מה לעשות???????

[השמש הזורחת]

מה לעשות???????../images/Emo4.gif

לפני מספר שבועות כתבתי כי אני מתחילה עם בני תהליך גמילה. מאז הוא נגמל והכל התנהל יפה. עד ש......... לאחר שבועיים של חופשה הוא חזר אל המטפלת (לשבועיים אחרונים עד לכניסה לגן) ומאז הוא בכל בוקר בוכה מאוד כשאני הולכת למרות שני מאוד החלטית ומראה לו שהכל בסדר. המטפלת מדווחת כי מיד לאחר לכתי הוא מפסיק לבכות אך........ הוא החל לעשות באופן קבוע "קקי" בתחתונים" ובכל פעם כשניגש לומר הוא אמר למטפלת שהוא אוהב אותה וברח לו קקי. ביום הראשון היא לא התייחסה לזה יותר מידי אך ביום השני כבר ביקשתי לומר לה שתבהיר לו שהיא לא מקבלת את זה. אני חייבת לציין כי בשישי שבת הוא עשה כרגיל בשירותים (לבקשתו). היום הוא עשה פעמיים בתחתונים ובפעם השנייה הוא שאל אותה אם היא כועסת והיא ענתה שכן( חשוב לציין כי הפעם הוא לא סיפר לה שעשה והיא רק לפי הריח גילתה זאת. מה אני עושה? יש לו עוד שבוע עד שילך לגן אני ממש לא יודעת כיצד לנהוג בבקשה עזרה!!!!!!!!!!!!!!! תודה מראש

 

[השמש הזורחת]

בבקשה......מישהו?

 

[לאה_מ]

יש לי שאלה:

אם אני זוכרת נכון, סיפרת בעבר שהיתה לו בעיה עם קקי בגמילה. עכשיו את אומרת, שהוא נגמל, הכל היה בסדר, ורק עכשיו, כשחזר למטפלת, התחילה שוב התופעה של קקי בתחתונים. אני רוצה לשאול האם בכל פרק הזמן שהכל היה בסדר הוא היה בבית? אני שואלת את זה משום שהחיבור בין הבכי שלו מדי יום שמלווה למיטב הבנתי בתחושה שלך שהוא לא רוצה להפרד ממך, בשילוב החזרה לקקי בתחתונים, ובשילוב מה שנראה לי כחשש שלו לומר למטפלת שהוא עשה קקי בתחתונים ("הוא אמר למטפלת שהוא אוהב אותה וברח לו קקי" נשמע לי כמו אפולוגטיקה של ילד שחושש ממשהו) - לא נשמע לי טוב. אני הייתי מוותרת על השבועיים האלה אצל המטפלת ומוצאת סידור אחר עד הכניסה לגן... מה את אומרת?

 

[השמש הזורחת]

תודה על התגובה אך עליי לציין משהו

זכרת נכון שהיתה לו בעיה עם הקקי בתחילת הגמילה אך לאחר שבועיים כבר היינו נקיים לחלוטין- הוא נגמל ועשה את כל צרכיו בשרותים ללא בעיה. יונתן הוא ילד כזה שכל הזמן משתמש במילים של אהבה, אני אוהב אותך ואת אותי וזה נושא שהוא חזק אצלו בתקופה הזו והוא משתמש בזה כאשר הוא מאוד רוצה משהו שהוא יודע שאני לא מרשה אז הוא מדגיש תחילה שהוא אוהב אותי או לחילופין כאשר אני נותנת לו משהו שהוא לא חשב שיקבל הוא מחבק אותי ואומרת לי שהוא אוהב אותי. הוא מבין את הכוח שיש במילים האלה ומשתמש בהן. אתמול שאלתי אותו מדוע הוא לא עושה אצל המטפלת קקי בשירותים אז הוא אמר שהם מקולקלים לא הצלחתי להבין מה בדיוק מקולקל בהם (בכל זאת הוא רק בן שנתיים וחודשיים). אני מסכימה שיש בעיה ונראה לי שהיא נובעת מן הנוכחות (מידי פעם)של הילד החדש שיבוא במקומו( בין 4 חודשים) אולי קנאה או חוסר בתשומת לב כפי שהיתה לו עד עכשיו. אני מקווה שזה יפתר ביום שני כאשר ילך לגן. תודה רבה על תשומת לב והרצון הטוב לעזור

 

[השמש הזורחת]

