה החלטנו שאנחנו גרים בדירות נפרדות (רק שהוא החליט שזה לכל השנה...). אני ממש מרגישה שהלכנו אחורה. ז"א נחמד לי עם החופש שלי והזמן שלי אבל אולי יותר מידי נחמד, מבינים למה אני מתכוונת? הכיור נקי, אני מסדרת מתי שבא לי ועושה מה בראש. ומצד שני אני כבר לא יכולה לחכות שהוא יתחיל לזוז. בזמן אחרון אני מתחילה להתעייף מלחכות. אני לא רוצה ללחוץ עליו, ואמרתי לעצמי שאני לא אזכיר את הנושא באזניו עד סוף שנת הלימודים הנוכחית (כבר אמרתי לו שאני מצפה שיקרה משהוא בסוף השנה- או שנפרדים כי מחליטים שזה לא זה או שמתארסים), אבל אני פשוט לא יכולה עוד לחכות. מה עושים?? הייתי מאוד שמחה להעזר בנסיונכם האישי או בהצעתכם. תודה!

 

[2ש ל ג י ה]

אני מבינה את הרגשתך

אין מנוס..צריך לדבר על זה ולגשש לאן הרוח נושבת...אני דיברתי עם האיש שלי ככה שידעתי בעיקרון אם זו הכוונה שלו להמשך וברגע שהבנתי שכן ושהוא רציני אז כבר לא דיברנו על זה והוא הציע אחרי כמה חודשים. בכל מקרה,אני חושבת שזה קריטי שתגורו יחד אבל הפעם לא להיות כל הזמן יחד ולראות מה קורה..אם עדיין לא מסתדרים אז כדאי לחשוב על זה.

 

[פלפלת במלח]

אני יודעת שהוא רציני אבל מבחינתו

לחכות כמה שיותר, לא לחוץ לו....עכשיו כבר שנינו הסתדרנו בדירות החדשות שלנו ושנת הלימודים החלה, אז אין מצב לחזור לגור ביחד עד סוף השנה. כבר דיברנו על הנושא הזה כמה פעמים בעבר ומצידו ברור לו שהוא ירצה להתחתן מתישהו אבל לא לחוץ לו כמו לי. אני לא יודעת להסביר למה אני כל כך רוצה את זה עכשיו, אבל זה מה שאני מרגישה. גם אני חשבתי שלא לגור יחד השנה יתרום לנו הרבה, אבל עכשיו אני רואה שזה נורא מוזר אחרי שכבר כן גרנו ביחד. זה פתאום מרגיש כמו להיות חבר-חברה ולא בני זוג שחולקים את החיים יחד.

 

[אופנוברית ממאדים]

../images/Emo124.gif עזבי, לא חסרים דגים בים!

אין דבר כזה, או שמסתדרים או שלא! לחץ לימודים זו לא סיבה למריבות ובטח לא עד כדי מגורים נפרדים, את באמת רוצה להתחתן עם מישהו שלא מוכן לחיות איתך? מה הקטע הזה של בחורות, שכל מה שמעניין אותם זה חתונה? לא יותר חשוב למצוא את הבן זוג הכי מתאים לך, שהתקשורת בניכם כלכך מושלמת ששום לחץ או משבר לא יפריד בניכם? תחשבי על זה טוב טוב.. אני יכולה לשתף אותך, שביום שהאקס שלי (5 שנים היינו יחד) בא לי ביציאה כזו, שהוא רוצה שנחיה בנפרד (אחרי שחיינו, יחד, כמה שנים..) ניצלתי את ההזדמנות הזו בשביל לסיים את הקשר, כי לפעמים ההרגל משאיר אותך במקום שלא נעים לך להיות (רבנו המון!!!).

