פשושיניוקי
New member
מה ירה בגבתונים לבני הגרון?
מטרתה של הודעה זו היא לסקור את הסטאטוס של גבתון לבן גרון שהשתנה במהלך השנים, ובכן: עד לשנת 1990 גל"ג נצפו באופן קבוע (מדי שנה) רק באילת, כשכל שנה נצפו 1-9 פרטים (תשעה אירע רק פעם אחת, מהם שלושה יחדיו, בסתיו 80). מחוץ לאילת נצפה שלוש פעמים בירושליים בשנות ה 80, בשדה בוקר פעמיים ותצפית אחת מהגולן. כל התצפיות האלו התרחשו בין אמצע אוקטובר לאמצע דצמבר, בעיקר בשבוע השני והשלישי של נובמבר. ישנה רק תצפית אחת מחוץ לתקופה הרגילה, זכר בלבוש דגירה בבנית עטרות בפברואר 1984 (שיריחי 96). ובכן מאז 1990 התמונה משתנה בכמות התצפיות (אך לא בתאריכי ההופעה), אלו התצפיות העולות בזכרוני החל מ 1993 ואילך (איני יודע דבר על השנים 1991-1992): 1993 1-2 פרטים בנובמבר-דצמבר באילת (אחד מהם היה בבית הקברות. (מידע אצל מייק פרינס או מרק לאולר) 1996 פרט אחד, דומני בבית הקברות בנובמבר (מידע אולי אצל סטיין ברנט) 1998 - פרט בבריכות הביוב של k.19 תצפית של ג'ימס סמית סוף התשעים או תחילת ה 2000 - פרט שצילם אמיר בלבן בהרי ירושליים. 2005, פרט בסמר בתאריך חריג (סוף מרץ) יונתן מירב וג'ימס סמית 2009 - הפרט בנפחה. יתכן וישנה עוד תצפית של חולניקים מהחצי הראשון של שנות האלפיים. זהו זה, בתקופה של 17 שנה ישנן 6-8 תצפיות בלבד. אפרופו לגבי גבתון גמד המצב דומה אך שונה מעט, ועם זאת החלק שדומה מספק את הפתרון לשאלה "מי ירה בגבתונים לבני הגרון", שאלה שמעסיקה כאמור בימים אלה את כל הצמרת הפוליטית גבתון גמד - בשנות ה 80 נראה מדי שנה הן באילת והן בירושליים, נדיר ביותר מחוץ לשני מקומות אלו עם תצפיות ספורות. התקופה דומה לזו של גל"ג אך בד"כ בממוצע מעט מקדים יותר את הגבתון לבן הגרון. בשנות ה 90 וה 2000 - מאילת ודרום הערבה נעלם כמעט כליל (דומני שבין 1993 - 2009 קיימת 1-2 תצפיות בלבד). בירושליים - עדין נראה לעתים כל עוד היו מטעים בארמון הנציב. לאחר אמצע שנות ה 90 אין תצפיות למיטב ידיעתי בירושליים. מה כן? עלייה במקומות בהם לא צפו בשנות ה 80, למשל עמק בית שאן (לפחות 7 תצפיות בשנות ה 90 - 2002), אי אלו בהר הנגב גם באותם שנים ותצפיות ספורדיות במקומות שונים. הערכה: קשה להאמין ששני המינים הפסיקו לעבור באילת ובערבה ובאשר לגבתון לבן גרון קשה להאמין שהוא אכן נהייה נדיר יותר בישראל. סביר שדווקא היוצא דופן הוא שבשנות ה80 היה שילוב נדיר של מקום שפעל כמגנט למינים אלו (מטע התמרים של אילות) בשילוב עם מעט מאוד מקומות מתאימים ברוב דרום הערבה. ב 20 שנה האחרונות המצב בדיוק הפוך - יותר מדי מקומות שיכולים להתאים מה שמקשה ביותר על האיתור של ציפור בודדת. נפחה נראה מקומם אידיאלי לשני מינים אלו - למקום זה יתרון ברור על בה"ד 1 - בנפחה יש לא רק שפע נודדים אלא שפע גדול יותר של מינים מקומיים או חורפים שהינם אוכלי זרעים - דרורים ספרדיים, ירקונים, פרושים, פרושי הרים, ואולי בזבוזי לבנון. בית הגידול מושלם. תצפיות המשך ובשנים הבאות יגלו לנו האם ישנו מקום חדש שההסתברות בו לפגוש את אחד משני המינים עולה על תצפית אקראית במקום אחר.
