מה עושים שהוא צורח, תוקפני ואלים?

[עידנסיטו]

מה עושים שהוא צורח, תוקפני ואלים?

אני חייבת לספר שאני ממש משתגעת. כל יום שעובר הוא קשה. ובכל פעם שהוא נרדם יש לי לכמה שעות איזו הקלה. וכאן אני מבקשת מכם עזרה מה לעשות: בני מציק רוב היום לאחותו, מהרגע שהוא מתעורר. הוא מקלל ומשתמש במילים לא יפות כלפינו או אחרים "שכביכול עומדים בדרכו", הוא לעיתים אלים ותוקפני ובזמן האחרון יותר,כל מכה שלו זה מכה, הוא צועק וצורח. ומה אני אגיד לכם אין לנו חיים נורמלייםן. שיחות בקושי עוזרות לו והוא מתנהג בצורה כזו גם ליד אנשים, לא מעניין אותו מי נמצא מולו. אחותו סובלת מאוד והתינוקת שחשופה לצעקות שלו בוכה. ואנחנו קצת חסרי אונים למי פונים איך עוזרים לו? הוא בן שבע וחצי וגם להכניס אותו לחדר אני לא מסוגלת הוא מגלה הרבה התנגדות ויש לו הרבה כח.

 

[ש ח ר של י ו ם חדש]

מי מטפל בכם שאת יכולה להיוועץ איתו?

מה לגבי תרופות? האם הוא מקבל תרופות כלשהן? את צריכה לדבר עם מי שמטפל בכם בעניינו כדי לדעת מה לעשות. קשה לי לענות לך כי אני לא מכירה את המצבים האלה אבל אני משערת שמישהו מקצועי יותר וכזה שנמצא איתכם ואיתו בקשר קבוע יכול להשיב. אין לי ספק שטיפול תרופתי במקרה כזה, יכול לעזור. בהצלחה

 

[עידנסיטו]

יש לנו רק אבחון אין לנו מי שיטפל

 

[ש ח ר של י ו ם חדש]

מתי הוא אובחן ולמה הוא לא מטופל????

 

[n o g a h]

לאתי שלום

גם אצל ביתי יש תקופות של צעקות ואלימות, למרות שהרבה פחות מאשר בעבר. נראה לי שחלק גדול מההתנהגות נובע מכל התסכולים שמצטברים במשך היום, למשל: בבית הספר היא בקושי פוצה את פיה במשך יום שלם, והיום מצליחה להתגבר על דברים שונים שמתסכלים אותה שם, אך בבית הכל מתפרץ. בנוסף הצעקות והאלימות יכולים לנבוע מבעיות ויסות. לדעתי לא מספיק לשוחח, הילדים, כמו כל ילד אחר חייבים לדעת שיש חוקים וגבולות. מצד אחד לחזק אותו על זמנים בהם הוא מתנהג יפה, מדבר ברוגע וכו', מצד שני לא לאפשר אלימות, להחזיק אותו ולומר בתוקף שאצלנו אסור להרביץ. ביתי בטיפול הומאופטי, ואנו מרגישים שלאחר פרק זמן ממושך של נסוי וטעיה, סוף סוף ההומאופת הגיע לתרופה שמאזנת ומרגיעה אותה, הרבה פחות התפרצויות, מצב רוח יותר טוב ויותר שמחת חיים. אני אישית מאמינה בטיפול אנרגטי, כמו: רייקי וכן בהשפעתן הטובה של מדיטציות והרפיה. בנוסף פעילות גופנית אהובה. (אצל ביתי זה ריקוד). כמובן שאפשר ורצוי להתייעץ עם פסיכולוג. בתחום התחושתי אם יש צורך יש טיפול של ריפוי בעיסוק, אנו העדפנו בזמנו את שיטת ורדי, ויש שיטות שונות נוספות כמו: רמי כץ. בהצלחה, נגה

 

[liatraBAN]