 

[פלפלת במלח]

לא הכל שחור ולבן

קודם כל, לא היינו רבים. הדחקנו את המחנק ולא דיברנו על זה עד לכדי פיצוץ ואז החלטנו להפרד. אז לפעמים צריך לדעת לדבר/לריב/להתווכח, זה בריא. יכול להיות שהפתרון של מגורים בנפרד הוא לא אידאלי, ואני מתחילה לגלות לאט לאט שאולי היינו צריכים למצא פתרון אחר, אבל זאת היתה החלטה משותפת, ולכן המקרים שלנו אינם זהים. וגם זוג שמיועד להיות יחד, תחת לחצים מסויימים חושף חולשות בזוגיות, וזה מה שקרה לנו. אני באמת מאמינה שאנחנו משלימים אחד את השני וטוב לנו יחד ויש לנו המון במשותף- החל מחלומות וכלה בשיחות ארוכות. יש בעיות בחדר המיטות, לא אכחיש, אבל זה סיפור אחר.

 

[נועה2321]

למה את חושבת שזה סיפור אחר?

אם כל כך טוב לכם ביחד, אז אולי מה שמרתיע אותו זה דווקא הבעיות בחדר המיטות?

 

[פלפלת במלח]

גם אותי הבעיה הזו מרתיעה

ולכן כשאני חושבת על חתונה אני צריכה לחשוב אם זה משהוא שאני או אנחנו יכולים לעבוד עליו, כי להמשיך במצב הקיים לא מאפשר לזוז קדימה. התקופה הבאה הולכת להיות מכריעה.

 

[אופנוברית ממאדים]

האמת.. זה ממש ממש מזכיר את מה

שהיה לי, אני יכולה להגיד לך.. שהיום אני נמצאת במקום הרבה יותר טוב ורגוע, את אהובי הכרתי אחרי חצי שנה שהייתי מאושרת לבדי עם האקס שלי הרגשתי שהוא הכי מתאים לי בעולם, בזכות השיחות האלה שאת מדברת עליהן.. אבל עובדה, טעיתי! שיחות אל תוך הלילה זה לא מספיק, רק ברגעים קשים מגלים אם הזוגיות הזו נועדה להתקיים ומהדברים שאת כתבת בעצמך, את צריכה להבין שכנראה זה לא זה, עם כל הקושי בדבר. תנסי לחיות עם מישהו שמעבר לשיחות גם נוח לך לחיות איתו (כי צריך לדעת להיות חלוקי דעות ולא להפוך את זה למריבה!), גם בימים קשים, רק אז תביני כמה זה חשוב.

 

[פלפלת במלח]

זה מעבר לשיחות טובות

יש בינינו חיבור מאוד חזק וטוב, אנחנו משלימים אחד את השני ומרגישים מאוד בנוח אחד עם השני. נראה שהכל מאוזן חוץ מהבעיה הזו- משהוא לא עובד בחדר המיטות. ניסינו לעבוד על זה וזה גם עבר לכמה שבועות כשהחלטנו על פרידה. ולכן גם חזרנו, כי היתה תקווה שזה נעלם אבל לא כך. הבעיה נשארה, אני לא מרגישה שאני נמשכת אליו כמו שאני רוצה להמשך לבן זוגי. האם יש קיים כזה דבר כמו חוסר התאמה מינית? כי מכל השאר אני מאושרת (נכון שהוא היה יכול להיות קצת יותר רומנטי בשבילי, אבל הוא מאוד מאוד משתדל במיוחד בתקופה האחרונה, ואני ממש מעריכה את זה).

 

[קליספרה]

היי - אני רק אורחת כאן

ומקווה שלא חוצפה להתפרץ לשיחה כל כך רגישה אבל חייבת להגיד לך שכל מה שאת מתארת - מצביע על חוסר תקשורת אמיתית. בחיים יש מצבים רבים של סיר לחץ, חכי שיוולד הילד

זה בדיוק הזמן שזוגות עם בסיס חזק יתפקדו כתף אל כתף, חוסר יכולת לתפקד כזוג במצבים של לחץ מעיד לדעתי על בעיה ענקית כזוגיות בעיות בחדר המיטות רק מחדדים את התחושה - לא יודעת מה בדיוק הבעיות אבל לא שמעתי על זוגיות טובה עם מין גרוע - למין יש חשיבות מעבר לאורגזמה - ומה חיים בלי זה זה חיים?