למען הצדק עם הגננת אני חייבת לומר

שעכשיו אמי התקשרה וסיפרה לי שהוא עשה קקי בתחתונים והוא אפילו לא אמר לה ומה שמפליא אותי זה שאיתי הוא לא מעיז לעשות אך כאשר אני לא נמצאת הוא עושה ואני יכולה לומר בוודאות שהוא קשור לאימי ואחותי ושם אין לו שום "מתחרים" הוא נמצא איתן הרבה ורגיל אליהן. השאלה היא איך עליי לנהוג? מה לומר לו? מה לעשות והאם עליי לעשות מזה "סיפור" או שזה דבר שיחלוף? עם מי עליי להתייעץ? בבקשה עזרה תודה

 

[השמש הזורחת]

../images/Emo10.gifבבקשה אני מיואשת!!!!!!!!!!!

 

[לאה_מ]

רק אל תתייאשי... ../images/Emo13.gif

תראי, עם הבכור שלי עברתי תקופה של כמה חודשים של קקי בתחתונים. זה באמת היה מאד מייאש, אבל זה עבר. אני משערת שגם לבן שלך זה יעבור. יש לי עוד רעיון - אם הוא אומר שהשרותים מקולקלים - אולי משהו בשרותים לא נעים לו. אני יודעת שאצל הבן שלי בגן עירוני היתה בעיה של עצירות, כי הוא לא הרגיש בנוח לעשות שם קקי בשרותים. אני לא יודעת עד היום מה בדיוק היתה הבעיה שלו - אולי שהדלת לא היתה סגורה, אולי לא נראה לו מספיק נקי, אולי הוא בא פעם ולא היה ניר... אין לי מושג - אבל העובדה היא שהוא לא עשה שם קקי, והיה מתאפק ימים שלמים, ובסוף זה הפך ממש לבעיה, עד שעליתי על זה ובסופו של דבר הגעתי להסכמה עם הגננות שהוא יוכל להשתמש בשרותים של הצוות, וזה פתר לחלוטין את הבעיה. אז אולי שווה לנסות לחשוב על פתרון דומה גם אצלכם - להציע לו אולי להביא ישבנון או סיר מהבית, למשל. נסי ותגידי לנו אם זה עובד.

 

[ליליה והגמדים]

שוב שאלה דומה...

איתך הוא לא "מעיז" ?

 

[ליליה והגמדים]

אני חייבת לציין

שאני מזועזעת מזה שמטפלת אומרת לילד שהיא כועסת שהוא עשה קקי בתחתונים. הייתי מגישה עליה תלונה, כאמא של אותו ילד, אם רק היה למי....טוף, כבר אמרתי את דעתי על גנים פרטיים ללא פיקוח. וגם לגבייך - מה בדיוק את לא מקבלת????

 

[לאה_מ]

את צודקת... מה שמוביל אותי לחשוב

שאולי הקקי בתחתונים הוא סוג של מאבק שליטה במקרה הזה.

 

[דסי אשר]

ואני שומעת כל מיני דברים אחרים....

הי, 1. אני מבינה שהוא עד היום היה אצל המטפלת, ועדיין לא בגן. הוא היה בחופשה ממנה(היא יצאה לחופשה)- והיה לו כיף, הוא היה אתך. 2. חשוב מאד לבן שלך למצוא חן בעיניך, להיות אהוב על ידך. את עצמך מספרת שהוא משתמש הרבה בביטויים אלה- כאילו כל הזמן בודק אם אוהבים אותו. 3. אני שואלת- למה בעצם את בלחץ, שיגיע לגן לא גמול- אלו חוקי הגן? 4. אני שומעת, שבמקומות שאת אינך- הוא מרשה לעצמו לעשות 'קקי' בתחתונים- כאילו פחות חושש שלא יאהבו אותו. את כותבת- אצלי הוא 'לא מעיז'. הוא נשמע - מצד אחד מאד רוצה להשביע את רצונך, אך מצד שני... 5. הוא כאילו אומר- אמא, היה כל כך נהדר אתך בחופש- אני רוצה אותך איתי עוד, כמו קודם, והדרך שלו להשיג אותך היא לעשות משהו, שאמנם לא מוצא חן בעיניך- אבל מושך את תשומת לבך אליו. אני הייתי מציעה, לצאת מהלחץ, שאף פעם לא מועיל, להציע לו לחזור לטיטול- כי לא כל כך הולך לו- ולחכות לרגע ששוב ירגע, וירצה מחדש להשתמש בשירותים. זו לא הבעיה של השירותים של המטפלת. גם אצל הסבתא- היו פיסופוסים... מה שאני הכי מרגישה- את הלחץ שלך, את הכעס שלך שזה לא הולך.את הרי הניחת את המטפלת להגיב בחומרה על הפיספוסים- זו הייתה הנחייתך... שני רגשות אלה טבעיים- אבל לא יביאו לשיפור ותיקון הבעיה. מה דעתך?.. דסי

