גם אני עם פלגיה ועם אין לי אחות.
לפני זמן מה, בעלי חידש קשר עם חברתו הראשונה. דרך הפייסבוק, היא יצרה את הקשר. תוך פחות מחודש הקשר הפך להיות אינטנסיבי בצורה מטורפת: 4-5 מכתבים בפייסבוק מכל צד ליום, צ'אטים ארוכים בסקייפ אחת ליום או יומיים, ושיחת טלפון אחת או שתיים לשבוע. כבר לפני זה היו לנו בעיות של התרחקות - אבל בשלב הזה אני בהחלט הרגשתי נבגדת. לקח לי (לצערי) הרבה זמן, והרבה מריבות ושקרים (משני הצדדים) עד שהבנתי שאני לא מסוגלת לחיות עם הקשר המטורף הזה, ובסופו של דבר הוא נותק. הקשר שלנו השתפר מאז - בעזרת טיפול זוגי, ונסיונות משני הצדדים - אבל הנושא הזה הוא עדיין פצע פתוח, מין חור שחור ששנינו לא מדברים עליו. וכאן מתחילה הבעיה שלי. לכאורה, סלחתי לו על השקרים והבגידה - בגידה רגשית, אבל בהחלט בגידה - והוא סלח לי על הצרות שאני עשיתי מצדי. אבל הנושא הזה קיים עדיין. אני לא מסוגלת להעלות אותו, כי רק לחשוב על זה גורם לי בכי. והוא מפחד להעלות אותו - כי אני מיד מתחילה לבכות. אז אם סלחתי, למה זה כל כך מציק לי? למה אני לא מסוגלת לעבור הלאה? ואם לא סלחתי, מה בעצם אני רוצה?! מה אני רוצה שהוא יעשה או יגיד, או לחילופין - מה אני רוצה לעשות או לומר בשביל לסגור את הפצע הכואב הזה? אין לי תשובות וכל התקוות הלכו להן לכל הרוחות... (דני ליטני שר, תרגום של יהונתן גפן לבוב דילן)