מה קורה אתה???
שלום לכולם! שמי א' בן 25 מצפון הארץ. לפני 3 חודשים הכרתי משהי באחת מאתי ההכרויות באינטרנט. מהפגישה הראשונה היה בנינו "קליק" מטורף, אהבה ממבט ראשון, בחודש הראשון זה היה נראה כמו סיפור מהאגדות. כעבור תקופה מסוימת התחלנו לריב על כל שטות. הריבים שהיו בנינו לא היו רציניים ולא נמשכו הרבה זמן. הייתה לי הרגשה שכל ריב רק מחזק את הקשר בנינו. לפני כחודש בערך נוצר מצב שהייתי צריך להתפטר מהעבודה(עובד מדינה), אחרי ההתפטרות ובעצם עוד לפניה החלטתי לקחת את עצמי בידיים וללכת ללמוד ולשלב את זה עם עבודה. גם במהלך שירותי כעובד מדינה עבדתי בעבודה נוספת בשביל לשפר מעט את המצב הכלכלי. את העבודה הנוספת הזאת "סידרה" לי חברה שלי. הבעיה מתחילה בזה שהעבודה הזאת כרוכה בעבודה עם ההורים שלה באותו מקום במשך כל היום. אחרי ההתפטרות שלי מצאתי עבודה חדשה בחברת תקשורת גדולה ולפני כמה ימים הודיעו לי שאני עברתי בהצלחה את המבדקים ואת יום ההערכה ואמרו לי שהקורס מתחיל בתחילת חודש מאי. הודעתי על כך לה ולהוריה כי בתחילת מאי אני יעזוב את העבודה הנוספת על מנת להתחיל לעבוד בעבודתי החדשה. לפתע הודיעו לי שיש אפשרות להתחיל לעבוד כבר החל מיום ראשון הקרוב ואני מיד הסכמתי לכך. כשסיפרתי לה על זה אז היא התעצבנה עלי על כך שאני "דפקתי" את אבא שלה שבנה עלי בעבודה הנוספת שיש לציין אני לא ממש אוהב ולא מוכנה לשמוע את השיקולים שהניעו אותי להגיע להחלטה להתחיל את העבודה החדשה כבר ביום ראשון. היא אמרה לי שהיא לא רוצה לדבר איתי וסוג של ניתקה איתי קשר כבר כמה ימים. מהרגע הראשון שהתחלתי לעבוד אצל ההורים שלה אמרתי לה וגם להם שאני מפחד מזה שאם במקרה ומשהו לא יסתדר בנינו זה יכול לפגוע בקשר שלי אתה ואכן כך קרה. עכשיו היא לקחה את הצד של אבא שלה ולא מוכנה לשמוע על כך שאם הייתי ממשיך לעבוד אצלו עד סוף החודש הייתי מפסיד מבחינה כלכלית ואני כבר לא מדבר על זה שאני לא אוהב את העבודה שם עד כדי כך שאני סובל אבל עדיין מוכן לסבול רק בשביל שיהיה לי את האפשרות הכלכלית לצאת אתה ולפנק אותה. עכשיו המצב הוא כזה שאנחנו לא מדברים למרות שהיא אומרת לי שהיא פשוט צריכה להיות לבד ולהירגע ולא מדברת על פרידה אבל אני מצידי כבר לא יודע אם אני בכלל רוצה להיות אם אחת כזאת שמתעצבנת עלי משהו אני עשיתי אבל בעצמה עושה את אותו הדבר. יצא ככה שאני הגעתי להחלטה אגואיסטית כי לא חשבתי על אף אחד אחר מלבד עצמי ועכשיו היא גם סוג של חושבת רק על עצמה ועל אבא שלה ולא מוכנה לשמוע את מה שיש לי להגיד על כל העניין הזה. תעזרו לי להבין מה קורה אתה ואיך לצאת מהמצב הזה. יש לציין שאני אמרתי לה שאני מצטער שהכל יצא כל כך דפוק ומכוער אבל אני לא מצטער לרגע על ההחלטה שקיבלתי. תודה לכולם ושבת שלום.