 

[השמש הזורחת]

אני מרגישה לא טוב אם המסר שהעברתי

אני ממש לא כועסת עליו על כך שהוא לא מצליח, אני רק מתוסכלת מכך שאני לא יודעת כיצד להגיב כדי לעזור לו. אני מבינה שזה נובע ממשהו ולכן מנסה לחשוב מה עובר לו בראש, לא בשבילי( לא היתה לי כל בעיה שימשיך לעשות בתחתונים גם עוד שנה, אך אני מבינה שמצב כזה מעיד על איזושהי בעיה שאולי הוא מנסה לומר לי משהו ואני לא מצליחה לעזור לא ולא יודעת כיצד ) אני רוצה רק לעזור לו ולהבין מה הבעיה. דבר נוסף הוא, שחלילה לא אמרתי לכעוס עליו אלא להסביר לו שזה לא מקובל ( אני חייבת לציין כי זה משהו ששמעתי מפסיכולוגית לגיל הרך שכך יש לפנות לילד שעושה קקי בתחתונים במודע). יכול להיות שמכל העצות שקיבלתי ומתוך כוונות טובות אני עושה טעויות ולכן אני כל כך מבולבלת. ברור לי שגידול ילדים לא יכול להיות לא טעויות אבל אם אני כבר מבינה שיש בעיה אני רוצה לעזור לו ולא יודעת כיצד . תודה על תשומת הלב

 

[דסי אשר]

אני רוצה לומר כמה דברים....

הי, שלא יהיו לך רגשי אשמה- הם לא מועילים - זאת לימדו אותי כאמא צעירה. כן, כולנו טועים, רובינו מבולבים. את חושבת שאני לא הייתי אמא צעירה מבולבלת? ולא היה לי אינטרנט ופורומים לשאול. כאשר שואלים בעל מקצוע- ביעוץ "של פרוזדור"- לא בשיחת ייעוץ אמיתית, הרבה פעמים התשובה שניתנת אינ המלאה, ולכן לא נכונה. אני כן חושבת שהבן שלך אומר משהו- ולפעמים, גם אם הוא כבר מדבר- הוא לא יכול להסביר למה הוא עושה זאת. במשפחתון האישי שלי, סיימה ילדה מקסימה, מפותחת היטב מילולית (וגם בשאר- אני כותבת כמו אמא משוויצה...), שאמה החליטה שהיא מוכנה לגמילה. הילדה, בבית, בשבוע הראשון הייתה רצה לאסלה, מטפסת ועושה פיפי- אבל בעצם- כך התברר אחר כך- רק מתוך משחק. לילדה- שלאם היה נדמה שהיא כבר גמולה- נולדה אחות, מבחינתה- זו התקופה הכי לא נכונה לרצות להיות גדולה. האם היא יכולה להסביר לאמא שלה למה היא לא רוצה לעשות צרכיה בשירותים- למרות שמבינה ויכולה בעצם לשלוט ולרוץ לאסלה. כאשר את אומרת לילד שלך- שזה לא מקובל עליך, כי ככה הפסיכולוגית אמרה, וזה לא עוזר- סימן שהעיצה, אולי, לא שלימה.... לכן חשבתי, להציע לילד, מאחר ולא מקובל עליךשיעשה בתחתונים, ואת יכולה לומר לו זאת, לחזור לטיטול, ולהציע לו להוריד את הטיטול כאשר ירגיש שהוא רוצה שוב להיות גדול ולעשות בשירותים או בסיר. הוא בוודאי מרגיש מאד את התסכול שלך. עכשיו- בכל תסכול-תרצי או לא תרצי- ישנון אלמנט של כעס. הסנסורים של הקטנים האלה מאד רגישים- והוא שומע את הכעס. כל מה שקורה לך טבעי. אני פשוט מציעה לרדת ממנו, לרדת מהלחץ. שאלתי- למה הוא צריך כבר להיות גמול בגיל כזה- אלה דרישות הגן? הרבה פעמים הורים רוצים מאד שהילד יהיה גמול- 1.לא רק בגלל הכסף של הטיטולים, 2. לא רק בגלל שרוצים להרגיש שהילד שלהם כבר גדול, 3.לא רק בגלל התחרות "נירה של רחלי, כבר גמולה- למה הבן שלי לא ?, מה לא בסדר בי- בחינוך שלי- שאצלי זה לא קורה?". 4. לא רק בגלל שזה, ככה , פשוט לא נעים לחתל ילד בן שנתיים, שיודע כבר לעמוד על שלו- כמתבגר אמיתי.... אבל כל הלחצים והתסכולים- לא ועזרים- אלא מביאים לתחושת אי הנחת שלך, ובוודאי גם שלו. למרות שאינו מאושר מהפתרון שלו- קקי בתחתונים, הוא משיג איזשהו רווח משני ממעשה זה. אני, שוב מסכמת, לדעתי לרדת ממנו. דסי