מטרתה של הודעה זו היא לסקור את הסטאטוס של גבתון לבן גרון שהשתנה במהלך השנים, ובכן: עד לשנת 1990 גל"ג נצפו באופן קבוע (מדי שנה) רק באילת, כשכל שנה נצפו 1-9 פרטים (תשעה אירע רק פעם אחת, מהם שלושה יחדיו, בסתיו 80). מחוץ לאילת נצפה שלוש פעמים בירושליים בשנות ה 80, בשדה בוקר פעמיים ותצפית אחת מהגולן. כל התצפיות האלו התרחשו בין אמצע אוקטובר לאמצע דצמבר, בעיקר בשבוע השני והשלישי של נובמבר. ישנה רק תצפית אחת מחוץ לתקופה הרגילה, זכר בלבוש דגירה בבנית עטרות בפברואר 1984 (שיריחי 96). ובכן מאז 1990 התמונה משתנה בכמות התצפיות (אך לא בתאריכי ההופעה), אלו התצפיות העולות בזכרוני החל מ 1993 ואילך (איני יודע דבר על השנים 1991-1992): 1993 1-2 פרטים בנובמבר-דצמבר באילת (אחד מהם היה בבית הקברות. (מידע אצל מייק פרינס או מרק לאולר) 1996 פרט אחד, דומני בבית הקברות בנובמבר (מידע אולי אצל סטיין ברנט) 1998 - פרט בבריכות הביוב של k.19 תצפית של ג'ימס סמית סוף התשעים או תחילת ה 2000 - פרט שצילם אמיר בלבן בהרי ירושליים. 2005, פרט בסמר בתאריך חריג (סוף מרץ) יונתן מירב וג'ימס סמית 2009 - הפרט בנפחה. יתכן וישנה עוד תצפית של חולניקים מהחצי הראשון של שנות האלפיים. זהו זה, בתקופה של 17 שנה ישנן 6-8 תצפיות בלבד. אפרופו לגבי גבתון גמד המצב דומה אך שונה מעט, ועם זאת החלק שדומה מספק את הפתרון לשאלה "מי ירה בגבתונים לבני הגרון", שאלה שמעסיקה כאמור בימים אלה את כל הצמרת הפוליטית גבתון גמד - בשנות ה 80 נראה מדי שנה הן באילת והן בירושליים, נדיר ביותר מחוץ לשני מקומות אלו עם תצפיות ספורות. התקופה דומה לזו של גל"ג אך בד"כ בממוצע מעט מקדים יותר את הגבתון לבן הגרון. בשנות ה 90 וה 2000 - מאילת ודרום הערבה נעלם כמעט כליל (דומני שבין 1993 - 2009 קיימת 1-2 תצפיות בלבד). בירושליים - עדין נראה לעתים כל עוד היו מטעים בארמון הנציב. לאחר אמצע שנות ה 90 אין תצפיות למיטב ידיעתי בירושליים. מה כן? עלייה במקומות בהם לא צפו בשנות ה 80, למשל עמק בית שאן (לפחות 7 תצפיות בשנות ה 90 - 2002), אי אלו בהר הנגב גם באותם שנים ותצפיות ספורדיות במקומות שונים. הערכה: קשה להאמין ששני המינים הפסיקו לעבור באילת ובערבה ובאשר לגבתון לבן גרון קשה להאמין שהוא אכן נהייה נדיר יותר בישראל. סביר שדווקא היוצא דופן הוא שבשנות ה80 היה שילוב נדיר של מקום שפעל כמגנט למינים אלו (מטע התמרים של אילות) בשילוב עם מעט מאוד מקומות מתאימים ברוב דרום הערבה. ב 20 שנה האחרונות המצב בדיוק הפוך - יותר מדי מקומות שיכולים להתאים מה שמקשה ביותר על האיתור של ציפור בודדת. נפחה נראה מקומם אידיאלי לשני מינים אלו - למקום זה יתרון ברור על בה"ד 1 - בנפחה יש לא רק שפע נודדים אלא שפע גדול יותר של מינים מקומיים או חורפים שהינם אוכלי זרעים - דרורים ספרדיים, ירקונים, פרושים, פרושי הרים, ואולי בזבוזי לבנון. בית הגידול מושלם. תצפיות המשך ובשנים הבאות יגלו לנו האם ישנו מקום חדש שההסתברות בו לפגוש את אחד משני המינים עולה על תצפית אקראית במקום אחר.