מה לעשות?
שלום לכל חברי הפורום. זוהי הפעם הראשונה בה אני מגיבה כאן, אך קוראת אני את הודעות כמעט בכל יום ביומו, ומשום מה, היום, החלטתי לקחת חלק פעיל בפורום זה. אני בת 17+. אבי חולה במחלה אשר גרמה לנכותו, ומאז מצב חיינו השתנה. אימי נהייתה יותר אגרסיבית, ההורים רבים כל הזמן, וההרגשה היא שהנטל הרגשי נופל עלינו. אך לא זו הבעיה. יש לי חבר , אשר גדול ממני בשנה וחצי, שגר במרחק שלוש שעות נסיעה ממני, כך שיוצא לי לראותו פעם בשבועיים, בזמנים טובים. אנחנו או טו טו חוגגים שנתיים, ולמרות המרחק הרב, האהבה פורחת. אך- לא באופטימיות נסגר העניין: לאימי יש מין אובססיה כזו, שלא ניתן להסבירה בדרך מקובלת. גם עם חברי הנוכחי, וגם עם חברי הקודם, היתה לי התלבטות קשה ביותר, לאחר שאימי, לפי הרגשתי, עשתה את מירב המאמצים להרוס את הקשר. בשנה שעברה, לדוגמא, היא חפשה לי את היומן האישי שלי, קראה בו, והתקשרה אליי, כאשר הייתי אצל חברי, ביום ההולדת שלי, וטענה שהיא יודעת מה אני עושה, ושאני מקיימת יחסי מין לא בטוחים, והיא רוצה שאלך עוד באותו יום לרשום לעצמי גלולות. אני- באותו רגע פרצתי בבכי, וניסיתי להסביר לה שהמצב אננו כמו שהיא חושבת, ואני לא מקיימת יחסי מין , ואין לה מה לחשוש. הצלחתי להרגיע אותה, אך בלילה, בסביבות השעה 03:00 היא התקשרה אליי, וביקשה שלמחרת בבוקר אחזור הביתה, למרות שהייתי אמורה להשאר אצל חברי 4 ימים. כמובן, שבאותו הרגע, יום הולדתי ה- 16 נהרס, והתחיל הוויכוח שלי עם חברי על "לנסוע או לא לנסוע". החבר לא רצה שאסע, ואני מבינה אותו, אבל באותו רגע נקרעתי בין אמא שלי, לבין החבר שלי. כמובן שחזרתי הביתה באותו יום, והמשך הסיפור לא חשוב כרגע. לאחר 4 חודשים שחברי לא היה אצלי, כי לא רציתי שהוא יבוא, כי בכל פעם שהוא בא אליי, אמא שלי מתנהגת אליו יפה, אך כשהוא נכנס להתקלח, או כשהוא "מסובב את הגב" היא באה אליי, ומורידה לי את הבטחון בקשר למערכת היחסים שלנו פלאים. היא לא מרשה לנו להיות לבד באותו חדר כאשר הדלת סגורה, ומפחדת להשאיר אותנו בבית לבד, בלי השגחה, כך שזה הגיע למצב שאני מפחדת להיות לידו, או לשבת לידו, או לחבקו, בפחד שאמא שלי תראה , ותגיד משהו. אני לא יכולה להתווכח איתה, ולהגיד לה את דעתי על הנושא, כי משום מה , ברגע שהיא מתחילה לדבר איתי אני משתתקת ולא יכולה להביע את דעתי. ניסיתי לשנות הרגל זה, אך ללא הצלחה. אני מפחדת, מאוד, עד פחד, שאם היא תראה אותי מתחבקת איתו, או חלילה בקטע אינטימי איתו, היא "תצעק ותשתולל" ואני אתקפל. הוא חבר שלי, אני אוהבת אותו מאוד, ואני מאמינה שמערכת היחסים בנינו תקינה לחלוטין, אך הקושי הגדול, הוא אמי, אשר כל פעם שאנחנו רוצים להפגש, אנחנו צריכים לעבור "שבעה מדורי גהנום" מצידה, בשביל לראות אחד את השני. אשמח אם תביעו את דעתכם על העניין, ותודה על הקריאה.