 

[השמש הזורחת]

דסי יקרה

אינני יודעת מי את אבל המילים שלך נתנו לי כוח. אני יודעת את כל מה שאת כתבת אבל מפני ויכול להיות שהייתי מייעצת את אותו הדבר, אך אני נמצאת בתוך הסיטואציה ומעורבת ריגשית, לכן יותר קשה לי. אני רוצה לציין מספר דברים: הבן שלי נגמל כי הוא כל הזמן שוחח על זה וביקש. הוא בהחלט שולט בצרכיו וכאשר הוא עושה קקי בתחתונים הוא עושה את זה במודע. אף פעם לא הייתי צריכה להזכיר לו, הוא תמיד ביקש לבד. נראה לי שמבחינת בשלות פיסיולוגית הוא בהחלט מוכן. בכל זאת משהו בהחלט מפריע לו. הוא החל לעשות את הקקי גם כשהוא איתי ופעם אחת הוא עשה פפי כשהיה עם אחותי ותוך כדי הוא אמר לה שתסתכל "אני עושה פפי". אני כבר לא מעירה לו וניסיתי לשאול אותו בצורה יפה האם הוא רוצה טיטול וכשיהיה לו צורך לגשת לשירותים אני הוריד לו, אך הוא התנגד בתוקף. השאלה שלי היא איך למה את מתכוונת שאת אומרת "לרדת ממנו" תודה

 

[נעה גל]

גמילה מטיטולים מורכבת מכמה בשילויות

ביחד - פיזיולוגית, קוגניטיבית ורגשית. הרבה מאוד פעמים ילדים מבשילים מבחינה פיזיולוגית וקוגניטיבית ומראים את הסימנים שאת מציינת, אבל לא בשלים מבחינה רגשית (הרבה יותר קשה לאתר את הבשלות הזו). זה מתסכל לאללה לראות ילד שמסוגל לעשות בשירותים, מבין הוראות ובכל זאת בורח לו. אני מצרפת קישור להודעה שכתבתי לפני כמה חודשים שמפרטת מה זה אומר להיות בשל מבחינה פיזיולוגית, קוגניטיבית ורגשית.

 

[דסי אשר]