תגובה לפנייתך

אני קוראת ממיכתבך שאת זועקת לעזרה ואני מבינה לליבך מכיוון שיש לי את אותה הבעיה עם בני למרות גילו הצעיר, ראשית כמובן שהוא צריך וזקוק לגבולות אך יחד עם זאת תנסי את שיטת החיזוקים ולהתעלם כמה שזה נישמע קשה מהתנהגות שלילית, וברגע שהילד מיתנהג יפה לחזק אותו, שבחים, פרסים איזה כיף שאתה מיתנהג ככה וכו... וזה עובד.... לוקח זמן אך עובד אך יחד עם זאת הייתי מציעה לך לפנות להומאופט שלי בשם דני רון שעזר לי ועדין עוזר המון אם תרצי שוחחי עימי ונדבר 0524493311 ליאת

 

[גאמי]

הי עידנסיטו. תקופות כאלה דוקא

מוכרות לי יופי מבתי. היא זו שניתקפת תכופות בהתקפי זעם איומים. המון. שמתי לב שכשאני נוגעת בה, וכאשר אני לא עצבנית היא מתנהגת ממש כמראה שלי ונרגעת. בזמן שאני לא פנויה אליה, ברמה זו או אחרת היא מגיעה אחרי כמה פעמים בהן היא מנסה להתקרב אלי, לאובדן עשתונות טוטאלי (מה אפשר לעשות לא תמיד אני פנויה או שיש לי סבלנות) מה שהתחלתי לעשות הוא כמו שאמרה פה אימא אחרת, להתעלם ממנה ולשים אטמי אוזניים. בסוף היא מפסיקה. אם היא לא מפסיקה, אני גוררת אותה אם צריך בעזרת בעלי לחדר שלה סוגרת אותו יחד איתי בפנים ומתעלמת ממנה, לאחר שאני אומרת לה שהיא מפריעה לכולם בהתנהגותה ולכן היא פה עד שתרגע. בסוף היא נרגעת. לא יודעת אם זה יעזור. אבל זה מה שאני עושה (כשיש לי כח)

 

[עידנסיטו]

לגאמי-

הבעיה שאני אפילו לא מצליחה לגרור אותו לפעמים. ולא תמיד בעלי בבית. יש לו כח חבל על הזמן לא תמיד אני מסוגלת לגרור אותו. הסיטואציה מאוד קשה והצרחות רק מתחזקות. תקחי בחשבון שיש לי תינוקת בת 10 חודשים ואני לא יכולה להסתגר איתו לבד על שירגע. בקיצר לא פשוט

 

[גאמי]

ממש לא...קשה../images/Emo4.gif

 

[גאמי]

כמובן שהתכוונתי שההתמודדות קשה

 

[מחל]

מהנסיון שלנו עם אלימות...

נסינו את דני רון הוא אדם מדהים אבל במקרה זה - לא עזר. רק טיפול תרופתי (ריספרדל במקרה שלנו) הציל את המצב, הילד הרבה יותר רגוע ולא אלים,‏‏צריך לעזור לו!

 

[עידנסיטו]

ריספירדל

כתבתי לך ושלחתי לך מסר. לצערי אני לא יכולה לבדוק את ההודעות שלי עקב תקלה. אני מאוד רוצה לדבר איתך . אם לא אכפת לך למסור לי את מספר הטלפון שלך דרך הפורום ולא במסר אישי(עקב התקלה) או שתתקשרי אליי ותשאירי לי את המספר שלך. 026561806 אתי

 

[שירה]

גבולות

הי, אצלנו הילד נכנס לחדר על התנהגויות שאינן באות בחשבוןץ כמו הרגעות בחדר- האמת שזה לא מוגדר תמיד כעונש (לפעמים כן) אנחנו מסבירים שהוא לא נעים בחברה ולכן הולך להרגע-זה אגב נכון גם לילד הרגיל שלנו. למדתי גם שבכח לא משיגים שום דבר-הם יותר חזקים מתי שהוא. היום הוא נכנס לבד כשמבקשים אותו-גם אם זה בכעס והוא נסער. אפשר "להעניש" גם בדרכים אחרות, כמו לעזוב אותו לבד בחדר וללכת לחדר סמוך ולשחק שם (לדוגמה) אם הוא רוצה להצטרף זה מותנה בהרגעות שלו וברצונו להיות נעים. אני מאמינה שצריך להתיחס אל הילדים הללו כמו עם רגילים-מה היית עושה אם ילד רגיל היה מראה התהנהגות כזו? -להיות יצירתיים!!! לא להרשות התנהגות חסרת גבולות-חשוב מאוד גם להכנה שלהם לחיים !! אני יודעת שזה לא קל אבל...זה מה יש עם כל הקושי " אפילו בשרב הכי גדול ידעתי שהגשם עוד יבוא"-זה המוטו בהצלחה, שירה

