"The Stones of Florence", ספרה של מרי מקארת'י שכבר ניסיתי להתחיל בעבר. רשמים מפירנצה של לפני כ-70 שנה. טון קצת מעצבן, מתנשא. אבל מעניין להשוות עם תפיסות של היום לגבי מה זו עירוניות, היום התפיסה היא שבמרחב, קודם כל הליכה. אצלה היא מנגידה בין נהגים והולכות רגל, כאילו מדובר במי שיש להם זכויות שוות במרחב. גם כמובן, חניה בפיאצה דלה סיניוריה, מעבר מכוניות ברחוב ההוא של כנסיית אורסנמיקלה, שאז לא אפשרו בכלל לעמוד על הכביש, בקושי על המדרכה.
הרבה מים עברו בארנו, היום אלה להליכה בלבד, פיאצה ורחוב. בוודאי שלא לחניה.
אבל זה נכון, בכנסיית סנטה טריניטה גם אותי גירש הכומר/שרת לקראת צהריים וסגירה למנוחה עד אחר הצהריים. כמו לפני 70 שנה, הם שומרים על השעות באדיקות.
וגם אז, תלונות על תיירות המונים. לפני 65-70 שנה.
