טםטםטם.../images/Emo72.gif../images/Emo62.gif
הושיעו, אני מרגישה שהאוזניים שלי מסגילות.
אמ, אני בסדר גמור לשם שינוי.
חברה שלי עושה לי מצברוח הזוי ואני אומרת כלהזמן שלומפומפומ. ולחשוב שהרגשתי ממש רע לפני כמה שעות. הו, האושר, הו האופטימיות. תהרגו אותי.
לילה.
זה אחד הדברים הכי מדהימים בעולם, הכל כל כך יפהפה ומסתורי.
ברור שחורף! הדבר הכי כיף בעולם זה להבריז משיעור באמצע היום לטובת ריקודים פראיים בשלוליות תחת גשם שוטף ולחזור הביתה נוטפי בוץ!
הו, אני בנאדם שמתרגש מהמון דברים. אמ, שאומרים לי דברים שבאים מהלב, וגשם, וכוכבים, ושקיעה, וירח וכל זה
וגם יצירות מרגשות. ואנשים בוכים. -__-
המונמון דברים. חברות שלי, והבזקי זיכרון כאלה, וימים נעימים. חברים שלי מספרים שכשטוב לי אני הולכת עם הראש בשמיים ומחייכת כל הזמן ונתקעת בעצים, ובכלל לא שמתי לב לזה. XD כשאני ממש ממש שמחה אני גם מחבקת עצים, ועמודי חשמל, ואני מדלגת ברחוב, ואני באה לחברים שלי וצועקת "בואו מהר כי ממש ממש מתחשק לי לחבק מישהו!" או "אני אוהבת לחיות!" ושטויות כגון אלו. :X
אני נהנית לעשות יותר מדי דברים. המ, לצייר ולכתוב ולשחק משחקי תפקידים ולרוץ (
) ולקרוא, ולהיות או לדבר עם אנשימים שאני אוהבת ולטייל ברחובות או בשדה. אה ו, אני אוהבת לבשל עם אנשים כי תמיד יוצאים לי גושי בצק זעופים שמסתכלים עלי במבט זדוני. ואני אוהבת להרביץ לאנשים :X והמ, אני אוהבת לעשות דברים מוזרים, ולזגזג ברחובות, ולעשות לעצמי תסרוקות מכוערות, ולהתלבש מוזר. אהוי.
אני עושה כמעט הכל מתוך בחירה. בית ספר דמוקרטי אנד סטאף.
אני מעדיפה לא לענות על זה.
היום? הממ, ישנתי רוב הזמן. היפי-היפי-הי, לנוף יש שעות שינה פסיכיות. חוצמזה המון אנשים ביקשו שאני אצייר אותם, וציירתי, ואמרו לי שאני צריכה להיות ציירת רחוב אירופאית, וזה היה נחמד. והיה לי שיעור לשון נורא ואיום.
אני אוהבת המון צבעים. אבל בעיקר ירוק ולבן, וגם שחור קצת. וכתום.
הממ. אומרים עלי שאני אופטימית, אבל, המ, לא כל כך
אני מניחה שזה תלוי בתקופות וכלזה.
אממ.. הרבה שירים. blow away או here come the sun של ג'ורג' האריסון בדרך כלל מעודדים אותי. אם אני עצובה בגלל מישהו, אני שומעת שירים שקשורים אליו (כדי להיכנס עוד יותר לדיכאון. יופי של שיטה.
). לפעמים אני שומעת בוב דילן או שרלטאנס או סטון רוזס, וזה עוזר לי. ולפעמים אני שומעת להקות דיכאון ואז אני טיפשה.
לבית ספר הישן שלי ולאהבה הישנה שלי. וגם לעצמי בכיתה ז', שבה הייתי תמימה לגמרי, ואני וחברה שלי קפצנו מהמיטה שלה עם מטריות באמונה שנצליח לעוף.
בקרוב יהיה רוקי. ורוקי זה
טוב.
המ, אני זוכרת את כל החלומות שלי. אבל את כ-ו-ל-ם. זה ממש מטריד.
הייתי רוצה להיות במקום שיש בו גשם. הרבה גשם. המוון. אבל בעיקרון, הייתי רוצה להיות ילדה אינדיאנית בת שמונה באוהל באמצע יער עם המון אנשים שאני אוכל לחבק, וגחלים לוחשות, וגשם קפוא בחוץ.
אני אוהבת את העולם כמו שהוא, בדרך כלל. אבל הייתי רוצה שידעו הרבה פחות על העולם, שיהיו יבשות ומקומות שלא נחקרו,תופעות טבע שלא יודעים את פירושן, חיות שלא גילו, שכדור הארץ יהיה יותר מסתורי. אמ, ושיהיו פחות קודים חברתיים כאלה. :X
גם על זה אני לא אענה. הו, אני כותבת כל כך הרבה. איום ונורא.