מחשבות
כמו כמעט בכל תגובותי בייעוץ - אני שבה ומשננת את עניין המחשבות והרצונות שבאפשרותנו לנתב אותן למקום הרצוי לנו, על מנת להרגיש טוב ולהשיג אושר. מי שבקי ביהדות, יודע שזה גם הסוד העמוק של תפקידו המהותי של האדם בעוה"ז, והיסוד של הדרך לעשיית רצון האלוקים - כלומר, זה כל האדם. הטיפול במחשבות וברצון נעשה באמצעות השכל. מהשכל אמורה להיעשות העברה לרגש, בתהליך שיש לאדם פחות שליטה עליו. לכן, אכן, כאשר אדם שקוע בעומק הכאב של הדיכאון/החרדה/הסבל הנפשי, עוצמת הרגש משתלטת על הנגישות לשכל, ואין זה הזמן הנכון לעשות את העבודה עם השכל. את העבודה הזו יש לעשות כאשר המצב הרגשי נסבל יותר, ובעיקר - בזמן של שמחה. היות שהמחשבות שאת מתארת גורמות לך צער, חובתך למצוא את החשיבה וההסתכלות שתגרשן, ותצייר את המציאות בצורה שתגרום לך שלווה ושמחה. האושר נמצא באופן שבו אתה חושב, כך שלמעשה, אפשר להיות מאושר עד הגג גם בגלות סיביר הנמשכת מעל ל-20 שנה... מה יהיה בעתיד אין איש יודע. גם מי שיש לו 24 ילדים ושבע מאות נכדים. למעשה, אדם בריא אינו חושב על העתיד בצורה שמדכאת אותו, ובפרט לא על הדברים שאין לו כל שליטה עליהם (כלומר סביר שיעשה לעצמו חיסכון לעתיד או יכלכל מעשיו בתבונה, אבל לחשוב על איך לדאוג לכך שהוא לא ייפגע בשום תאונת דרכים ושלא ייוולדו לו שום ילדים פגועים במוחם - זה אדם לא אמור לחשוב כלל, אלא להיות בטוח שהכל יהיה טוב). גם האדם בעל 24 הילדים יכול להיות מאוד מוטרד מכך שאם הוא ייחלה בשיתוק, בניוון שרירים או בדמנציה קשה - לא תועיל לאושרו כלל וכלל העובדה שיש לו הרבה ילדים. באותה המידה, גם מי שאין לו כלל ילדים, יכול בהחלט להיות מאושר בחייו, ובנוסף גם ליהנות מהניקיון שיש לו בבית, מהשקט במוח (בלי צעקות של תינוקות כשהוא כבר זקן ואין לו סבלנות לכך, בלי אינסוף טלפונים...). האושר מקורו בשלוות הנפש, בהכרה הפנימית המלאה והשלמה שמה שלא בידיך אין ביכולתך לשנות ואינך צריך להצטער על שום דבר שהיה וחלף. בביטחון המלא שמי שברא אותך ומעמיד את הקרקע מתחת לרגליך באופן יציב ולא מתנדנד - הוא זה שאמור לדאוג לכל מה שאינך יכול לשנות ולכל מה שאתה לא יכול לטפל בחייך. אמת זו היא שנמצאת ביסוד משפטי החוכמה המפורסמים: "לא בוכים על חלב שנשפך", "קודם נגיע לגשר ואז נעבור אותו", "העבר אין, העתיד עדיין, ההווה כהרף עין - דאגה מניין?". ככל שתדעי לתת את הפרשנות הנכונה לכל הדברים שמהווים את מציאות החיים (ומציאות חייך הקרובה על אחת כמה וכמה), המביאה לתחושת ביטחון שעתידך יהיה הטוב ביותר שאפשר, ואינך צריכה לדאוג כלל לכל מה שאינו בשליטתך, כך תשרה שלוות הנפש ויצטבר האושר בחייך. הקב"ה העניק לאדם את הבחירה לבחור את תפיסת העולם וההסתכלות על המתרחש. האדם יכול לבחור להכיר באופן עמוק שהקב"ה עושה את כל המעשים לטובה גמורה, ולדעת שהבחירה שלו היא זו שגוזרת את גורלו לאושר (הן בקיום הבשרי והן בקיום הרוחני העתידי). ולחילופין יכול האדם לבחור לדאוג על מה שאין בשליטתו, להשקיף על החיים בצורה חוששת, לפרש את מה שהוא רואה מול עיניו באופן מדאיג ביותר, ורק באחרית ימיו להכיר ולהיווכח שטעות גמורה היתה בידו, כשם שאת מכירה כיום היטב שהבכי המר שבכית בינקותך כאשר אחותך התינוקת חטפה לך את הצעצוע שהיה בידייך היה הבל ושטות, וצדקה אמך אשר הרגיעה אותך באומרה שאין זה חשוב כלל, וגם נתנה לך צעצוע אחר או ממתק לחילופין, להפיס את דעתך. כתינוקת חשבת שהמציאות הזו היא אסון בלתי נסבל לחלוטין, אך אימך למדה אותך לשנות את הרגשתך, ולהיווכח שבאמת אין זה סבל כלל וכלל, אלא שטות חולפת. גם את, כאימך בזמנו, יכולה ללמד את עצמך שמחשבותייך ודאגותייך הן הבל ושטות, ושתפיסתך את המציאות באופן חיובי, ע"י התבוננות וחיפוש החיובי, וידיעה שכל מה שהבורא עושה הוא לטובה גמורה, ולהשיג את שלוות הנפש והאושר. האדם הבוחר להסתכל כך, זוכה שהקב"ה משפיע עליו כפי ראייתו והסתכלותו - שלווה, אושר ונתונים חיוביים במציאות שסביבו. ואילו זה שבחר לדאוג ולחשוש, ואינו סומך אלא על כוחותיו (ואינו מכיר עד כמה שהם אפסיים) - הקב"ה מלמד אותו שאין לו שום כוח באמת ע"י שמשפיע נתונים שליליים במציאות שסביבו, ובכך מגשים את דאגותיו וחששותיו ו"מאמת" אותם... כמו שנאמר: אשר יגורתי בא לי... (הפחד הוא שהביא את המציאות המבעיתה). אותו הדמיון, שבו את מדמיינת מצבים רעים מבעיתים - יכול להיות כלי לפשפש בו בעבר ולראות את החסד שהיה לך בחייך, ולראות מצבים של הנאה וסיפוק בסוף ימייך, ולדבוק בביטחון שאכן כך יהיה. מי שמתקשה להתחבר לדברים דרך ההשקפה האמונית הדתית שלי, יכול ללמוד אותם דברים בדיוק נמרץ (רק שטחי ופופוליסטי יותר...) בספרי ה"ניו-אייג'", שכולם מבוססים על אותו רעיון: "כוחו של התת מודע", "מי הזיז את הגבינה שלי", "הנזיר שמכר את הפרארי שלו", שיטת "העבודה" של ביירון קייטי, עיקרון "12 הצעדים" - הכל אותו עניין של מודעות עצמית לאמת, לכוח האמונה וטכניקות חשיבה המפתחות את ההכרה האמונית והבוטחת.