שלום לכל חברי הפורום. זוהי הפעם הראשונה בה אני מגיבה כאן, אך קוראת אני את הודעות כמעט בכל יום ביומו, ומשום מה, היום, החלטתי לקחת חלק פעיל בפורום זה. אני בת 17+. אבי חולה במחלה אשר גרמה לנכותו, ומאז מצב חיינו השתנה. אימי נהייתה יותר אגרסיבית, ההורים רבים כל הזמן, וההרגשה היא שהנטל הרגשי נופל עלינו. אך לא זו הבעיה. יש לי חבר , אשר גדול ממני בשנה וחצי, שגר במרחק שלוש שעות נסיעה ממני, כך שיוצא לי לראותו פעם בשבועיים, בזמנים טובים. אנחנו או טו טו חוגגים שנתיים, ולמרות המרחק הרב, האהבה פורחת. אך- לא באופטימיות נסגר העניין: לאימי יש מין אובססיה כזו, שלא ניתן להסבירה בדרך מקובלת. גם עם חברי הנוכחי, וגם עם חברי הקודם, היתה לי התלבטות קשה ביותר, לאחר שאימי, לפי הרגשתי, עשתה את מירב המאמצים להרוס את הקשר. בשנה שעברה, לדוגמא, היא חפשה לי את היומן האישי שלי, קראה בו, והתקשרה אליי, כאשר הייתי אצל חברי, ביום ההולדת שלי, וטענה שהיא יודעת מה אני עושה, ושאני מקיימת יחסי מין לא בטוחים, והיא רוצה שאלך עוד באותו יום לרשום לעצמי גלולות. אני- באותו רגע פרצתי בבכי, וניסיתי להסביר לה שהמצב אננו כמו שהיא חושבת, ואני לא מקיימת יחסי מין , ואין לה מה לחשוש. הצלחתי להרגיע אותה, אך בלילה, בסביבות השעה 03:00 היא התקשרה אליי, וביקשה שלמחרת בבוקר אחזור הביתה, למרות שהייתי אמורה להשאר אצל חברי 4 ימים. כמובן, שבאותו הרגע, יום הולדתי ה- 16 נהרס, והתחיל הוויכוח שלי עם חברי על "לנסוע או לא לנסוע". החבר לא רצה שאסע, ואני מבינה אותו, אבל באותו רגע נקרעתי בין אמא שלי, לבין החבר שלי. כמובן שחזרתי הביתה באותו יום, והמשך הסיפור לא חשוב כרגע. לאחר 4 חודשים שחברי לא היה אצלי, כי לא רציתי שהוא יבוא, כי בכל פעם שהוא בא אליי, אמא שלי מתנהגת אליו יפה, אך כשהוא נכנס להתקלח, או כשהוא "מסובב את הגב" היא באה אליי, ומורידה לי את הבטחון בקשר למערכת היחסים שלנו פלאים. היא לא מרשה לנו להיות לבד באותו חדר כאשר הדלת סגורה, ומפחדת להשאיר אותנו בבית לבד, בלי השגחה, כך שזה הגיע למצב שאני מפחדת להיות לידו, או לשבת לידו, או לחבקו, בפחד שאמא שלי תראה , ותגיד משהו. אני לא יכולה להתווכח איתה, ולהגיד לה את דעתי על הנושא, כי משום מה , ברגע שהיא מתחילה לדבר איתי אני משתתקת ולא יכולה להביע את דעתי. ניסיתי לשנות הרגל זה, אך ללא הצלחה. אני מפחדת, מאוד, עד פחד, שאם היא תראה אותי מתחבקת איתו, או חלילה בקטע אינטימי איתו, היא "תצעק ותשתולל" ואני אתקפל. הוא חבר שלי, אני אוהבת אותו מאוד, ואני מאמינה שמערכת היחסים בנינו תקינה לחלוטין, אך הקושי הגדול, הוא אמי, אשר כל פעם שאנחנו רוצים להפגש, אנחנו צריכים לעבור "שבעה מדורי גהנום" מצידה, בשביל לראות אחד את השני. אשמח אם תביעו את דעתכם על העניין, ותודה על הקריאה.