אתם יכולים להיות החברים הכי טובים שבעולם - יש לי כמה כאלה, אבל לא הם לא אלה שאיתם אני בוחרת לסחוב את עגלת חיי, ולהיכנס למיטה כל לילה. אני במקומך הייתי ממשיכה הלאה.ומחפשת את האיש הזה

 

[נועה2321]

תראי, אני אף פעם לא מגיבה בפורומים

אני פתחתי את השם משתמש הזה רק בגלל שראיתי את הסיפור שלך, כי נראה לי שאת עוברת משהו כמעט זהה למה שאני עברתי, ושאת עושה בדיוק את אותן הטעויות שאני עשיתי. הייתי עם החבר הקודם כמעט ארבע שנים, וגם כמוך הרגשתי שאנחנו מתאימים מכל הבחינות והוא בן הזוג המושלם בשבילי. חוץ מעניין הסקס. פשוט לא נמשכתי אליו (לעומת זאת, מאד נמשכתי לאחד החברים שלו, אבל כמובן שלא עשיתי שום דבר בנידון). זה הגיע למצב שממש הייתי נלחצת בכל פעם שהוא היה יוזם משהו במיטה. הייתי מתחמקת בכל הזדמנות, וכשכבר לא הייתה ברירה הייתי מזייפת אורגזמה אחרי כמה דקות רק בשביל שזה ייגמר כבר. אבל בכל זאת לא רציתי להיפרד ממנו, ואפילו, כמוך, חיכיתי בחוסר סבלנות מופגן להצעת הנישואין. הבעיה הייתה שאני ראיתי רק את הצד שלי, והחלטתי שאני יכולה לחיות עם הבעיה בחדר המיטות, אבל לא חשבתי בכלל על השאלה האם הוא מסוגל להשלים עם זה. ראיתי שהוא מרגיש את הבעיה, ושהיא מאד מעיקה עליו, אבל פשוט הנחתי שאם אני יכולה לחיות עם הבעיה, אז גם הוא יכול. כמובן שזה נגמר רע מאד, והיום, למרות שאנחנו עדיין בקשר, אני מרגישה שיש בו עדיין הרבה כעס עלי, ואני לא יכולה לומר שאני לא מבינה אותו. דרך אגב, עם החבר החדש (האמת, כבר לא כל כך חדש, עוד שבועיים אנחנו חוגגים שנה), הייתה לי בעיה דומה בהתחלה, אבל דווקא הצלחתי להתגבר עליה (כנראה שרוב הבעיות באמת נמצאות בעיקר בראש שלנו), אז אולי אם הוא באמת האחד מבחינתך, את יכולה לעבוד בינך לבין עצמך על הבעיה. מי יודע, אולי משם תבוא הישועה.

 

[פלפלת במלח]

שמחה כל כך לשמוע שאני לא היחידה

כבר התחלתי לכעוס על עצמי, איך זה שאני אוהבת בנאדם (או חושבת שאוהבת אותו) ולא מצליחה להביא את עצמי למצב שאני ארצה ושאני אהבה מהדבר הכי אינטימי בין בני זוג??... אני מרגישה שאני עושה לו עוול (וגם לעצמי. מעולם לא היתה לי בעיה כזאת מקודם). ואני כן ניסיתי כל הזמן הזה שאנחנו ביחד לעבוד על עצמי ועדיין מנסה. אני אוהבת אותו וכל כך מבולבלת. רגע אחד אני מקבלת את העובדה שאולי אני צריכה להמשיך הלאה, ורגע שני אני פשוט לא מסוגלת לראות את חיי בלעדיו. חברה יעצה לי להתחיל לכתוב יומן ובכל פעם שרע לי לכתוב בו. ואז אחרי תקופה לראות אם ההרגשה חולפת, אם משהוא השתנה. אולי זה יתן לי מענה.

 

[בלונד23]

וגם אני מתערבת בעדינות

כדי לומר שהיה לי בעבר עניין עם בחור מקסים ומיוחד אבל לא התאמנו במיטה, זה דבר שאי אפשר לפתור אותו לדעתי. וטוב תעשי אם תקחי פסק זמן מהאיש, תרשי לעצמך לצאת עם אחרים. הרי גם בלי הבעיה הקריטית הזו הוא לא שש לכיוון ההתמסדות, אז אני לא רואה למה להישאר שם ולסבול. את עוד צעירה ויכולה כמו כלום למצוא לך את נסיך החלומות שיסחוף אותך, במיטה ומחוצה לה.