שלום לכולם! שמי א' בן 25 מצפון הארץ. לפני 3 חודשים הכרתי משהי באחת מאתי ההכרויות באינטרנט. מהפגישה הראשונה היה בנינו "קליק" מטורף, אהבה ממבט ראשון, בחודש הראשון זה היה נראה כמו סיפור מהאגדות. כעבור תקופה מסוימת התחלנו לריב על כל שטות. הריבים שהיו בנינו לא היו רציניים ולא נמשכו הרבה זמן. הייתה לי הרגשה שכל ריב רק מחזק את הקשר בנינו. לפני כחודש בערך נוצר מצב שהייתי צריך להתפטר מהעבודה(עובד מדינה), אחרי ההתפטרות ובעצם עוד לפניה החלטתי לקחת את עצמי בידיים וללכת ללמוד ולשלב את זה עם עבודה. גם במהלך שירותי כעובד מדינה עבדתי בעבודה נוספת בשביל לשפר מעט את המצב הכלכלי. את העבודה הנוספת הזאת "סידרה" לי חברה שלי. הבעיה מתחילה בזה שהעבודה הזאת כרוכה בעבודה עם ההורים שלה באותו מקום במשך כל היום. אחרי ההתפטרות שלי מצאתי עבודה חדשה בחברת תקשורת גדולה ולפני כמה ימים הודיעו לי שאני עברתי בהצלחה את המבדקים ואת יום ההערכה ואמרו לי שהקורס מתחיל בתחילת חודש מאי. הודעתי על כך לה ולהוריה כי בתחילת מאי אני יעזוב את העבודה הנוספת על מנת להתחיל לעבוד בעבודתי החדשה. לפתע הודיעו לי שיש אפשרות להתחיל לעבוד כבר החל מיום ראשון הקרוב ואני מיד הסכמתי לכך. כשסיפרתי לה על זה אז היא התעצבנה עלי על כך שאני "דפקתי" את אבא שלה שבנה עלי בעבודה הנוספת שיש לציין אני לא ממש אוהב ולא מוכנה לשמוע את השיקולים שהניעו אותי להגיע להחלטה להתחיל את העבודה החדשה כבר ביום ראשון. היא אמרה לי שהיא לא רוצה לדבר איתי וסוג של ניתקה איתי קשר כבר כמה ימים. מהרגע הראשון שהתחלתי לעבוד אצל ההורים שלה אמרתי לה וגם להם שאני מפחד מזה שאם במקרה ומשהו לא יסתדר בנינו זה יכול לפגוע בקשר שלי אתה ואכן כך קרה. עכשיו היא לקחה את הצד של אבא שלה ולא מוכנה לשמוע על כך שאם הייתי ממשיך לעבוד אצלו עד סוף החודש הייתי מפסיד מבחינה כלכלית ואני כבר לא מדבר על זה שאני לא אוהב את העבודה שם עד כדי כך שאני סובל אבל עדיין מוכן לסבול רק בשביל שיהיה לי את האפשרות הכלכלית לצאת אתה ולפנק אותה. עכשיו המצב הוא כזה שאנחנו לא מדברים למרות שהיא אומרת לי שהיא פשוט צריכה להיות לבד ולהירגע ולא מדברת על פרידה אבל אני מצידי כבר לא יודע אם אני בכלל רוצה להיות אם אחת כזאת שמתעצבנת עלי משהו אני עשיתי אבל בעצמה עושה את אותו הדבר. יצא ככה שאני הגעתי להחלטה אגואיסטית כי לא חשבתי על אף אחד אחר מלבד עצמי ועכשיו היא גם סוג של חושבת רק על עצמה ועל אבא שלה ולא מוכנה לשמוע את מה שיש לי להגיד על כל העניין הזה. תעזרו לי להבין מה קורה אתה ואיך לצאת מהמצב הזה. יש לציין שאני אמרתי לה שאני מצטער שהכל יצא כל כך דפוק ומכוער אבל אני לא מצטער לרגע על ההחלטה שקיבלתי. תודה לכולם ושבת שלום.