 

[עמליה עמית]

אף אחד לא דיבר כאן על "הולדינג"

אז אני אדבר, ראשית כל, קראי את הספר "שיקום הסמכות ההורית" של חיים עומר, שם הוא מדבר על שיטת ההולדינג. ברגע שילד מתנהג בצורה כזו, ואין לו גבולות, צריך ללמד אותו מה הם גבולות, לפני שהוא מתחיל לקבל תרופות. כדי להגדיר לו גבולות, ברגע שהוא מתחיל לאבד אותם, לבוא אליו ולהחזיק אותו ע"י חיבוק. מה זה עושה? 1. כשהילד מתפרע, הוא לא מרגיש לבד...מישהו מחזיק אותו ומחבק אותו למרות ההתנהגות הלא נעימה שלו. הוא מרגיש מוגן. 2. כשילד מתפרע ואי אפשר לעצור אותו הוא מפחד... הוא מרגיש שהוא כל יכול וזה מפחיד אותו, ההחזקה יכולה להחזיר אותו לפרופורציה. סיפרת שקשה לך להחזיק אותו, או להכניס אותו לחדר, אז במקום בו אתם נמצאים תיפסי אותו והחזיקי אותו, אם לא תצליחי, תשכתי עליו ממש, כדי שתוכלי לשלוט בו. (אם את יותר גדולה ממנו...) בזמן שהוא מתפרע, לא לדבר איתו, לתת לו לאט לאט להרגע. רק כשהוא נרגע, דבר שיכול להימשך אפילו שעה, לשחרר אותו. בכל מיקרה, לדעתי, או לקרוא את הספר שמסביר שם בצורה ברורה כיצד לשקם סמכות, או ללכת לחיים עומר למספר פגישות. אבל זה יהיה יותר יקר מהספר. אצלנו זה עובד... עמליה

 

[עמליה עמית]

תשכתי עליו ממש/ תשכבי עליו ממש

 

[רוניתפי]

חיבוק והרגעה

לא ידעתי שיש שיטת הולדינג ,אך אינסטינקטיבית אני חוזרת לשיטות הרגעה "תינוקיות" :מושיבה על הברכיים (בן 5) , מחבקת חזק, מביעה אמפטיה , מנענעת ,ואפילו שרה בקול מרגיע ועדין,והוא נרגע ,מחייך ,מתקשר איתי .ואז אני שואלת אם הוא רגוע וממשיכים הלאה. לעיתים הוא מבקש : "אמא תרגיעי אותי."וזה נראה לי נכון יותר מלגרור . לילדינו יש גם תת תחושה ,ובמקרים רבים זה מאפשר להם קבלת גרוי עמוק ומשפר את הרגשתם . צריך להבין גם שלילדינו יש קשיים כה רבים בקליטה החושית ובעיבוד המידע שאנו לא יכולים להבין את תגובותיהם השונות מאלה שלנו,ולכן יש לנסות לדובבם,להבין למה הם מציקים ומתנהגים כך , ולאפשר להם בדיקה לוגית והפעלת היכולת הקוגניטיבית והביקורת העצמית . יחד עם זאת ,ברור שבמקומות ציבוריים ,באירועים ובארוחות משפחתיות צריך להרחיקם כשהתנהגויותיהם בעיתיות לחברה .זה משדר גבול ברור. לוקחים מונית וחוזרים הביתה.אבל, והכי חשוב : תשומת לב דווקא כשרגוע: אינטראקציה במשחק, בשיחה, בהשתוללות ,בכיף .משפר קשר ותקשורת ומוריד את הצורך בהתנהגויות השליליות למשיכת תשומת לב. וכן,תנסו להיות רגועים ,שמחים ומאושרים... זה משפיע פלאים ,הגם שעם מה שעובר עלינו זה לא כל כך פשוט.