 

[פלפלת במלח]

ומה אם הוא האחד?

ואני פשוט זורקת את הכל לפח?

 

[ט ו ש ה]

בתכל'ס? אין דבר כזה "האחד"

כמו שאת רואה מהסיפורים פה, יש לא מעט מקרים שבהם רק אחרי שנפרדים ממישהו שנראה לנו מושלם, מוצאים שיש יותר ממכסה אחד לכל סיר.... גם אני, כמו הרבה בנות פה, הייתי מעורבת עמוקות עם מישהו, גרנו ביחד, דיברנו על חתונה. כשנפרדנו הייתי שבורה, והייתי בטוחה שאני אהיה לבד לנצח, ושנה אחרי זה - במפתיע - הייתי מאוהבת עד מעל הראש, באיש המקסים שהפך בסופו של דבר לבעלי

אולי הוא האחד - ואז דברים יסתדרו כך או אחרת, אבל להשאר עם מישהו רק מהפחד של "לזרוק הכל לפח" זה הרבה יותר גרוע מאשר להיות לבד....

 

[פלפלת במלח]

../images/Emo7.gif

זה היה הרבה יותר קל פעם לחתוך קשרים קודמים כשראיתי שלא מתאים. עכשיו רע לי ועצוב לי יותר מאי פעם ואין לי מושג איך לעשות את זה ואם אני עושה את הדבר הנכון. הבטן כואבת לי כבר מאתמול. אני ממש מרגישה את עולמי חרב.

 

[בלונד23]

בדיוק - אין כזה דבר "האחד"

ואיך הוא יהיה האחד כשהוא לא מספק אותך במיטה?

 

[אביגיל מהר המלכים]

"האחד"? יש מחסור אנשים בעולם

ולא סיפרו לי?

יקירתי, אין כזה דבר "האחד". זה מושג שמתאים מכסימום לרומנים למשרתות, שם האביר תמיד סוחף את העלמה מעל רגליה ומציל אותה מעצמה. יש המון אנשים, ומתוכם בטוח יש כמה שאת יכולה ליצור איתם זוגיות טובה ובריאה ולחיות באושר, עם כל אחד מהם תהיה לך פשוט זוגיות שונה. אבל שונה לא בהכרח שווה ללא טוב. והכי חשוב: אל תישארי עם מישהו רק כי את מפחדת שלא תמצאי משהו אחר.

 

[פלפלת במלח]

זאת החלטה מטורפת

את אוהבת אותו והוא בנאדם מקסים. קשה לי להביט על הסיטואציה מבחוץ ולהיות קורקטית כמוך. הוא חשוב לי, הוא המשפחה שלי פה! (אנחנו גרים במדינה זרה, אני בלי החברים הקרובים שלי שאיתם אני מדברת על הדברים האלה, בלי המשפחה שלי ואין לי כתף לבכות עליה. זה הטיימינג הכי גרוע לעשות צעדים כאלה). אני מקווה שאת יכולה להבין את המצב שאני נמצאת בו. אני בטוחה שאם היינו בארץ הדברים היו נראים לי אחרת.

 

[מוריגיין]

כמו שאני רואה את זה, הזוגיות שלכם

הולכת אחורה במקום קדימה. במקום לגור ביחד ולבסס לכם חיים משותפים ולהעמיק את הקשר, אתם הולכים אחורה, ונסוגים כבר ממקום שהייתם בו. אם לא נוח לכם לחיות יחד, איך יהיה לכם נוח להיות נשואים? וגם אני הייתי במצב הזה, בערך. הייתי שבע שנים עם מישהו שבהתחלה היה סרבן חתונות. אחרי שעזבתי אותו בפעם הראשונה הוא הסכים שהתחתן, ועם הבטחות כאלה סחב אותי במשך עוד שנתיים, עד שהוא ניתק את הקשר. הייתי שבורה, בת 37 ולחלוטין לא מאמינה ביכולת שלי למצוא מישהו חדש. אחרי חודש פגשתי את האיש, ואתמול התחתנו. כך שיש חיים אחרי ה"אחד" והאהבה הגדולה וכל השאר.