מצד אחד- אני שמחה שהמילים שלי

נתנו לך כוח, מצד שני, זה עושה לי הרגשה לא טובה, שאני כל כך מאיימת,מעצבנת שצריך הרבה אומץ לומר לי דברים... אני יודעת שאני לא כזו.... ככה אני תופסת את דברייך- זו השריטה הפרטית שלי. כן, ילדים הרבה פעמים מודעים למה שהם עושים, מסוגלים, במקרה כמו שציינת ל"היות נקיים", אבל במודע, מסיבות שלהם - בוחרים לעשות משהו אחר. במשפחתון שלי- הייתה ילדה, שכל כך הייתה מודעת ליכולת השליטה שלה, והיתה נשארת נקיה ומבקשת במועד - עד שהחלה פשוט להתאפק. לא אני ולא אמא שלה ידענו מדוע. חשבנו בתחילה שהיא רגילה לאסלון, ולכן קנינו אסלון, שיהיה גם אצלי, כמו אצלה בבית. הענינים הסתדרו- אבל שום הופיעה תופעת ההתאפקות, של 3- 4 שעות= כלומר, יכולת שליטה מובהקת, מעבר ל"נכון". הדבר גם הופיע בבית. האמא, שידעה עד כמה לא נכון להתאפק, החלה לגרור אותה בכוח לשירותים, אפילו שהילדה טענה שאינה צריכה (כמו אצלי), ואז אמרה האם- "יכול להיות שעצם העובדה שלקחתי אותה בכוח- רק החריפה את הבעיה". אולי, ואני מעלה השערה, הידיעה שלה שהיא "צוברת כוח" בכך שמתאפקת, וזה לא מוצא חן בעיני אמא, וגם אני שואלת אם צריכה, היא חוויה מאד חשובה לה. היא לא ילדה משתוללת, שאין לה זמן לעשות פיפי. היא ילדה מקסימה וטובה מאד- חוויה לכל אם ולכל סבתא- ואולי זה אחד מסוגי המרד היחידים שהיא מבטאה. מאחר והדברים החריפו לקראת סיום המשפחתון- אמה הציעה שלא נתעסק בזה יותר. כללית, אפשר לרדת ממנו בכך שלא עושים ענין מזה שהוא עושה בתחתונים. את טוענת, שהוא מסרב לחזור לטיטול. ונכון, זה מאד מעצבן ומתסכל. את עצמך כותבת שאת "מעורבת רגשית" = המצב לא קל לך רגשית... אני לא יודעת איך אפשר ל'הכריח' להיות עם טיטול- לכן הצעתי לאמא השניה להציע לילדה להשתמש בטיטול שוב- היא לא כתבה שהציעה לה אופציה זו. גם היה נראה לי שהאם מאד רוצה שהילדה תשאר כם התחתונים, אבל תפסיק עם מעשה ה"מעצבן" אולי, אפשר לומר לילד- להצהיר על התכנית החדשה- אם אתה לא רוצה טיטול- לא צריך, אבל אם עוד פעם יקרה שתעשה קקי בתחתונים- אז נצטרך כן לשים לך טיטול, אפילו אם אתה מעדיף להיות גדול, וללכת בלי- כי תחתונים הם בשביל ילד גדול שעושה קקי בשירותים. אפשר לחשוב על המון ווריאציות. קל לי יותר לבנות תגובה, עם ילד שאני מכירה יותר. מה שהתכוונתי- להפסיק לכעוס עליו- אפילו בצורה לא מודעת. הוא עושה זאת מתוך סיבה, שאנחנו לא יודעים, ועובדה שכמה שמעירים לו,זה לא מועיל. באותה מידה, הילדה המתאפקת- גם ששאלנו אותה האם צריכה פיפי- אמרה שלא, וברור ששלפוחית השתן שלה הייתה מלאה. ברגע שהלכה למיטה, וחיתלתי אותה- נתנה שתן בכמויות.... לא לחשוש ממני, דסי

 

[דסי אשר]

עכשיו ראיתי שזו את, האמא המתייעצת

מראשית הדיון. פשוט נכנסתי לפורום, וגם לדיון. אני חושבת שאני מבינה למה היה לך קשה לכתוב לי, והיית צריכה אומץ. אולי הדברים כמו שכתבתי אותם עיצבנו, לא היו נעימים לעין/לאוזן. מצטערת, לא רציתי לפגוע. זהו הפאן השלילי של האינטרנט, שלא תמיד אפשר לקלוט מיהו האדם מולך- הוא מבקש עוד ועוד עזרה- ונדמה לך שאת יכולה לומר עוד- ואז מסתבר- שלא, רצת קדימה מידי.... בחיים, בקשר עם אנשים והורים- אני לא רצה קדימה. אני כל הזמן 'נוגעת' לראות היכן הצד השני. אני מאד נזהרת. מתנצלת. דסי

 

[עירית ל]

אני הבנתי ההפך

שהמטפלת דווקא לא מתרגשת ואמרה שהיא כועסת כי כך בקשה האמא.

 

[ליליה והגמדים]

בשני המקרים זה בעייתי

ולכן השאלה הופנתה שוויונית לחלוטין לאמא ולמטפלת. חוצמיזה - מטפלת שמתעמרת בפעוט כי האמא מבקשת? אני בטוחה שאף אחת מהן לא התכוונה לרע אולם ריבוא הטיפוסים ה"אנליים" סביבינו הם כנראה בדיוק הילדים שהתעמרו בהם בצורה כזו בתקופת הגמילה. אנליים - מנפשי עד פיזיולוגי, כולל הא/נשים עם עצירויות תמידיות בלתי מוסברות וקשיי עיכול שונים. זו תקופה קריטית בעיני בחיי הילד/ה - מאוד בסיסית, שכל "נגיעה" בילד/ה נכנסת היישר לתהומות התת מודע שלהם כבוגרים, מאוחר יותר.