 

[rutimay]

אתי שלום

בעקבות שיחתנו בנושא הריספרדל, אני מקווה שאתם פועלים בכיוון של איזושהי התערבות תרופתית. זה שווה נסיון ועשוי לעשות מהפך בהתנהגות של הילד, או לפחות להקל מעט על חייו וחייכם. מן ההיבט ההתנהגותי, אני חושבת שאתם חייבים להתייעץ עם איש מקצוע בתחום - פסיכולוג, מטפל רגשי וכו', כדי לקבל כיוונים לעזור לילד. אין לי ספק שהוא במצוקה בגלל חוסר היכולת לתקשר באופן נורמטיבי (טוב, נו, זה ברור...) וההתנהגות השלילית זו הדרך בה הוא למד לקבל תשומת לב ולארגן את המציאות שלו. זה מוכר לי עד כאב גם היום, אם כי הרבה פחות. אני לא יודעת אם במקרה שלנו הריספרדל עשה את ההבדל, או שפשוט ירדן מתבגר, אבל נראה שהשליטה העצמית שלו והיכולת שלו לקבל מרות (לצערי בינתיים רק ממני...) השתפרו מאוד בשנים האחרונות. אתמול היה לנו מקרה דומה למה שאת מתארת. היינו בטיול וירדו הרגיש שאחיו ואחותו לא משתפים אותו במשחק ובורחים ממנו, (מה שלא היה נכון), ותגובתו הראשונה היתה אלימה מאוד: הוא היכה את אחיו, ניסה לנשוך אותו, ונכנס להתקפה של בכי וחוסר שליטה. בהתחלה כעסנו עליו והפרדנו בכוח בינו לבין אחיו, ואחרי כמה דקות שראיתי שהוא לא נרגע, החלטתי לנסות גישה הפוכה. ביקשתי מאחיו ואחותו שייגשו אליו ויציעו לו להצטרף אליהם למשחק, הוצאתי להם חטיפים והצעתי להם לעשות "קופה משותפת" ולהתחלק, ונתתי להם רעיון לשחק משהו שיידבר גם אליו - מחבואים בסגנון משחק מחשב שהם נורא אהבו כשהיו קטנים (דובי משחק מחבואים - מותק של משחק לפעוטות). בקיצור - זה עבד. ירדן עבר בשניות ממצב של מצוקה קשה למצב של רוגע, ביקש ביוזמתו סליחה מאחיו! ומאותו רגע ועד לסיום הטיול הם היו יחידה אחת מגובשת. מה שאני מנסה לומר, הוא שההתנהגות האלימה מיועדת לשדר לנו לא פעם דווקא רצון לקשר, לתמיכה, אבל אנחנו מפרשים אותה באופן שלילי ובמקום לנסות להרגיע את הילד ולהעניק לו את התמיכה, אנחנו כועסים ומענישים. אני לא אומרת לתגמל ילד על קללות ומכות, ובטח לא לגשת מייד בגישה של "פוצי-מוצי" כי אז הוא יקשר בין ההתנהגות השלילית לתגמול החיובי, ושוב - לא השגנו כלום. מה שאני כן מציעה זה קודם כל להבהיר לו בתקיפות שההתנהגות שלו לא מקובלת, לתת לו איזשהו פרק זמן לפני שמנסים להרגיע ולפייס, ורק אחר כך לנסות לחבק, לדבר אליו, אפילו להציע שוחד - ממתק, משחק אהוב או משהו כזה. אני יודעת שזה לא קל, ולפעמים אחנו נגררים אחרי הילד ומאבדים שליטה, אבל זה לא תורם כלום, ובסופו של דבר הוא נרגע ואנחנו ממשיכים לאכול את עצמנו עד סוף היום. מקווה שעזרתי, רותי

 

[razgalili]

הי עידנסיטו

תופעות כאלה יכולות להעיד על עודף יחסי של דופאמין, במקרה כזה תרופות כמו ריספרידל יכולות מאד לעזור. טיפולים אחרים שאנחנו שמענו עליהם המלצות כללו שנוי בתזונה שכולל הרחקה של כל צבעי המאכל וחומרי השימור מהאוכל (דיאטת פינגולד) הרחקה של הילד ממעשנים, תיסוף באומגה שלוש וויטמין C ו E.